RPS אטמה את עצמה בתוך ביצת שוקולד למשך סוף השבוע הארוך של החגים בבריטניה, שתופיע רק כאשר שלטונו של מר הופס ארנב האבדון יצא לדרך הנוראה. בזמן שאנו ישנים, נהנה מהמילים היפות הללו שפורסמו בעבר במסגרתתוכנית התומכים שלנו. עוד יבואו.

"שדון," צעק אחד מחסידי המטומטמים, לפני שרץ על פני שדה, הרחק מגובלין כדי לאסוף נביחה. "אני מבין את המקום הזה הרבה יותר טוב מבעבר."

היא מצאה פטריה מתחת לקליפה. איזה זמן להיות בחיים.

דוגמת הדרקון[אתר רשמי], מניסיוני הקצר, הוא כמו משחק אמנות ניסיוני שלוקח על עצמו את כל הטרופים והמכניקה של MMORPG, ואז מחליף את השחקנים האנושיים האחרים בפרודיות מטורפות על יצורים חיים. אני בסך הכל שמח על ההיכרות שלו.

הדבר האהוב עליי ב-Dragon's Dogma עד כה, ושיחקתי רק כמה שעות, לא קשור ל-Shadow המטפס של קרבות הבוס בסגנון מיני-קולוסוס, או לעולם העצום (אולי). למיטב ידיעתי, העולם כולו עשוי להיות מורכב מכמה שדות, כמה עצים וכפר דייגים זעיר. אה, ראיתי גם יישוב עם סלע קסם בתוכו, עכשיו כשאני חושב על זה, אבל זה נראה מאוד כמו כפר הדייגים, מינוס החוף ובנוסף עוד קצת עץ, אז הוא החליק לי דֵעָה.

אני מפנה את תשומת לבכם לכמה מעט ראיתי כי זה סביר לחלוטין שאשנא את המשחק אם אמשיך לשחק. אם אתה רוצה לדעת איך זה בעצם לשחק, בכללותו,הביקורת שלנו כאן.

מה שאני יכול להגיד לך זה שזה נראה חבל, הנביחות הקבועות של חבריי גורמות לי להרגיש כאילו רודפים אחריי להקת כלבים סוררים בהתרגשות, וזה כבר ביצע את אחד החטאים הקרדינליים של ה-RPG בכך שמילא את הכיסים שלי שקיות עם עומס של חרא שאני מפחדת לזרוק למקרה שאצטרך את זה עבור חידון פופ יצירה בהמשך הקו. זה מרגיש פחות כמו יציאת קונסולה מאשר משחק שנחת בקסם על המחשב שלי לאחר שנפל דרך עיוות זמן בתחתית דלי מציאה במימד חלופי המקביל ל-CEX.

וזו כנראה אחת הסיבות שהתחממתי למשחק המגוחך הזה כל כך מהר. זה רעוע באופן שאיכשהו נראה מוצלח - אנרגיות וכישרונות נהדרים המופנים ליצירת משהו מחוספס בקצוות ועד הליבה שלו, אבל עמוס יותר אישיות ואגרוף מאשר חפץ מעוצב ומלוטש בצורה מושלמת. דוגמת הדרקון היא מוזרות והמקור העיקרי למוזרות ולפלא שלה טמון בהמשכונים.

פיונים הם חסידי NPC. לוויה ללא אישיות תסריטאית ועם בינה מלאכותית שהיא מלאכותית ברורה מאוד אבל בקושי אינטליגנטית בכלל. זה לא שהיכולת האמיתית לעסוק בלחימה, לאסוף שלל ולעשות את כל שאר הדברים ב-RPG שתרצו שהמפלגה שלכם תעשה, חסרה, אלא שההתנהגות של הרגלים היא מכנית ובנויה בשקיפות עד כדי כך שהם פועלים כמו אוטומטונים. באטרקציה בפארק שעשועים בנושא RPG. הם עוברים את העניינים ועושים זאת בצורה רועשת ורחבה בצורה מוגזמת, כך שאי אפשר שלא לשים לב רקכמה הם עוברים את התנועות האלה.

ומהן התנועות האלה? ובכן, יש את קריאות הכוננות שהוזכרו לעיל כשהאויבים מתקרבים, איסוף החומרים והעסק האמיתי של הצבת מפלצות לחרב (או לחש/חץ/מועדון). הזוהר של שעת הפתיחה או השעתיים של המשחק, מנקודת המבט שלי, היא שזה מרגיש כמו גרסה של כל MMORPG ששיחקתי אי פעם, עם המוני עולים חדשים שמקשקשים באזור הפתיחה ומנסים להשתלט על הפקדים. כמה מהם כל כך נלהבים שהם יכולים לקפוץ ולהתרגש שהם הולכים לקפוץ ולהתרגש עד שהפרות יחזרו הביתה. חלקם כל כך נרגשים מהרעיון של לצאת לדרך כמסיבה שהם לא יתנו לכם יותר מסנטימטר של מרחב נשימה, מצטופפים סביבכם כמו זבובים סביב חרא/סוכר.

אני אוהב אותם, אחד וכולם. הם כל כך להוטים. כמה משחקים שיחקת בהם בני לוויה הם חרבות מכר עייפות עולם או נמלטים מאיזה צדק מעורפל שבמקרה קשור לסיפור הרקע העגום שלך? ה-NPCs בדוגמת הדרקון הם עולמיים-לָהוּט. הם שמחים רק על קיומם וכאשר הם אוספים משאבים, הם יגידו לך שוב ושוב כמה זה מרגש להיות איתך בהרפתקה.

זה עוזר שהם חבורה מוזרה למראה. כמה פיונים מיובאים ממשחקים של אנשים אחרים ואחרים נוצרים באופן אקראי. אתה יוצר בן לוויה אחד שילווה את הדמות שלך (שניהם נוצרו באמצעות חבילת התאמה אישית חזקה שאפשרה לי ליצור איש קטן עם תחת ענק, אף ענק ועיניים סגורות לצמיתות) וניתן לזמן את בן לוויה אחר משחקים של אנשים. תמצאו משכונאים מתעכבים סביב האבן הקסומה בישוב ששכחתי ממנו עד שהתחלתי לכתוב. הרבה מהם נראים כמו הניסיון הטוב ביותר של מישהו להפוך את Drizzt או ליידי קשת מושכת מס' 2,026, אבל אחרים נראים כאילו הם נדדו לתוך המשחק היישר מאיזה אזור אסור מלא במוטנטים ודחיות. אלה הם אלה עבורי.

אולי אשתעמם איתם עד לזמן הזה בשבוע הבא, החברים האידיוטים האינסופיים האלה, אבל כרגע אני אוהב אותם. אתה יכול לאסוף כמעט כל דבר בעולמה של דוגמה, המשקל והחוזק מאפשרים, ואני בטוח שראיתי את אחד מהמשכונים שלי סוחב גופת גובלין קודם לכן. לא הייתה סיבה לכך. הנחתי שהוא פשוט התרגש יתר על המידה והתחיל ללחוץ על כל הכפתורים עד שבסופו של דבר נשא את כל מה שהיה הכי קרוב לדמות שלו באותו זמן. במהלך קרבות, הם לפעמים יתפסו אויב ויחזיקו אותו במקומו, בציפייה לאיזושהי הורדה של צוות, אבל לפעמים אני אהיה במרחק חצי שדה כשהם עושים את זה. שוב, הם כנראה לחצו על הכפתורים הלא נכונים.

אחר כך נאלצתי להזכיר לעצמי שאין כפתורים להכות. ההתנהגות הלא יציבה שלהם היא לחלוטין תוצאה של התכנות שלהם ותכונות שנלמדו מהיוצרים המקוריים שלהם. ואיזה תכנות רעוע להפליא זה.