שלום לך.
פספסתי את מבצר אמריקה בפעם הראשונה. הוא שוחרר במקור כאחת מסדרות MB Gamesmaster, לצד משחקים כמו Axis & Allies וה-Shogun המבריק. במשך שנים, שמעתי את זה נקרא אחת הדוגמאות הטהורות ביותר לסגנון "אמריטראש". זה משחק שכולל מפה של אמריקה, הרבה יחידות פלסטיק קטנות וחופן קוביות. זה אחד מהמשחקים שתמיד קיוויתי למצוא בחנות צדקה ביום שמש אחד, על מדף לצד משחק הלוח Aliens ומגדל אפל שפועל.
Fantasy Flight Games קלקל את החלום הזה על ידי שחרור מהדורה חדשה של המשחק והפיכתו לזמין בחנויות בכל מקום. ואף פרוטה לא הולכת לצדקה. אין צדקה במבצר אמריקה. רק חוסר רחמים. בוא נתנדנד.
מבצר אמריקה
אומה אחת. מתחת לחריץ. מגלגלים קוביות רק בשביל הכיף.
אמריקה יצאה משליטה, ברצינות. זה התחיל לבנות את הלייזרים הענקיים האלה שיכולים לירות מטווח רחוק, ושאר מדינות העולם לא אוהבות את זה. עם לייזר בניו יורק, אמריקה יכולה כנראה לירות את השיניים הרעות מפיו של אנגלי. מוושינגטון, זה יכול לירות תחתונים משומשים של תלמידת בית ספר מתוך מכונה אוטומטית של טוקיו. אין אופציה אחרת לעולם מאשר לפלוש לאמריקה ולפרק את הלייזרים, לשלוח אותם דרך פורטל זמן, ולעשות אותם מחדש כוויברטורים לדינוזאורים. המצאתי הרבה מזה.
שחקן אחד הוא אמריקה. ישנם שלושה כוחות נוספים, שפולשים לאמריקה מהדרום, המזרח והמערב. זה אחד נגד שלושה. מי הם הרעים? מלחמה זה לא כל כך פשוט, זה לא שחור ולבן. בלה בלה בלה. כל מה שאנחנו יכולים לומר בוודאות הוא שאם אתה אמריקה, אתה נגד זה בהתחלה. ואם אתם הפולשים, אתם תתמודדו מול זה בזמן די קצר אם לא תפגעו חזק ומהיר וחכם.
מה שהכי הפתיע אותי במצודת אמריקה היה הסיפור שהיא סיפרה. בכל פעם שאני רואה משחק עם מפה וחבורה של חיילי פלסטיק קטנים, אני תמיד שואל את עצמי את השאלה החשובה הזו - האם יש לי כבר את הסיפור הזה? (כשאני מדבר על סיפור כאן, אני מדבר על הסיפור המסופר דרך המשחק, לא דרך מוך או דינוזאורים.) אני יכול לומר בכנות שמעולם לא נאמר לי הסיפור שמצודת אמריקה מספרת. ואין פלא. זה בננות ישר.
כשהמשחק מתחיל, אמריקה נתפסת על הפרק. השחקן האמריקאי צריך לפזר כוחות על הלוח, עם לא יותר משתי יחידות בכל טריטוריה. ההגנות דקות. השחקנים הפולשים עורמים את כוחותיהם בקצה הטריטוריה האמריקאית, ויש להם המון יחידות. הם יכולים בקלות להסתער פנימה, חמש יחידות לטריטוריה, להכריע את הכוחות האמריקאים הקרובים לגבול. הפולשים תמיד פועלים ראשונים בסיבוב, כך שהשחקן האמריקאי מגיב כל הזמן לפעולות הפולשים. בתוך שני הסיבובים הראשונים, הדברים יכולים להיראות עגומים מאוד עבור ארה"ב הישנה והטובה. זה יצטרך להשאר שם בתחילת הדרך כדי שתהיה לו תקווה לשרוד. אָדָם!
הפולשים מנצחים אם סיבוב מסתיים כש-18 ערים אמריקאיות בשליטתם. אמריקה מנצחת אם היא תחסל את הפולשים או תצליח לשרוד עשרה סיבובים.
אני צריך להבהיר איך המשחק עובד. לצבאות יש יחידות אוויר, יחידות ממוכנות וחי"ר. כאשר לא פולשים, חיל הרגלים יכול לנוע רק באמצעות תובלה. תנועה היא לא רק משהו שאתה עושה, זה משהו שאתה מענה את עצמך איתו. שיחקתי משחק שבו פולש אחד דפוק בכך שהשאיר הרבה תגבורת חי"ר קילומטרים אחורה על הגבול בזמן שכל המשלוחים שלו היו רחוקים פנימה. זו טעות שלוקח זמן לתקן, והזמן נגד הפולשים. תנועת החיילים היא הכל. עבור הפולשים זה משחק של התקדמות יציבה וקווי החזקה, עם סוויפים והתרוצצויות מדי פעם. עבור אמריקה זה הכל על ארגון מחדש, ביסוס ההגנה שלך ובחירת נקודות תגמול.
מה שגם חשוב מאוד הוא איזון הכוחות שלך. כאשר אתה רוצה לקחת עיר או אזור הררי, אתה מקבל בונוס לחימה עבור "פעולות כוחות משולבות". אם יש לך יחידות אוויר, ממוכנות וחי"ר שכולן מעורבות באותו קרב, זה יקל הרבה יותר על ההתקפה. כל קרב נשקל לטובת המגן. טריטוריה יכולה להיות קשה לתבוע, או לתבוע בחזרה.
הלחימה עצמה פשוטה ונקייה. המגנים יורים ראשונים. הקוביות מקודדות בצבע. הקרבות מסתיימים במהירות. אפשר לדעת שזהו משחק שהגיע במקור מחברת "משחקי לוח משפחתי". יהיו לך את כל החוקים בתוך סיבוב או שניים. זה נחמד כשזה קורה, אתם שומעים אותי כל המפרסמים שם בחוץ?!
אתה כבר יכול לראות שעד כמה שהמשחק פשוט, יש הרבה על מה לחשוב. אבל המקום שבו המשחק באמת זורח הוא בסיפור. זה אותו סיפור בכל פעם, בטח, אבל הקצב של הסיפור הזה משתנה. הפעימות הדרמטיות נופלות בנקודות שונות. בפעם הקודמת, הגיבור יכול היה להיות יחידת רחף קשוחה להפליא בניו יורק. הפעם הגיבור עשוי להיות פרטיזן שהשתולל בהרים.
אה, כן. הפרטיזנים. יָפֶה.
כשהמשחק מתחיל, לאמריקה יש ערים ומגוון רחב של הגנות דקיקות. עם זאת, ככל שהסיבובים חולפים, ההתנגדות מתחילה לצוץ. תושבי אמריקה נלחמים בחזרה נגד הפולשים שלהם. אתה שולף שני קלפי פרטיזנים בתחילת התור שלך באמריקה, ותמצא לוחמים ממהרים החוצה מהמכרות או מזנקים מההרים כדי לתקוף את אויביך. אמריקה מתחילה להתעורר, והמומנטום מתחיל להשתנות לאט. טכנולוגיית הלייזר שהזכרתי? בכל סיבוב השחקן האמריקאי יכול לבנות לייזר על עיר, וניתן לירות את הלייזרים על כל יחידת אויב על הלוח. עבור הפולשים, לייזר הוא בעיה גדולה. בסיבוב 5, מדובר בחמישה לייזרים, ולפולשים מתחילים להיגמר תחתונים נקיים.
שלב ירי הלייזר הוא באז כזה. אתה יכול להרגיש את האימה ליד השולחן.
וזה מה שאני אוהב במשחק. ה"תחושה". יש בחורים טובים יותר על משחקי מפה מאשר Fortress America. אבל אף אחד מהם לא מספר את הסיפור הזה. אתה כמעט יכול לדמיין את זרימת המשחק ככותרות עיתונים.
אמריקה פלשה!
הכוחות האמריקנים במבוכה
מפלי חוף הים המזרחי!
אמריקה: אין כניעה
טכנולוגיית הלייזר חוזרת
פולשים מאבדים קרקע בדרום
העם קם!
לוחמת לייזר משמרת גאות
השיניים הרעות של האנגלי נורות החוצה!
בנאדם, זה משחק מהנה מהבית הספר הישן. כשאתה מנגן בו, אתה כמעט יכול לדמיין את עצמך בחדר מעונות בקולג' אמריקאי, עם שחר אדום מתנגן בטלוויזיה ו-Born In The USA ברדיו. וסאלי דופקת על הדלת ומבקשת ממך ללכת איתה לדיינר, וכולכם כמו "סליחה, סאלי, אני משחקת במצודת אמריקה עם החבר'ה!" ואתה לא מאבד את הבתולים שלך עוד שש שנים ואתה פאקינג אידיוט.
המשחק הזה כנראה לא יעוצב ב-2012. מוציאים לאור היו עוקמים את האף כלפיו ואומרים שאין מספיק חוקים, או שהמזל משחק תפקיד גדול מדי בקרבות. או שהסיפור של המשחק פשוט מטופש מדי ואולי יש לך בעיות נפשיות אפילו אם אתה חושב על זה. אבל לעזאזל עם החבר'ה האלה, כי מבצר אמריקה כבר קיימת, היא שולטת, והיא על אמריקה שכולנו אוהבים בסתר.
תראה, כשהייתי צעיר, אמריקה הייתה המקום הזוהר והמפחיד הגדול הזה, שידפוק אותך אם תסתכל על זה בצורה לא נכונה. אמריקה התקיימה בראשי כיצור עם השרירים של סטאלון, ראש של נשר, קולו של רונלד רייגן ומשגר רקטות. בשנות ה-80, התרבות האמריקאית האכילה אותי ברעיון שארה"ב נבנתה על יסודות מוצקים של לנשק בחורות יפות, לנהוג במכוניות לוהטות, לירות בכל מי שלא היה אמריקאי, להכניס לייזרים לחלל ולנגן באיזו גיטרה מתוקה למדי. עכשיו כל זה רע, בטח, וגם זה היה שקר. אבל עבור ילד בן 8 בגלזגו זה בהחלט היה מגניב. כל ילד רצה להיות אמריקאי בשנות ה-80. עוּבדָה. בימים אלה אמריקה היא רק בחור רזה מבולבל עם משקפיים עם מסגרת קרן שמנסה להחליט מה לעשות עם תנ"ך.
מבצר אמריקה היא אותה אמריקה הבדיונית הישנה והטובה של שנות השמונים בקופסה. זהו הגילטי פלז'ר האולטימטיבי. תרים אותו, תפתח כמה בירות ותיהנה מקצת תהילה ישנה.
עדכון לעיר האימה
נאמר לי שאני אשים את ידי על עיר האימה ברגע שהיא תהיה זמינה. אני ארכיב את החברים שלי ואשחק בו למוות (ואאבד את כל החברים שלי בתהליך, כי המשחק הזה אכזרי). אני מצפה לכסות אותו בספטמבר, אז תתחילו לספור את הימים. והנה הכריכה!
תראה את הבחור שגירש את הבחור מהבניין. זה איזה חרא של קניון האימה שם. אני לא יכול לחכות. GIMME GIMME.
משחקי לוח ב-REZZED
כולכם הולכיםRezzed, נכון? תחנות הכוח שהן Rock Paper Shotgun ו-Eurogamer עושות תוכנית משחקים, והיא בברייטון, שאומרים לי שהיא דרומה יותר מסקוטלנד, צפונה יותר מצרפת, ונמוכה יותר מהשמים.
ובכן, הולך להיות שם מדור משחקי לוח, עם משחקים שתוכלו לשחק איתם. עכשיו אני הולך לספר לכם אילו משחקים הולכים, ולהגיב בקצרה על כל אחד מהם.
Zombie Dice - אני אוהב את המשחק הקטן והמהנה הזה. כך גם אתה.
מהירות הג'ונגל - אתה עלול לגרום לעצמך פציעה. אל תנסה את זה בעודך שיכור.
זומבים! - כיף ברמת הכניסה. לא רע כמו שחלק מהסנובים יציעו.
קרקסון - אני שונא את זה. כל כך משעמם. רוב האנשים לא מסכימים איתי. תחליט בעצמך.
Settlers of Catan - פשוט משחק לוח יפהפה. אני לא אשמע שום דבר נגד זה.
Dominion - עיצוב משובח. אני מוצא את זה קצת חסר נושא, אבל אני מעריץ אותו ונהנה ממנו.
Khet 2.0– זה משחק שקניתי שנים אחורה, והלייזרים שלי לא עובדים בעניינים שלי. אני צריך ליצור קשר עם המוציא לאור לגבי דברים חלופיים. זה נראה כיף עם הדברים וכן הלאה.
המתים המהלכים (גרסת טלוויזיה) -מִקְלָטלא שיחק את זה. מקווה שזה יותר טוב מהתוכנית.
משחקי הכסLCG - גם לא שיחקתי בזה. שמעתי עליו דברים טובים מחבר שנהנה מג'יק.
Warhammer: Invasion - אחד המשחקים האהובים עליי. עיצוב יפהפה, מרגש, עשיר בנושא.
מסע דיקסיט - דיברתי על דיקסיט פעמים רבות. קלאסיקה מודרנית.
מונצ'קיןדלוקס - מונצ'קין הוא אחד מוזר. מעניין אותי לשמוע מה דעתך.
אז כן. הרבה משחקים שתוכלו לבדוק במה שתהיה הופעה פנטסטית. אולי אנסה להגיע לשם בעצמי, אם אוכל לפנות את הזמן.הזמינו טיקס כלשהו.
עד לפעם הבאה, תישאר מטומטם! (זה חייב ללכת. נורא.)
