כשהגיע כארבעה חודשים לאחר הפרק הראשון של אוקטובר בעיבוד ההרפתקני של Telltale לאגדות בקומיקס העולמי האמיתי Fables, Smoke & Mirrors רואה את הגיבור ביגבי וולף ממשיך לחקור סדרה של רציחות. בהתחשב בסיום הצוק של פרק 2, תסלח לי אם אני קליל עלילה למטה. כלומר אין ספוילרים, אבל זה מניח שאתה כבר די מכיר את המשחק.

ארבעה חודשים של המתנה, בערך 60-90 דקות של משחק (אפילו פחות, אם אתה דיאלוג שמדלג על מכנסיים ממהרים). תהיה הסיבה אשר תהא, זהו שקע גדול במוניטין שהרקיע שחקים לאחרונה של Telltale, וכזה שמקשה באופן משמעותי לשמור על אמון בהבטחה שהופרה לעתים קרובות של משחקים אפיזודיים. אני מושקע בוולףבינינוהסיפור, חלק מהדמויות שלו ובמיוחד מצב הרוח הניאון שלו, אבל זו רק חובתו של המבקר שמונעת ממני להחליט לחכות עד שהכל ישוחרר ולא לשחק פרק אחר פרק.

ההמתנה הייתה ארוכה מדי, למעט מדי, אם כי הטון והאפיון של Smoke & Mirrors לפחות מזכירים לי למה אכפת לי מלכתחילה. אבל ה-cliffhanger הבלתי נמנע שלו נכשל במקום בו הפרק הראשון הצליח, כי הפעם אני מרגיש כאילו מושכים אותי. (גם אני כבר ניחשתי את זה, אבל זה בגלל שאני נוהג לשאוף לעשות את זה ולא שזה מובן מאליו. לעולם, לעולם אל תראה סדרת בלשים בחברה שלי, אני אסיע אותך רזרבי). זה הרבה יותר קשה לדאוג, וכבר לא טבעי להרגיש את הצורך הנדנוד הזה לדעת, כשאדם מודע לכך שאולי לא יתקבלו תשובות במשך חודשים ושאתם פשוט נמצאים בגחמות של לוח הזמנים השגוי של מישהו. אם אני רוצה לבקר שוב בקופסת סקינר הנרטיבית, יש כמה קומיקסים חודשיים מהימנים או סדרות טלוויזיה שבועיות להפנות את תשומת לבי במקום. הנקודה שלי היא שלוח זמנים הוא פחם למנוע של סיפורת מהסוג הזה, ולא עניין של אנשי אינטרנט כועסים שפועלים בזכאי יתר.

אולי הקיצור של פרק 2 משקף את Telltale מנסה לחזור למסלול, להוציא משהו בהקדם האפשרי עכשיו מה שגרם לעיכוב אולי חלף, על מנת שניתן יהיה לשמור על לוח זמנים קבוע. זה עוזר, במיוחד אם זה אומר שפרקים 3 ואילך הם לא כל כך קלים, אבל זה עדיין מרגיש מעליב קלוש. אני אומר את זה לא רק בגלל עצבנות זכאית על העיכוב וזמן הריצה הקצר, אלא גם בגלל ש-Smoke & Mirrors הוא משחק הרפתקאות פחות מהפרק הקודם. בעוד שנוסחת ה-Telltale של ימינו, עם התמקדותה בבחירת אפשרויות דיאלוג וניווט באירועי Quicktime, הזמינה מזמן דיונים מוצדקים על אינטראקטיביות וסגנון על פני חומר, זה אפילו יותר מהפחתת עצם.

למרות היותך אחראי על חקירת הרצח של מספר משלים, אתה נוסע שלם כאן, מועבר ללא אזהרה ממקום למקום (שישה בסך הכל, שלושה מהם לא מאפשרים תנועה כלשהי, שניים מהם ממוחזרים בסיטונאות פרק אחד ורק שניים מהם מורכבים מיותר מחדר בודד) ונאלצו שוב ושוב לסיים את שורות החקירה רגעים אחרי שהם התחילו. כל אירוע הוא קצר בצורה מסיחת דעת, וכל סצנה מרגישה כמו לתקתק כמה תיבות במקום לחקור או להסיק. יש לו סגנון של משחק בחיפזון נורא, שיוצר מתח פנימי עם מצב הרוח הקודר והמגרר. ולמרות שיש כמה הזדמנויות מהנות לשחק תפקידים או ג'קיל או הייד, עם השלכות תומכות ככל הנראה בהמשך הקו, יש תחושה חזקה שהעלילה מסילה את השחקן, משחקת בחרדה לזמן עד לגילוי הגדול הבא שנקבע מראש.

יתר על כן, ואני שם דברים בזהירות רבה כאן (להלן הפסקה היחידה שסרדן הספויילר המוחלט לא צריך לקרוא), יש תחושה מוגברת שאולי המשחק הזה בכל זאת מתאים לקאנון ה-Fables שהוקם - מה שמעלה שאלה אם סטטוס קוו ידוע בסופו של דבר יתבסס מחדש, ובמקרה זה באיזו רצינות עלינו לקחת חלק מ-Wolf הגילויים המזעזעים יותר של Amen Us? נקמת התרגיל בסגנון סית' בהחזרת כל כלי השחמט לעמדות ההתחלה שלהם תהיה התרוקנות, בהתחשב בכל המתח המשפיע ב"זאב בינינו". זו הסיבה שההחלטה של ​​משחקי המתים המהלכים להשתמש בקאסט שונה לחלוטין מהקומיקס הייתה כל כך חכמה.טיפוסים שונאי ספויילרים עשויים לחדש את הקריאה בבטחה כעת.

בהקשר כחלק מסדרה שלמה - בהנחה שהפרקים המאוחרים יותר ארוכים וכרוכים במעט יותר פעילות - אני לא מצפה שפרק 2 יהיה יותר מדי בעיה. אם אנחנו מתייחסים ל"זאב בינינו" כנוהל משטרתי - הגשר עם אנשי זאבים וקופים מעופפים, נגיד - אז זה הפרק ההכרחי של הסדרה המוקדמת שמעביר את הבלשים מזיהוי קורבנות ועד להקמת חשודים. אם זה מבצע נוהל נוהל, לאחר מכן נגלה את צבע ההרינגים השונים שלו. מה שנכלל כאן הוא נקודת ציר הכרחית לסיפורת ז'אנר כזו, וכחלק מחבילה שלמה ה-Is This It? הבעיה תעבור בתקווה.

אלא אם כן לשלושת הפרקים הבאים יש את אותה בעיה, כמובן - קיימת סכנה גדולה שוולף בינינו יהפוך להרבה יותר על פשוט להישאר עם זה לתשובות ולא בגלל שאתה מסוגל לשנות בצורה משמעותית את מהלך האירועים. בעוד שהחתירה של הנוהל המשטרתי אחר תשובה קבועה היא מטבעה נוסחה שונה מהאתוס "כל אחד יכול למות בכל זמן" של תעריף הישרדות כמו המתים המהלכים, יש מעט שמרגיש כאן דחוף, והסצנה היחידה שמציעה מקום לכל ניכוי אמיתי מגיעה. כל כך פטרוני שתהיתי אם אפשרויות הדיאלוג השגויות קיימות רק כדי שאפשר יהיה לבחור לשחק תפקידים כקרטין חסר שכל אם כן רצוי.

אציין גם שיש שם גברת רקדנית עירומה ארוכה יחסית, שלמרות שאולי לא חוצפת כפי שהיא הייתה, בהחלט לא הייתה צריכה להתעכב (או אפילו להראות) כמעט כמו שהיא עושה. יתר על כן, זה מבלבל/מחמיר שברור שהושקע די הרבה מאמץ בזה כאשר היבטי 'המשחק' טופלו כמו ילד חורג אדום ראש. אולי זה היה מקרה של אמן ואנימטור או שניים שהיו חופשיים במהלך העיכוב בעוד צוות אחר לא היה, אבל אפילו חוץ מבעיות המבט הגברי כאן (שאני מעדיף לשמור עליהם שיפוט עד שהסדרה תושלם), יש עניין רחב יותר. שאלה לגבי מה הם סדרי העדיפויות של Smoke & Mirrors.

האורך והפשטות רוטן הצידה, בגדול אנחנו מסתכלים על הצעה דומה מאוד לפרק 1. אתה רודף לידים, מראיין עדים לא משתפים פעולה באמצעים הוגנים או אכזריים, ונאמר שוב ושוב שכולם חושבים שאתה חוצפן נכון (גם אם, כמוני, הוכחת שוב ושוב שאתה דובון כמו שריף מעשן בשרשרת שמוקף יכול להיות שחורים חסרי תשובה). אתה יודע: צ'נדלר עם קסם ודברים. ואירועי זמן מהיר, אם כי יש פחות כאלה הפעם, אלא אם סופרים את מגבלת זמן השיחה. ביגבי נשאר דמות נגן מושכת, שכולה תוקפנות בקושי מוסתרת כשהוא נחמד וברוטאליות פראית כשהוא לא, ומלבד הניסיון הנורא מדי פעם להדגיש מבטא קוקני, הוא הבטיח ביצועים ווקאליים מגובים באנימציות אופי ומאיים כראוי פסקול, בעוד יותר מכל תככים מחלחלים מכל נקבובית שלו. אני רוצה להיות כאן: אבל אני רוצה יותר מאשר פשוט להראות לי את זה.

אני מתוסכל כי אני מאוד אוהב את זה, ובזה אני מתכוון לסדרה (בינתיים) כולה ולא לפרק 2 ספציפית. הוא נותן גוון מצוין, הכתיבה חדה ובאופן כללי מוצא בית נוח באמצע הדרך בין סטריאוטיפ נואר לבין חריגות בולטת, ויש מספיק רמזים כדי לאפשר למוח הסוקרני להתחיל ליצור תיאוריות של מי יודע. אני רוצה לראות את זה ממריא עם מה שהוא בנוי, לא להיסגר לתוך פגז בטוח וממהר כי - אזהרת ספקולציות פראיות - יש דגים גדולים יותר ברשת הרישיונות לתרבות הפופולרית של Telltale עכשיו. וולף בינינו מסקרן מדי ואווירתי מדי מכדי שראוי להתייחס כה סתמי, ואני מאוד מקווה שזו רק נדנוד חד פעמי.

זה בשום פנים ואופן לא אסון, ואני נשאר נחוש שעד כה זו סדרת ה-Telltale המושכת ביותר עד כה מבחינה רעיונית ונרטיבית, אבל אני מאוכזב מכך שה-Smoke & Mirrors, ששמה הכל כך מתאים, משיגה לא יותר מאשר להחזיק את תשומת ליבי.

הזאב שבינינופרק 2: Smoke & Mirrors יצא עכשיו, אם כי ניתן לרכוש רק כחלק מכרטיס עונתי.