אולי העונה המפחידה מאחורינו עכשיו, אבל אחי, זה עדיין די מפחיד שם בחוץ. תיבת הדואר הנכנס שלי יושבת על 576 אימיילים שלא נקראו, ובכרטיסייה אחרת אני גולש במכשירי אוורור בגדים מחוממים; דברים שעכשיו אני מבין שהם יקרים להחריד. אבל זה לא רק דברים ארציים בחיים האמיתיים שעושים לי עור ברווז, זה מתרחב עכשיו גם למוצרים לבנים וירטואליים.
נכון, אז יש את המקרר הזהשומרי הגלקסיה של מארוולולא משנה כמה פעמים אסגור אותו, הוא לא יישאר סגור. בהתחלה זה היה מצחיק, אבל מאז זה הפך מצחקוק ערמומי ליללת ייסורים. מערכת היחסים שלי עם המשחק היא כמו הדבר הזה שיודה ממלחמת הכוכבים אומר, "פחד מוביל לצד האפל". ובכן, אני כמעט שם, תן לי לומר לך.
ב-Guardians, אתה משחק בתור פיטר קוויל, הלא הוא סטאר לורד, בעל ספינת חלל בשם מילאנו. זו גם מעבורת עתידנית שתעביר אותך מחלק אחד של הגלקסיה לאחר, וגם מקום לנוח בין משימות. אתה יכול להיכנס לחדרים של חברי הצוות שלך ולנהל צ'אטים עמוקים על העבר, או פשוט להישאר עם מבחר מענג של חגורות שנות ה-80. הפרטים הקטנים מרשימים כאן, כשהתחצנות מתמדת מתעופפת בין גוף ומפרץ כשאתם מביטים בכוכבים, או הופכים נכסים יקרים בידיכם.
אבל ממש במרכז הכל נמצא מקרר. לא משנה כמה פעמים אני סוגר אותו, אחזור ממשימה ואחד מעמיתיי הממזרי ישאיר אותו פתוח לרווחה; תהום פעורה בלב החלל. אבל זו לא הסיבה שזה מפחיד אותי. פיזית, זה לא גורם לי להירתע מפחד, או ללב שלי לעצור. זה מקרר לא ייחוד ששומר - כשהוא סגור - משקאות קרים. הא, אני מכיר את הקוביות האלה כמו את כף היד שלי. אז מה המהומה?
מה שמכניס פחד בלבי הוא רשלנות חמורה של חברי לעבודה. החוצפה המוחלטת של חבריי השומרים שחושבים שמקובל להשאיר את דלת המקרר פתוחה כשלוקחים פחית פופ תוסס. אני מבין שהם נועדו להיות רוצחים וחסרי רחמים, אבל זה מזעזע איך המצפנים המוסריים הפגומים שלהם מתרחקים גם מחפץ שנבנה במפורש כדי להועיל להם. לכולם יש אישומי רצח והרשעות בשוד ומה לא, אבל הרשלנות החמורה שלהם היא שהכי מפחידה אותי.
מה עוד יותר מפחיד? המשמעות היא שגם פיטר עצמו מסוגל להשאיר את המקרר פתוח. במהלך המשחק תשתלט על פיטר כנער ותחקור את בית משפחתו. מבלי לקלקל שום דבר, אתה יכול ליצור אינטראקציה עם מגוון רחב של דברים בקטעים אלה. תמונות, פוסטרים, בגדים... הכל מעורר צורה כלשהי של תגובה, ולעתים קרובות זו תובנה נהדרת להיסטוריה המסובכת של פיטר.
אבל במאורה של פיטר, יש מקרר. מקרר שנותר פתוח לרווחה, זורם אוויר קר לכלום. סובב אותו ופיטר אפילו לא אומר מילה. אין לחישה של התנצלות לעצמו או לאמא שלו. פשוט דממה קרה. ברור שרשלנות חמורה במקרר נמצאת עמוק בעברו כמו כוחות העל שלו.
יש הרבה דברים להתעמת עם המשחק הזה, כמו חייזרים ואלים-למחצה עתידניים. אבל אולי צריכה להיות סצנה שבה השומרים מתאספים סביב מילאנו ומנהלים דיון פתוח עם עצמם, על איך הם צריכים להשתפר בכל הנוגע לשימוש במקרר. עד אז, זה ימשיך לרדוף אותי.
