אני קצת מצטער עלאש צולבת: לגיון, שנראה שספג את ההשקה הגרועה ביותר שניתן להעלות על הדעת עבור משחק RTS תחרותי מהיר. מאז השחרור בשבוע שעבר, שיא כל הזמנים של שחקנים בו-זמנית הוא פחות מ-400, והממוצע היומי ירד לכ-100 אנשים תוך מספר ימים בלבד. גרוע מכך, חלק ניכר מהקהילה המצטמצמת זו כבר הוסתרה מאוד עקב אי הבנה לכאורה לגבי אופן הפעולה של אחת מתכונות המפתח של Legion.
בעיקרון, Crossfire: Legion משלב התכתשויות RTS בסגנון Starcraft עם מיני-משחק לבניית סיפון שבו אתה פותח יחידות חדשות עבור הפלג שלך על ידי משחק נגד שחקנים אחרים או בוטים. זה נועד לגרום לשחקנים לעסוק באלמנט מרובה המשתתפים התחרותי של Crossfire, אבל נראה שהמסגור של זה סביב מטבע במשחק השפיע לאחור. חלק מהשחקנים פירשו את Legion כעניין של מיקרוטרנזקציות בתשלום לניצחון (וזה לא) בעוד שאחרים פשוט הפנו את האף שלהם לנוכח הסיכוי לשחק ב-RTS מרובה משתתפים עם מגבלות שרירותיות לגבי היחידות שאתה יכול להציב.
במובנים מסוימים, זו בושה. בבסיסו, Crossfire: Legion הוא RTS מתאים לחלוטין. הוא מסוגל ליצור פעולה מרהיבה מונעת שחקנים, בעוד שההצגה הכללית שלו מדגימה הרבה מהכישרון שמפתח Blackbird Interactive נודע בו. עם זאת, במובנים אחרים, הדחיפה הקשה של Legion לעבר מרובה משתתפים מעידה על הבעיות הגדולות יותר שהמשחק מתמודד. זה כל כך להוט להיות ה-Starcraft הבא שהוא מדלג ממש מעבר להרבה ממה שהפך את Starcraft לגדול מלכתחילה.
קחו למשל את הקמפיין. Crossfire: מהדורת הגישה המוקדמת של Legion מציעה ארבע משימות של מה שבסופו של דבר יהיה קמפיין של 15 משימות, המנחה אותך דרך שלושת הפלגים של הדיסטופיה הצבאית-סייברפאנקית שלו. ארבע המשימות הראשונות מתמקדות ב-New Horizon, שנראה כי הוא גרסה יותר גרועה של ה-GDI של Command & Conquer, ולוקח את המאבק אל הרעים של Crossfire Global Risk (שנשמע יותר כמו חברת ייעוץ פיננסי מאשר ארגון שכיר חרב).
אני אומר "נראה" בפסקה שלמעלה כי הגישה של Legion לסיפור סיפורים היא לעבור אותה כמה שיותר מהר. יכול להיות שהמשחק מניח היכרות עם הזיכיון הרחב יותר של Crossfire (אני לא מכיר אותו בעצמי) אבל הוא מתחיל בכך שצוות New Horizon שלך מבצע התקפת מסוק על חבורה של גורדי שחקים השייכים ל-Global Risk. הכל מופק היטב, עם קטעי אנימציה צעקניים ומשחק קול מעולה. אבל זה מועבר עם קצב עליית סקייווקר. אין הקדמה אמיתית לגבי מה שקורה, מי זה מי, או למה כל זה חשוב.
ואכן, נראה כי משימות הקמפיין עצמן ממהרות אל קו הסיום. שתי המשימות הראשונות לא דורשות בנייה כלשהי, הן פשוט זורקות עליך יחידות חדשות בכל פעם שהמשחק חושב שתצטרך אותן. המשימה השלישית והרביעית טובות יותר, כשהשלישית סובבת סביב יחידת התגנבות המשמשת לגניבת משאבים מבסיס Global Risk כדי לבנות מפקדה משלך, בעוד שהרביעית רואה אותך יוצא למתקפה שיא נגד הבסיס הראשי של Global Risk, ומנקה אותו. הגנות נגד אוויר כך שניתן למחוק אותו באמצעות טילי "בונקר-באסטר".
בעוד ששלושת הפלגים של Starcraft משתנים מאוד במראה ובסגנון המשחק, כל אלה של Legion הם צבאות פרטיים מעט עתידניים ואפורים מבחינה מוסרית שפורסים מבחר אקראי של טנקים, טכניים, מסוקים ומזל"טים בשדה הקרב.
אבל גם אלה הם עניינים של אש מהירה, שניתן להשלים בקלות תוך חצי שעה בהתאמה. בהשוואה לקמפיינים העצומים שלStarcraft II, ארבע משימות Quickfire פשוט לא מספיקות כדי לבנות סיפור משכנע או להציג כראוי איך כל סיעה עובדת. והפלגים של לגיון צריכים את ההקדמה הזו יותר ממה שסטארקאפט צריך, כי על פניו, הצבאות של לגיון לא כל כך שונים זה מזה.
בעוד ששלושת הפלגים של Starcraft משתנים מאוד במראה ובסגנון המשחק, כל אלה של Legion הם צבאות פרטיים מעט עתידניים ואפורים מבחינה מוסרית שפורסים מבחר אקראי של טנקים, טכניים, מסוקים ומזל"טים בשדה הקרב. בסופו של דבר התייחסתי אליהם כאל האדום, הצהוב והאפור, כי צבע הוא בערך כל מה שמייחד אותם במבט חטוף. אפילו סיעות GDI ו-Nod של Command & Conquer מובהקות יותר. האם אתה רוצה לשחק בתור נאט"ו, או זה עם יד גדולה לצריף?
האירוניה כאן היא שמתחת למשטח חסר ההשראה של Legion, המשחק מפגין מידה לא מבוטלת של סגנון וכושר המצאה. כאשר אתה בונה את הבסיס שלך, למשל, מבנים לא עולים מהאדמה. במקום זאת, כל בניין הוא מעין ערכה להרכבה עצמית המונחת באוויר באמצעות מסוק, מה שבאמת מוכר את האופי האד-הוק של המתקנים הללו. גם היחידות יצירתיות יותר ממה שהן נראות בתחילה. הסגל ההתחלתי של ניו הורייזון כולל יחידה בשם תנין שיורה קרן אנרגיה כתומה ענקית כמו מישהו שמילא כבאית עם אירן ברו, בעוד שאחרת היא בעצם משאית שיורה ברחפנים נפיצים (וזה מוגזם להפליא). כאשר כל היחידות הללו מתחברות בלחימה, Legion באמת מתעורר לחיים. זה לא מעודן במיוחד, אבל אם אתה רוצה לראות הרבה דברים מתפוצצים מהר מאוד, לגיון יש לך כיסוי.
הוא גם עושה ניסיונות קטנים לחדש בתוך הגבולות הקפדניים של ה-RTS התחרותי. לצד בחירת פלג, שחקנים בוחרים מתוך סגל של מפקדים, שלכל אחד מהם יש שתי יכולות ניתנות לפריסה הנטענות מחדש על ידי הריגת יחידות אויב. אלה נעים מיכולות ריפוי פשוטות ועד התקפות AOE כמו מטעני EMP וממטרי גשם חומציים. ניתן לשדרג יחידות רבות גם עם יכולות אקטיביות, כמו הרחפן של הצ'יטה שמושך את מטוסי האויב מהשמיים כדי להפוך אותם לפגיעים להתקפות מכלי רכב קרקעיים.
למרבה הצער, המחויבות של Legion עצמו למהירות MAXIMUM שוב פועלת נגדה כאן. המשחק מתנגן כל כך מהר שעד שבחרתם יחידה והפעילו את היכולת שלה, הקרב כמעט נגמר. מההתחלה, Legion דורש רמת דיוק ותגובתיות שפשוט לא תהיה לך אלא אם כן אתה שחקן מנוסה של Starcraft או בן שש עשרה.
זה המקום שבו הקמפיין צריך להתגבר. זה צריך ללמד אותך לא רק את החשבון והאוריינות הבסיסיים שלך ב-RTS, כמו איך להעביר יחידות ולבנות מבנים, אלא גם להדריך אותך ביעילות בשימוש באלמנטים כמו קבוצות, מקשי קיצור ובניית אסטרטגיות כדי לתת לך את הידע הבסיסי הזה שאתה יכול לקחת לתוך המולטיפלייר. אולי רמות הקמפיין המאוחרות יותר יעשו זאת, אבל לי, חמש עשרה משימות לכסות שלוש פלגים לא נראות מספיק, במיוחד כשהמערכה הראשונה בקושי לוקחת אותך מעבר ללימוד האלפבית.
אני מקווה שבלקבירד יצליח לשנות את מזלו החולה של לגיון. לא רק בגלל שמשחקי RTS טובים נדירים יותר מקרנפים לבנים בימינו, אלא גם בגלל שאני באמת חושב שללגיון יש פוטנציאל. זה לא נגזר כמו שהנושא שלו גורם לו להופיע, ולמרות המהומה שהוא גרם, הרעיון להרוויח יחידות חדשות באמצעות משחק לא לגמרי חסר טעם. אף על פי כן, כשהקמפיין אנמי כמו שהוא, כרגע אמליץ רק על Crossfire: Legion אם אתה כבר יודע את דרכך במשחקי RTS תחרותיים בקצב מהיר.