הקיסר, סלח לי על מה שאני עומד לכתוב. זה אני, הרב פלורנס. אתה יודע שאני אוהבחלל האלק. אתה יודע שיש לי כל מהדורה של המשחק. אתה יודע שאני טהור.

נתחיל בהסבר מהיר מדוע Space Hulk, בצורת משחק הלוח שלו, הוא אחד המשחקים הגדולים ביותר שתוכננו אי פעם. זה דבר מופשט, מלוטש ויפה. שחקן אחד משתלט על חוליה של מחסלים ימיים בחלל. השחקן השני שולט בהמון יצורים חייזרים הנקראים Genestealers. לכל Terminator יש נקודות פעולה, שנותנות להם תנועה והתקפות. אתה מקבל גם נקודות פיקוד, ומספק פעולות נוספות שניתן לחלוק על פני הנבחרת. ה-Genestealers הם חיות פשוטות יותר - משחק ה-Genestealers הוא בסך הכל להסתובב מחוץ לקו הראייה של Terminators כאסימון בליפ קטן, ולבחור את הזמן המושלם לחשוף כמה מפלצות מחוברות לבליפ הזה. כל משימה זורקת תרחיש חדש על השחקנים, אבל יש מידה רבה של נחמה איך המשחק מתנגן בהיכרות כזו מרגע לרגע. הזז – פתיחת דלת – מכסה מסדרון – הפעל שעון-יתר. זז בליפ - אורב - חשוף - תקיפה. ראש בראש, מעבר לשולחן, Space Hulk מתעורר לחיים בצורה מרהיבה. זה כמו אחד מאותם עסקאות קרבות סכינים בתא טלפון, אלא שהסכינים הן קוביות, ותא הטלפון הוא חדר צפוף בתוך ספינת חלל עתיקה. ויש בירה על השולחן, ממש מימין לכל זה.

באופן מכריע, משחק הלוח Space Hulk מרגיש כמו זיקוק של מכניקת האסטרטגיה המבוססת-תורות הטובה ביותר. רק הדברים הטובים. הכל רוצח, בלי חומר מילוי. אז למה משחק המחשב הזה כל כך גרוע? כלומר - איך זה יכול לקרות?

הפעל שעון-יתר של אלמנט שלילי

זוהה יעד- מישהו קיבל את ההחלטה, בשלב מוקדם בפיתוח, להנפיש באופן מלא כל Terminator וכל Genestealer במשחק. עכשיו, בסדר, זה משחק מחשב מפואר, אז אולי האנימציות האלה צפויות. אבל תקשיב - כשאתה מתחיל להנפיש בצורה מציאותית את החבר'ה הגדולים והכבדים האלה של Terminator, אתה מבקש מהשחקן לשבת ממש הרבה זמן ומחכה לכל פקודה שתפתר. כל המיידיות של משחק הלוח נעלמת ברגע. כשאני משחק ב-Space Hulk על השולחן שלי, אני יכול להזיז טרמינטור שלושה רווחים ולסובב אותו ב-90 מעלות בשנייה אחת. במשחק ה-PC אני צריך לראות את הבחור הקטן הולך THUNK-THUNK-THUNK-THUNK-THUNK במשך הרבה יותר זמן מזה. למעשה לא האמנתי שאין אפשרות לכבות את האנימציות. משחק ה-Nintendo 3DS האחרון "Crimson Shroud" כולל מיניאטורות מעובדות בתלת מימד, מותקנות על בסיסים קטנים, והן נראות יפהפיות. ניתן גם להזיז אותם במהירות כמו הרמת מיניאטורה והצבתה על חלל אחר. אין שום סיבה שלא יכול היה להיות כאן משהו דומה. Space Hulk הוא עיבוד של משחק לוח אחרי הכל - האם יזיק לתת לנו את האפשרות לפשט את כל השטויות המהודרות והקפדניות של משחקי הווידאו?

זוהה יעד- אני מכיר כמעט כל משימת Space Hulk כמו את כף היד שלי. בגלל שאני מכיר את Space Hulk, אני יודע איפה הדלתות בכל מפה. מישהו שנכנס למשחק הזה טרי הולך לפספס דלתות. אני מבטיח את זה. אתה תזיז בחור, ואז תיפתח דלת איפשהו, ואתה תגיד "הו שיט. לא ראיתי את הדלת הזאת." כשאתה מתגעגע לדלת בחלל האלק, אתה בצרות גדולות. הגרפיקה העמוסה והבוצית וזוויות המצלמה התת-אופטימליות הופכות את הדלתות בקלות לפספס. זה פשוט לא מספיק טוב. גם דברים בסיסיים. אוף.

זוהה יעד- אני רוצה בליפים ב-Space Hulk שלי. לא תקלות. תן לי לספר לך על משהו מצחיק שקרה לי הלילה - ב"מצחיק" אני מתכוון ל"בכלל לא מצחיק". במשימה הראשונה של המשחק, "משימת ההתאבדות" הקלאסית, מצאתי את עצמי פותח באש על קבוצת ג'סטיילרים רעבים. הורדתי את כולם חוץ מאחד. את התור הבא ביליתי בהכנת המחסלים שלי להתמודד עם הג'סטילר הבודד הזה. בסיבוב הג'סטילר, הג'סטילר הבודד הזה לא זז. מוזר, נכון? לא ממש. גיליתי שהגנסטילר שדאגתי ממנו לא באמת קיים. כלומר, הוא היה שם – הוא עמד ממש שם – אבל הוא לא היה קיים. בהיתי בו לזמן מה, האנימציה הקטנה שלו בלולאה, ותהיתי אם אולי הוא אחד מהגנסטילירים המתים, שנשמתם נלכדה בתוך משחק מחשב גרוע כעונש על חטאיו. כדאי גם לחפש תקלות "מצחיקות" אחרות, כמו ירי ירי כלפי מעלה אל מחוץ למפה לעבר הפנים שלך, ו-Terminators שיוצאים ישירות מהמפה לתוך שחור הזין יודע לאן. אה, ומשימות שמסתיימות בכישלון כשהן לא צריכות. דברים קלאסיים. זה רק משחק לוח שאתם מתאימים כאן, חברים. זה לא אמור להיות כל כך קשה.

זוהה יעד– אלא אם כן אני סוג של אידיוט, ואני מקווה שאני לא סוג של אידיוט, ייתכן שמצב Hotseat אפילו לא קיים. הרעיון של לשבת ולשחק מול מישהו באותו מחשב הוא נהדר, אבל - הו, הנה. אתה מכיר את השטויות האלה שציינתי? במשחק הלוח, לשחקן ג'סטילר יש בליפים בעלי ערכים שונים. יכול להיות שהבליפ מסתיר מתחתיו ג'סטילר אחד, וזה מספיק גרוע. אבל אולי זה מסתיר שלושה, שזה אימה צרופה. חלק גדול מהמשחק הוא המתח הזה של חוסר ידיעה של כמה ג'נסטילרים הזה אתה יכול לראות בעצם מייצג. ובכן, במצב Hotseat, מספר ה-Genestealers המחוברים לבליפ הוא מידע פתוח. אני מתכוון, זה אומר 1 או 3 שם על הדבר המזוין. הלכתי הלוך ושוב עם כמה אנשים, שאלתי אותם אם הם יודעים איך לכבות את זה. בטח יש מקש קיצור שמסתיר את זה או משהו? אבל כולנו היינו המום. כולנו היינו מבולבלים. כולנו אמרנו "זה לא יכול להיות טיפשי כמו זה מה קורה באיזו שנה זה זה ב-VIC-20?"

זוהה יעד– אוקיי, במשחק מרובה משתתפים מקוון אתה לא יכול לראות כמה ג'נסטילרים נמצאים מתחת לבליפ. הידד! אבל המולטיפלייר הזה יעבוד רק עם חברים. שיחקתי עם כמה אקראיות הערב, ואחד לקח כל כך הרבה זמן בסיבוב שהלכתי והכנתי כוס תה, אחר עזב כמה סיבובים פנימה, והאחרון עשה תנועה אחת ואז פשוט הפסיק לשחק. אני חושב שהמשחקים ממשיכים לרוץ, כדי שאפשר יהיה לעשות סיבובים בהפרש של שעות זה מזה בא-סינכרוני מפואר - OH GOD. זה Space Hulk! זהו אחד ממשחקי הקופסה המלהיבים ביותר שנוצרו אי פעם. מרובה משתתפים זה הופך אותו למשהו הדומה לאותם משחקי הפעלה במייל המוזרים שהייתם רואים מתפרסמים בקומיקסים ישנים.

אוקיי - תן לי רגע כאן. Space Hulk הוא משחק לוח. אתה יודע למה אני מתכוון? זה משחק לוח. זה משחק שדורש שהיריב שלך יהיה שם איתך, מנענע קוביות. אתה צריך להיות מסוגל לצחוק על המזל של היריב שלך, על הפנים שלו, ברגע המדויק שזה קורה. אתה צריך להיות במרחק אגרוף. יש הרבה מזל ב-Space Hulk. כדי להפוך את גורם המזל הזה לטעים, אתה צריך את הריגוש הזה של לזרוק את העצמות הישנות על השולחן ממש מול היריב שלך. כשאתה משחק נגד איזה זר איטי ובלתי נראה, מי אפילו לא מטיל קובייה? הרגעים האלה של מזל רע פשוט מכעסים אותך. זה הכל. כּוֹעֵס. אה, וכפתור ביטול? בֶּאֱמֶת? לְהִסְתַלֵק.

זוהה יעד– דבר נוסף. תשכחו לרגע מכל החלקים המחורבנים של המשחק הזה. אפילו את הדברים שעובדים בסדר אפשר היה לבצע הרבה יותר טוב. עבורי, החלק המרגש ביותר ב-Space Hulk הוא במהלךOverwatch. תן לי לפרט.

Terminator נמצא ב-Overwatch. ג'סטילר פונה בפינה ומתחיל לנוע לעבר המחסל הזה. הוא יורה לעבר המפלצת. זו החמצה. זה מתקרב יותר. הוא יורה שוב. עוד פספוס! זה מתקרב יותר. הוא יורה שוב. עוד פספוס. זה מתקרב אפילו יותר! (בשלב זה, כשמשחקים את משחק הלוח, שני השחקנים צורחים זה על זה בהתרגשות ובפחד.) המחסל יורה שוב. הנשק שלו JAMS. הג'סטילר מתקרב יותר. הו. שֶׁלִי. אֵל.

בעיבוד המחשב הזה, הרגעים האלה פשוט קורים. אתה יודע למה אני מתכוון? הם פשוט משחקים ועוברים לידך. אין שנינות או מלאכה מוצגים באופן שבו הרגעים האלה מוצגים. המוזיקה הייתה יכולה להשתנות, אולי. המצלמה יכולה להתקרב עם כל החמצה. בטח אפשר היה להכניס שם משהו להגיד - "היי, זה אחד החלקים המגניבים של עיצוב המשחק הקלאסי הזה! שב ושימו לב!" במקום זאת, זה רק מראה לך את המכניקה של הדבר שמשחק, כאילו זה רק עוד שלב של המשחק. או כאילו, אני לא יודע, כאילו למפתחים לא באמת היה אכפת.

וזה באמת מסכם את העיבוד המחורבן והמשעמם הזה. חוסר טיפול. זה גרוע ככל שיכול להיות. עברתי חצי ממשימות הקמפיין, משימות שקרובות לליבי, ושנאתי כל אחת מהן. עצרתי בדיוק באמצע הדרך, כי המשחק אמר לי שהפסדתי משימה שזה עתה ניצחתי. וזה היה הקש האחרון. איזה הישג זה, להפוך קסם למרק. להפוך דבר של גדלות כה חגיגה לדבר של סלרי מגורר שכזה. מבאס אותי לחשוב שחלק מהאנשים ישחקו את המשחק הזה ויחשבו שזה מה שהוא Space Hulk - שיעמום עופרת ומתוארך. זה לא חלל האלק שאני מזהה.

בטח, אולי עדיין תרצה לקנות את האסון היקר הזה אך ורק בגלל שזה Space Hulk.

אבל זה לא Space Hulk.

אני לא אקבל את זה. אני פשוט לא.