אני: מישהו שמאמין שהאל המתעתע לכאורה של הגות' האאוטסיידר הוא הדבר הגרוע ביותר שקרה ל-חסר כבודמשחקים, ובכך מתענג באופן חיובי על ההזדמנות להרוג את המבלבל.

גם אני: מישהו שנחוש בדעתו לשחק במשחקי Dishonored מבלי לגרום אפילו למוות אחד.

הממ. הרחבה עצמאיתDishonored: Death Of The Outsider[אתר רשמי] הופך את החיים למסובכים למדי עבורי, אם כך.

Death Of The Outsider הוא בו זמניתלא מכובד 2.5, סרט המשך מושהה ל-Dishonored 1'sסכין מעולה של דאנוול/The Brigmore Witches DLC ופוטנציאלית/תיאורטית מסקנה לסדרה כולה. אם הנקודה האחרונה תלויה בנתוני מכירות או בדחפים יצירתיים, אנחנו לא יכולים לומר בוודאות, אבל אם זה יהיה הסוף, זה טוב.

Death of the Outsider מתאים לי בדרכים של Dishonored 2 שלא. זה מתחיל בקרנקה, התפאורה של המשחק השני, אבל זו הצעה שונה מאוד הן מבחינת הסיפור והן מבחינת הגישה שלה להתגנבות. דמות השחקן הפעם היא המתנקשת שנפלה בילי לורק, ואנחנו עוקבים אחריה בשילוב של סביבות חדשות וממוחזרות כשהיא מחפשת תחילה את המנטור האבוד שלה (והאנטגוניסט של Dishonored 1) דאוד, ואז מנסה לשים קץ ל-The Outsider's חידות זחוחות והפרעות מזיקות.

מכל סיבה שהיא, אני לוחץ יותר עם הסדרה הזו בכל פעם שהיא מתמקדת בבטן העולם ולא במצוקותיהם של טיפוסי החברה הגבוהה שנבגדו. זה היה מסובך להזדהות עם בני מעמד שלט שפיקחו על חברה שנראתה סובלת תמידית. אבל זה השינוי בקצב שבאמת עובד בשבילי.

ל-Dishonored 2 היו כמה רגעים נפלאים, אבל לפעמים זה הרגיש כמועֲבוֹדָה- הדרך הארוכה לאסוף רונים ושדרוגים, לאט לאט להיות דומה לדמות שהייתי בסיום ה- Dishonored הראשון. DOTO מעניק למעשה את כל מערך הכוח שלו באופן מיידי, עם שדרוגים הבאים המתמקדים בחידוד הכישורים שלך בהתגנבות או בלחימה. הרגשתי בטוח גם בידיעה שההתנתקות לא רחוקה מדי, למרות שהמשחק מספיק ארוך בשביל למתוח את הרגליים - בהתאם לסגנון המשחק שלך, אתה מסתכל על כל דבר בין שלוש (ריצה וירי) לעשר ( זחילה וחנק) שעות של משחק.

למען הפרוטוקול, הייתי לקראת האחרון, כי אני מאלה שמרגיש מוכרח להכניס את האף שלו לכל פינה ופינה בנוסף לזה שאני נחוש לא לקחת חיים. הרגשתי מרוצה מהאורך של הדבר הזה, אבל נרקומנים לאדרנלין עשויים להרגיש קצרים. זו תמיד הייתה הבעיה של Dishonored, כמובן.

ערכת הכוח כאן קטנה ורזה יותר, עם למעשה רק שלוש יכולות קסומות על גבי כחצי תריסר כלי נשק וגאדג'טים, ולא יותר מדי שאפשר לתיק תחת מוזר ומופלא. בגדול, זה הופך את DOTO בצורה נקייה יותר למשחק התגנבות ו/או לחימה ולא למעין סים על-אנושי על-טבעי. שוב, זה מתאים לטעמי ולצרכים שלי, ואם תבחר בכך, תואם את זה יותר למשחקי ההתגנבות של פעם במקום להישען בכבדות על הפנטסטי.

אפילו הכוח היחיד באמת חדש כאן,מַראִית עַיִן, הוא למעשה גרסה קסומה של רעיון התחפושות הגנובות של Hitman. אתה גונב את המראה של NPC עם נקודה של ג'וג'ו להחלפת פנים, שניתן להשתמש בה כדי להיכנס לאזורים ללא עוררין, או במקרים מסוימים להשלים יעדים באמצעות שיחה. הקאץ' הוא שזה נמשך רק כמה שניות אז אתה צריך להיות מאוד טקטי לגבי השימוש בו. אתה יכול גם לעשות קונדס על שומרים תוך כדי התגנבות חכמה,כמו בסרטון הזה.

זה מתוח להפליא, ובמקרים מסוימים המשחק מגיב אליו בצורה מענגת, אם כי מגבלות הזמן מונעות מהמשחק להפוך למגרש המשחקים של גניבת זהות שהוא יכול ואולי היה צריך להיות, ומשאיר את ה-Semblance יותר כצעצוע לזרוק ולא כפתח דלת. לדברים חדשים לגמרי. אולי אם אי פעם נקבל Dishonored 3...

בכל מקרה, DOTO מרגיש ממוקד בצורה שהמשחק הקודם, על כל ההצלחות שלו, לא. מהצד השני, זה אומר אולי פחות רגעי אלוהים-וואו ויותר להתעסק באומנות הגניבה, אם כי הוא מתהדר במה שהייתי טוען שהם הנופים העירוניים המדהימים ביותר של הסדרה עד כה, כמו גם קטע מרכזי ארוך וגדול. עבודה בנקאית שלא מאפשרת לטעון שדישונורד אינו היורש הנראה לגנב.

בנוסף לגודלו העצום - והגביע הנוצץ של גישה בסופו של דבר לכספת המרכזית שלו בגודל אוטובוס - השמחה הגדולה של הבנק היא שאתה עובר שוב ושוב הלוך ושוב בין הקומות שלו, עוקף את האבטחה, חושף סודות וכל פעם ניגש לחדשים חדרים או נתקלים באתגרים חדשים כשאתה לאט, לאט מקלף את השכבות של הבצל המלא בשלל הזה. בזה, זה כמו גרסת קפסולה של aהלם מערכתאו המשחק המבריק של Arkane לשנת 2017, Prey.

עם זאת, זה לא בהכרח שלימוּעֲדָףחלק מ-DOTO – הרמה הקודמת, המורכבת מבניינים גבוהים במיוחד, ועם התמקדות גדולה יותר באיתור והונאת NPCs, הייתה חזקה יותר בסך הכל, ונשמעת כמו הלהיטים הגדולים והמעוכים של Dishonored שלה. אבל ל-Dishonored מגיע, לאצרכים, עבודה בבנק, ואני מאוד שמח לומר שהיא מקבלת עבודה טובה. וזה גם המקום הנכון לזה: קורבו או אמילי לא ישדדו בנק, אבל בילי לורק כן. זו מי שהיא.

בילי היא לא מלכותית במסע נקמה: היא גנבת ומתנקשת, והמקום המלוכלך והקטלני הזה הוא עולמה באופן שמעולם לא היה קורבו או אמילי באמת. למרבה הצער, למרות שהקולנית של בילי רוסריו דוסון מבססת את המהות הבסיסית של כוח ועייפות קשה, היא לא מצליחה להחדיר לדמות תכונות אחרות בסצנות שזקוקות לכך מאוד. יש כאן הרבה מונולוגים, והביצועים החד-פעמיים הביאו לכך שאכפת לי קצת פחות ממה שהרגשתי שהמשחק רוצה אותי. אבל הייתי כאן בשביל השוד יותר מאשר בשביל הסיפור. למרות השמחה בעיצוב הרמה, הסיפורהואעם זאת, מרכזי, מה שהופך את זה למקום די גרוע להתחיל בו אם מעולם לא שיחקת במשחק Dishonored לפני כן.

ארבעת הפרקים הראשונים של גניבה והסרה מסורתית בסדרה מובילים לפרק חמישי שאכן מכתיב את גורלו של האאוטסיידר, האל האפל בעל קול הבכיין שהיה גם עוזר וגם סכל לגיבורי Dishonored אחרים, והסגידה לו כבר אחראי לפחות חלקית לרבים מהמצוקות השונות של הארץ. אני לא אקלקל את מה שקורה, למרות שכותרת המשחק כנראה עושה זאת, אבל יש בחירות שצריך לעשות.

אני יודע של"אאוטסיידר" יש את החובבים שלו, אבל אף פעם לא נהניתי הרבה, גם מהסטטוס של תת-ג'י-מן שלו, מהסטטוס של דיוס אקס-מכינה מהלך במשחק שעיקרו זה להבין את הפתרונות שלי, או מההדרה שלו, אומר-הכל-בלי- אפיון אומר-כל דבר. לזכותו של DOTO ייאמר, שהוא מתבסס על ניסיונותיו של Dishonored 2 לספק הצדקה מדוע הוא נראה כמו נער מגוחך, כמו גם העלאת ספקות אם להרוג אותו הוא בכלל מוצדק מבחינה מוסרית.

אני לא חושב שזהדַימצליח בזה, בעיקר בגלל שנמנע יותר מדי לסצנות הסיום של המשחק, אבל הרגשות שלי היו הרבה פחות ברורים שיצאו מ-DOTO ממה שהם נכנסו. מצד שני, ולהיות זהיר כמוני יכול להימנע מספוילרים כאן, אם אף פעם לא אהבת אותו ושום דבר שיורד ב-DOTO לא משנה את דעתך, המשחק עדיין יעבוד כדי לספק אותך.

לגבי האם זו פרידה הולמת (אם יש לקוות זמנית) ל-Dishonored וגם ל-Outsider, הייתי אומר שכן, אם כי בהיסוס מסוים. אני לא חושב שהרמה האחרונה היא מוזרה או המצאתית כמו שהיא צריכה להיות, והישירות היחסית שלה שטפה את התחושות היותר מוכי יראת כבוד של קנה מידה, אפשרות ויופי שקיבלתי מהישור האמצעי של המשחק. זהו סיפור קצר יותר ומלא בנקודות שיא, ועוטף קווי עלילה מתמשכים ובמקביל גם משאיר את הדלת פתוחה להרפתקאות נוספות בעולם של דאנוול, קרנקה ומחוצה לה.

מכאן, עתידה של Dishonored לא ברור, אבל אם אלו אכן היו הימים האחרונים שלי עם הסדרה, אני שמח ואסיר תודה שהם עברו לשחק בהרפתקת התגנבות סולידית וממוקדת המתרחשת במקום יפהפה לפעמים מאין כמותו.

Dishonored: Death Of The Outsiderזמין כעת עבור Windows PC, דרךקִיטוֹר, עבור €30/£30/£20.