האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של המלצות למשחקים. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

כאשר ערכים מאוחרים יותר בסדרה משתבשים, האכזבה נוטה לא להרוס את האנשים המקוריים שאהבו כל כך. לְמַרְבֶּה הַצַעַרקריסיס[אתר רשמי] לא הצליח לשמור על הדברים שאנשים אהבו בו אפילו במשך זמן הריצה שלו. כן, החייזרים היו קצת עצבניים, אבל היה כל כך הרבה בפניםקריסיסלאהוב מהתחלות ההתגנבות הפתוחות שלו ועד הפינאלה הבומבסטית שלו.

כולם זוכרים שזה שעות הפתיחה של FarCry, שבהן אתה מוריד על אי עם חליפת ננו ומסוגל להתקרב לבועות הקרב שלו ממרחק רב. אתה יכול לשרשר את כוחות החליפה שלך לרוץ, לקפוץ ולדלג באופן בלתי נראה לבסיסי אויב, להפלה לא קטלנית או תגרה על החיילים הקוריאנים שמפטרלים באזור. אתה יכול לעבור למצב שריון ולפעול כמו טנק מהלך, לשאת מיקומי צריחים נייחים בדרך כלל ולחבוט בבניינים כל כך חזק שגגותיהם מתחמקים. אתה יכול לגנוב סירה קרובה, אולי, ולהחנות אותה מול החוף ולתקוף משם.

זה תמיד רק מסדרון רחב ולא עולם פתוח אמיתי, אבל זה מספיק נפלא כדי שהכאב כשהוא נלקח לטובת משהו מגביל ולינארי יותר מובן. למרבה המזל, גם החומר הליניארי הוא בדרך כלל די טוב. לֹאכְּמוֹטוב, ועם כמה משימות איומות, אבל לעתים קרובות מרהיבות ומהנות. אהבתי לנהוג בטנק על פני שדות פתוחים בזמן שהר נפתח מרחוק. נהניתי לחקור את החללית בתוך ההר הזה באפס כבידה. הוקסמתי מההדר של האי הטרופי שהופך עטוף בקרח. נהניתי מהמחזה של פיצוץ גרעיני שמתחולל ומטלטל צי של ספינות צבאיות מול חופי האי. אני עדיין מספר לאנשים על אדוות מסך ה-LCD כאשר אצבע של חייל נוגעת במשטח שלו.

קריסיס היה משחק נהדר, אחר כך משחק רע, ואז שוב משחק טוב. זה עדיין משחק ששווה לשחק בו.