Marthe Jonkers היא אמנית קונספט בכירה ב-CD Project Red עובדת עלסייברפאנק 2077. ג'ונקרס עיצב למעשה את המיקום בטריילר הראשון של הטיזר הראשון למשחק עוד ב-2013,מציג את הסייברבייב עם זרועות הגמל, והייתה שלמה עם העובדה שאף אחד לא באמת הסתכל על הבניין שמאחוריה.

הצוות של ג'ונקרס עובד על מיקומים ופנים, ואפילו על השילוב הרחב יותר של Night City. "אפילו יש לנו מתכנני ערים בצוות שלנו", היא מסבירה, שכן אחרי הכל, מישהו צריך להבין איך מרכז עיר עובד בפועל, ואיך אתה מסתובב בכל זה. והאופן שבו רקע ה-RPG של הסייברדיסטופיה הזה מעוצב הוא באמת מעניין.

דבר אחד שג'ונקרס מדגיש שוב ושוב הוא שכל צוות המפתחים "באמת רוצה לגרום לך להרגיש שאתה בעיר אמיתית". היא אומרת את המילה "אמין" מספר מעודד, במיוחד כשהיא אומרת אותה בהתייחסות למשחק שבו אתה יכול להפוך אויבים לפריקסה עם שוט לייזר איטי שיוצא מהזרוע שלך.

הם שאבו הרבה מה-TRPG Cyberpunk 2020, שנוצר במקור בשנות ה-80 על ידי מייק פונדסמית'. ג'ונקרס מתאר אותו כ"אנציקלופדיה מהלכת של סייברפאנק". בגלל חומר המקור הממושך הזה, יש הרבה היסטוריה בעולם שהם יכולים להשתמש בהם כדי ליצור עיר עשירה מאוד, מאוד מרובדת - אפילו, היא אומרת, במובן המילולי, כי אתה יכול לעשות כל כך הרבה חקר אנכי.

ג'ונקרס מסביר ש"כמובן שראינו כל סרט סייברפאנק שיש בחוץ, אבל רצינו ליצור משהו מקורי". אז הם חזרו לא רק ל-TRPG, אלא גם לציר הזמן שלהם, וחיברו סגנונות בעיר - ארכיטקטוני ואופנתי - להיסטוריה.

התוצאה הסופית היא ארבעה סוגים מקיפים של עידנים של סגנון. הקדום ביותר, למשל, מתוארך לתקופה שבה אנשים היו עניים, אז הם השתמשו בחומרים זולים ובפלסטיק, עם פלטות צבעים עמומות. "זה מאוד פרקטי, אתה יודע. זה לא קשור להיראות נהדר. אם זה עובד, זה בסדר".

מיד אחרי זה מגיע יותר סגנון על פני עידן החומר, שבו אנשים היו מאושרים יותר ורצו להראות את זה. לבניינים שנבנו באותה תקופה יש קצוות מעוגלים, והוורוד והצהוב הם השולטים.

אלה ושני סגנונות נוספים עורבבו אז לתוך עיר הלילה, בהתבסס על אירועי המפתח בהיסטוריה שלה והחומרים הזמינים, כך שכל העיר צריכה להיות הגיונית אם מסתכלים עליה בעין ביקורתית יותר. "במקביל, אם אתה משתמש בסגנונות האלה כדי ליצור עיר, זה הופך להיות הרבה יותר אמין", אומר ג'ונקרס. "אם תסתובב בקלן תראה אדריכלות מתקופות שונות, וגם אופנה של אנשים." הם רצו לקבל את ההרגשה הזאת של היסטוריה מרובדת ומתמשכת, אז פנו אליה כמו מציאות (או סוג המציאות שהגיוני בסייברפאנק 2077, בכל מקרה).

בתוך זה, ששת המחוזות השונים מרגישים שונים על סמך ההיסטוריה שלהם. פסיפיקה, המחוז שמוצג בהדגמה האחרונה, חווה פריחה ופריצה מהירה כאשר תאגידים הזרימו כספי ג'נטריפיקציה ואז שלפו אותם שוב לפני שמשהו הסתיים כראוי. יש לו אווירה עליונה מתקן אמיתית. בינתיים, אם הולכים למרכז העיר, שם יש לתאגידים את מעוזם, זה יותר בסגנון "ניאו-מיליטריסטי". "זו אווירה שונה מאוד. אתה רואה הרבה צבעים שהם לבן ושחור ומתכת, זה מאוד חלקלק".

סנטו דומינגו, שעדיין לא הוצג, הוא מה שג'ונקרס מכנה "תחנת הכוח של עיר הלילה". היא מכילה את רוב המפעלים והתעשיות שממש מחזיקים את העיר בפעילות (ואני בטוח שלתושבי סנטו דומינגו לא יהיו דעות על כך). "זה מאוד תעשייתי וזה מסוכן בצורה מאוד שונה".

אני מזכיר את עריצות הניאון, הדימוי של שלטים זוהרים ורודים שמסתבכים בל יינתק ברעיון הסייברפאנק כנושא. עבור Jonkers, למרות של Cyberpunk 2077 איןאַף לֹא אֶחָדניאון, זה לא נקודת המכירה. עם זאת, היא מצטטת את ווטסון, הרובע האהוב עליה וזה מההדגמה של השנה שעברה, שיש בו יותר מכמה שלטי רחוב ניאון. לדברי ג'ונקרס, לווטסון יש קהילה אסייתית גדולה, ולכן שלטי הניאון שם הם צאצאים מאלה בטוקיו.

זה היה מאוד חשוב לצוות, אמר ג'ונקרס, שכל אחד מהמקומות האלה ירגיש מובחן, ושכל העניין ירגיש אמיתי. הם עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם צוותים אחרים, ומעצבי הרמות, כך שכל העניין ירגיש סוחף יותר. בזה, אחרי הכל, אתה בונה גרסה משלך של הגיבור V, וחווה אותה בגוף ראשון. השווה את זה עם מבט מעבר לכתפו של Geralt Of Rivia מנוסה כבר בסדרת The Witcher.

ג'ונקרס מרגיש שהם יצרו משהו שאי אפשר לבלבל לשום דבר אחר של סייבר-פאנק. אם אתה מצלם צילום מסך של 2077, היא אומרת, אף אחד לא תוהה אם זה עשוי להיות Bladerunner. "בשבילי זה ממש מרגש, כי יצרנו עולם סייברפאנק שהוא ייחודי אבל מבוסס".

אבל אתה עדיין מקבל שוט לייזר slowmo, שבו אתה יכול להשתמש גם עבור פריצה. אז, הטוב משני העולמות, נכון?