בזמן שהייתי ב-EGX היו לי כמה דקות של זמן מעשייוקה-לילי[אתר רשמי], מכתב האהבה של Playtonic לפלטפורמות תלת מימד ישנות יותר כמו Banjo-Kazooie. זה אפילו חולק את חברי הצוות עם המשחקים הישנים יותר. זו הייתה חוויה מוזרה, אם אני כנה. בהיר ומטומטם ומעורר מיידית את מאות שעות המשחק האלה כילד בעולמות של Rare. אבל באותו זמן מצאתי את עצמי לא ממש משחק אלא כל הזמן מקביל למשחקים הישנים יותר - אה, זו הגרסה של המשחק הזה של ג'ינג'ו, הו, זו הגרסה של המשחק הזה לטרנספורמציה של Mumbo Jumbo, הו, זה מה בנג'ו וקזואי היה נראה כאילו היית צריך להשתמש בזיקית ובעטלף במקום בציפור ובדוב...

ברור שהיה לי רק קטע זמן חטוף ברצפת תצוגה עמוסה אז אני מוכן לשחק במשחק כשהוא ישוחרר ב-2017 ולראות איך אני מרגיש, אבל הרושם שיש לי כרגע הוא שבמקום שזה משחק חדש זה מאוד אוהב למצוא גרסה חלופית של יקום לבנג'ו-קאזואי ולשחק בה.

צפו ביוטיוב

יש דמויות שמדברות בחריזה, פריטי אספנות בכל מקום, מתחכמים, לא עדין מדי כמו הנחש שמלמד אותך על היכולות שלך שזנבו מתפתל דרך זוג מכנסי חאקי כי הוא נחש מכנסיים. קראו לטרוזר. הייתה מדענית שכשאתה מביא לה מולקולה (אני חושב שקראו לה מולי קול?) הופכת אותך למשהו אחר - ברמה ששיחקתי היא הייתה צמח ואז יכולתי לשוחח עם צמחים, אז היא בעצם מומבו ג'מבו/הומבה וומבה. אתה יכול לקבלקאזואיליילי לאכול פירות יער ואז לירוק אותם כמו קליעים. מבנה הרמה... המוזיקה... הרעשים שהמון האויב משמיע...

בעיקרון אני כותב את הפוסט הזה כי אני עדיין מנסה להבין את התגובה שלי למשחק שלו. מצד אחד זה מהמם ואני שמח לראות גרסה עדכנית של משחקים שאהבתי והיו תוססים ומצחיקים. מצד שני זה לא הרגיש חדש בכלל אז זה מוזר לחזור ולקרוא את דף הקיקסטארטר ולראות את המשפט "מכירים את צמד החברים החדש שלנו" כי זה כאילו, ובכן, קצת שיפרת את בנג'ו וקזואי? כלומר, אני יודע שיש מהלכים ודברים חדשים אבל הרעיון הבסיסי נראה זהה והדינמיקה דומה, נכון? ליילי נראית פחות מטומטמת מאשר קאזואי אולי (קאזואי היא חיית הרוח שלי) אבל... זה בנג'ו-קאזואי, נכון?

מה שאני מתכוון אליו זה שאני יכול לראות את הערעור - אני לא חסין מנוסטלגיה, בנוסף המשחקים האלה היו טובים (אני חושב שאני גם מחבב מהרוב כשזה מגיע ל-BK2) והייתי רוצה לראות אותם להשיג קהלים חדשים. אבל באותה נשימה, לא ראיתי שום דבר בזמן שלי עם המשחק שבאמת הרגיש חדש או שהפתיע אותי. רק סימנתי את האלמנטים מהמשחקים הישנים יותר כשהם צצו, קיבלתי כאב של זיהוי ואז שמתי לב להבדל בגרסה של המשחק הזה.

הדרך הטובה ביותר שאני יכול לחשוב כרגע לתאר את זה היא כמו כשאתה מספר למישהו על חלום ומנסה להסביר "היית בו אבל זה לא נראה כמוך אבל ידעתי שזה אתה." הדאגה הנוכחית שלי היא האם ברגע שהזוהר הראשוני של הנוסטלגיה יתפוגג, הוא ימשיך לשמור על העניין שלי כמשחק בפני עצמו, לא רק כמחווה. מההדגמה של EGX אני מרגיש שזה משהו שהייתי מראה לילד, בתקווה שיצאו מזה מה שיצא לי מהמשחקים של Rare כשהייתי קטן אבל לא משהו שהייתי מעדיף לעצמי.

צפו ביוטיוב