זה באמת רק שלושה חודשים מאזהחלק הראשון של טרילוגיית דפוניהשוחרר. הרפתקה גרמנית מבית Daedalic, הצליחה להתנדנד בקו של הגון ומתסכל, בעיקר לפצות על הטעויות הכי גדולות שלה עם כמה חידות כיפיות, משחק קול הגון ומספר לא מבוטל של צחוקים. אז מה עם הפעם, עם המשךכאוס על דפוניה? הנה מה שאני חושב:

לֹא. בחלקו סובל מתסמונת הפרק האמצעי, ובחלקו רק בהיותו משחק גרוע יותר, ההרפתקה השנייה והקצרה יותר מתמקדת פחות או יותר במה שהמשחק הראשון השתבש, ובמעט אחר.

הסיפור הוא של כוכב זבל בשםמזבלה, מעליה צפה עיר אידילי בשם אליסיום. רופוס הוא מפסיד שלא אהבו, ממציא במשרה חלקית, והאיש שמאמין הוא להציל את דפוניה מהשמדה על ידי האורגנון הרשע - תושבי אליסיום שרוצים שהכוכב יפוצץ. במשחק הראשון פגש רופוס את Goal, מעין דבר של גברת רובוט-גמדית, שראשה הכיל קודים חיוניים למשהו או אחר. הוא השתולל קצת, פגש אויב קשתי בשם קלטוס, ואז זה בערך נגמר.

הפעם הדברים מסתדרים עם רופוס וגול בחזרה על דפוניה, הפעם על אי צף בשוק השחור, מנסה שוב לברוח. אבל בשלב מוקדם מחסנית האישיות של גול מתפצלת לשלוש, מה שגורם לגול להפוך לשלוש דמויות שונות, הניתנות להחלפה באותו גוף. הילריות הייתה אמורה להופיע.

הטעות הגדולה ביותר שהמשחק הראשון עשה הייתה מערכה שנייה נפוחה, שהתרחשה במיקום רחב מדי, עם יותר מדי שרשראות פאזלים פתוחות בבת אחת ומעט הדרכה לגבי מה שאתה אמור לעשות. בכל צד של הקטע הזה, זה היה בעיקר זמן הגון, למרות היותו נגוע בבעיות תרגום. הפעם, למרבה הפלא, רובו המכריע של המשחק מתרחש במיקום רחב עוד יותר, מקושר אפילו יותר, ואפילו יותר מעורפל. אין היכרות חיננית של המיקומים, אין התפשטות איטית כמו ההרפתקאות הטובות ביותר. במקום זאת ניתנת לך ערימה נהדרת במקומות שונים עמוסים בחידות סתומות להפליא, המתחברות ללא מסלול קוהרנטי.

האנימציה נשארת נהדרת כמו החלק הראשון, והמשחק הקולי חזק לאורך כל הדרך. אבל הפעם הדיאלוג שלהם הרבה יותר גרוע, ועל כל שורה נחמדה ("להיזהר זה לאנשים שלא אוהבים הפתעות") יש תריסר שממש לא הגיוני. התבוננות בדמות אחת מעוררת את התגובה, "מי היה מאמין שמתחת למראה החיצוני המחוספס הזה, יש כיסוי ספה כל כך מגוחך". נכון, אני מבין.

למרבה הצער, גרוע יותר מהקשקוש הגרמני הוא הטון שנקבע כאן. הצטערתי על כך שהמשחק הראשון ליהק עוד מטומטם לא חביב בתור הדמות הניתנת למשחק, ורטן שאין סימנים לדרך לגאולה מעבר לרמזים מוזרים לאב נעדר. פסק הזמן הזה רופוס ממשיך להיות טמבל חד טון, ללא התקדמות נרטיבית לשום כיוון, ודמות האב מתגלה ביבבה שאין לה השפעה כלשהי. אפילו כשגילה שאביו האכזרי אולי אפילו לא ההורה שלו, רופוס ממשיך לעשות צדדים מייגעים ולקשקושים חסרי משמעות.

והסקסיזם המצועף של המשחק הקודם הרבה פחות מהוסס הפעם. לגול - שבמשחק הראשון הייתה בעיקר מחוסרת הכרה ונלחמה עליו כרכוש - דמותה כבר דק-נייר נקרעה לשלושה חלקים מרכיבים: בייבי, ספונקי וליידי. כי זה מה שמרכיב אישה. בייבי תמימה ומאושרת, ספונקי אכזרית וגסות רוח, וליידי מתנשאת ועדיין גסה. שני האחרונים ניתנים להחלפה לחלוטין. לא נראה לי יותר מדי לבקש לצפות שלפחות יכול היה להיות כאן ניסיון למשהו חכם, אולי מזהה, אגו וסופר-אגו, אבל במקום זאת מדובר רק בשלושה סטריאוטיפים של אישה רזה. גולת הכותרת מאוחרת במשחק היא ההצהרה של רופוס, "יש לך מזל שאני לא מכה נשים". נֶחְמָד.

אבל נשים אינן צריכות לדאוג שיייחודו. גם לעיוורים ולחולי נפש לועגים בצורה מטרידה למדי. ואנשים עם ליקויי דיבור - באורך עצום. אחת מהחידות הנוראיות יותר מחייבת אותך לשאת נאום ארוך ומייגע על כמה תוכניות בפני קבוצת מורדים בראשות בחור עם מבטא סקנדינבי ומגוון של ליפס חזקות. רופוס מוצא את זהצוֹהֵל! אבל הוא הולך לסכם את הנאום שלך, אז אתה צריך לבחור את המשפטים שהוא לא ישמיץ, שמא רופוס יאבד את הקהל בכך שיצחק על הבחור. באופן מוזר, כשהוא מדבר את השורות ה"נכונות", האיש הזה עובר גם למבטא אנגלי - אין לי מושג מה זה היה אמור להיות.

יש כאן כמה רעיונות נחמדים, אבל הם הולכים לאיבוד בתוך הבלאגן. חידה אחת דורשת שתתאים את הגדרות המשחק בעצמן, וזה רעיון מבריק לעזאזל. אלא שאפילו זה מקולקל בכך שהוא עוד דוגמה לפתרון נכון שמוביל רק למכשול קהה נוסף ולא לכל תחושת תגמול. כשאתה גורם אפילו להצלחות הטובות ביותר להרגיש כמו כישלונות, אתה לא עושה את התמיהה שלך בצורה נכונה.

הוא עושה את הטעות הכי מטופשת שפרק אמצע בטרילוגיה יכול לעשות, במונחים של כישלון לקדם את הסיפור בשום דרך משמעותית. סוג של התגלות אחת לקראת הסוף לא משנה כלום, ואתה מסתיים איפה שהתחלת, באמצע אדמה ללא עלילה. זה מרגיש כמו מילוי, כי זה מילוי, למרות שפע של דמויות חדשות שמתנופפות בתוכו. וכשהנפנוף הזה מתסכל יותר מהכיף הזה, זה מרגיש שניתן לדלג עליו. אולי החלק השלישי יביא את הכל ביחד, יממש את הפוטנציאל של אותו פרק ראשון, וייתן לנו סיפור מספק. אבל קשה לדמיין שגם אם כן, לא היית ממליץ למישהו לדלג על המשחק הזה כאשר הוא משחק במגרש.