"חוויה של מלחמה מזווית חדשה לגמרי". ככהאולפני 11 ביטמתנדביםהמלחמה הזו שלי. הזווית החדשה שאליה הם מתכוונים היא העובדה שבמקום להיות יורה צבאי עתיר פעולה, אזור המלחמה שלהם הוא עיר במצור ודורש ממך לשמור על חבורת אזרחים בחיים. הרצון שלו לא לפאר את המלחמה מזכיר לי את Valiant Hearts האחרון של יוביסופט, אבל מבחינת האופן שבו המשחק עובד מבחינה מכנית הוא קרוב יותר ל-Zafehouse Diaries - משחק הישרדות זומבים עם אלמנט של סיפור יומן. דיברתי עם הכותב הבכיר של המשחק כדי ללמוד עוד.

הזומבים של תרבות הפופ נוטים להיות מטפורות לאיומים שונים - הכל מקומוניזם ועד תרופות מרשם - אבל המלחמה הזאת שלי מעדיפה גישה מילולית. זה שומר על היצירה, הניקוי ובניית הבסיס הנפוצים בכל הז'אנר, ואז מחליף את איום הזומבים המטאפורי להשפעות מילוליות של מלחמה. זה משחק לא נועד להיות מהנה אלא מרתק. נפגשתי עם הסופר הבכיר פאבל מיכובסקי כדי לדבר על האתגרים ביצירת משחק כזה. העיצוב אולי נראה קצת מוזר, אבל שיחקנו את המשחק בזמן שדיברנו, שפופים על המחשב הנייד הכבד של מיכובסקי באחד משולחנות הקפה של אוסף Wellcome.

RPS: האם אתה יכול לספר לי מה נתן השראה למשחק?

פאבל מיכובסקי: זה היה מאמר של מחבר אנונימי. זה נקרא שנה אחת בגיהנום והאיש תיאר את חוויותיו [במלחמת בוסניה] - אני חושב שהוא מדבר על מוסטר. הנהר בעיר הזדהם במהירות בגלל הגופות. ברור שהציוויליזציה נפלה ולא היו מי ברז או חשמל. הם היו צריכים מים אז הם הכינו אוסף מי גשמים מחבית. כשהחורף פרץ הם כרתו כל דבר עץ שהיה להם רק כדי לספק קצת חום.

עם הדוגמאות האלה התחלנו לחשוב על זה כנושא נהדר למשחק. אבל כמובן שלמשחק יש את השפה שלו - מכניקה שצריך להכניס למשחק. נשארנו מחוברים למציאות עד כמה שאפשר, אבל כמובן שיצרנו משחק שעדיין צריך להיות מרתק. מסיבה זו אין הדרכה כי כאשר פורצת מלחמה אף אחד לא יגיד לך מה לעשות, לא תהיה הדרכה.

מה שאנשים נאבקים בו הכי הרבה הוא האתגר הרגשי. יש מאמר באמנסטי אינטרנשיונל שמדבר עם גברת צעירה שנפצעה ביום הראשון של המצור על סרייבו. היא נמסרה לבית החולים. בתי החולים פעלו כל הזמן בזמן המצור אבל מהר מאוד נגמרו להם הצרכים כמו תחבושות ואנטיביוטיקה. היא הונחה על מיטה ליד גברת מבוגרת ובאותו לילה שניהם היו במצב רע. רופא היה צריך להחליט מי מהם צריך להציל - הרופא החליט להציל את הגברת הצעירה כי כל חייה לפניה. באותו לילה מתה הגברת הזקנה.

[מיכובסקי ממשיך ומתאר איך דמויות במשחק עובדות - אתה מתחיל עם שלוש אבל יכול להפסיד או לצבור חברים בקבוצת הליבה שלך במהלך המשחק]

פאבל מיכובסקי: כל הדמויות הן אנחנו. בגלל הניסיון להיות מחובר למציאות ברמות רבות, סרקנו את עצמנו ואנשים שאנו מכירים. רצינו שיהיו לנו אנשים רגילים למראה.

יש אזרחים שונים אז פיתחנו אישיות שונה. בכל פעם שאתה מתחיל אתה עשוי לקבל קבוצה אחרת. על ידי קריאת הביוס שלהם אתה יכול להתחיל לקבל מושג על האישיות שלהם. אתה רואה אם ​​הם אנשים קשוחים או אנשים עדינים, מישהו שמרגיש עם אחרים ומגלה אמפתיה. אתה עלול למצוא אנשים שמנסים לפגוע בבחורה בסופרמרקט נטוש. אם אתה בורח ויש לך אישיות אמפתית, הדמות עלולה להרגיש רע עם הבריחה. הביוגרפיה מתעדכנת עם המעשים שלך.

יש להם גם כישורים. דמות אחת עשויה להיות בעלת כישורי מיקוח ולכן היא אדם טוב אם אתה צריך לסחור. היא גם שותה קפה אז אם היא מרגישה עצובה אתה יכול פשוט לעודד אותה על ידי מציאת דרך להשיג לה קפה. חלקם מעשנים אז הם ירצו סיגריות. סיגריות הן גם פריט מסחר די טוב. בסרייבו, וודקה הייתה הפריט הטוב ביותר שניתן לסחור בו כי [זה היה רצוי ושימושי] - אנשים שתו אותה כדי לעודד את עצמם והשתמשו בה כדי לחטא פצעים. כדי להשיג נשק הם היו מחליפים וודקה לצבא בתמורה לנשק חם. במשחק אתה יכול לעשות דומם ירח, ואם יש לך את הרכיבים הדרושים, לזקק וודקה.

RPS: לכל אחת מהדמויות יש כישורים בינאישיים שונים אבל נראה היה שכולם מסוגלים ליצור פריטים ללא קשר למערך הכישורים שלהם - האם זה נכון?

פאבל מיכובסקי: כן. עם זאת, למשל, אם ברונו הוא טבח טוב הוא ישתמש בפחות משאבים לבשל מרק ויעשה זאת מהר יותר.

אם יש לי מספיק רכיבים וחלקים חשמליים אני יכול ליצור רדיו. עם הרדיו אני יכול לא רק לשמוע קצת מוזיקה אם יתמזל מזלי ולתפוס אות, אבל מדי פעם יש חדשות. אתה יכול להבין מה אנשים מנסים להגיד לך להישאר בטוח, למשל. אם יש התפרצות של אלימות בעיר זה יכול לגרום לך להיות מודע איפה זה.

RPS: האם המלחמה עדיין נמשכת בשלב זה של המשחק?

פאבל מיכובסקי: כן. העיר נתונה במצור ויום אחד המצור יסתיים. אתה לא יודע מתי כי במציאות אף אחד לא יגיד לך שהמלחמה תסתיים בעוד שבועיים מהיום. אבל כן, זה נגמר יום אחד והמטרה שלך כאן היא לשרוד.

הסיבה שהמשחק לא מתרחש במצור מסוים היא שאנחנו רוצים להתרחק לחלוטין מכל משמעות פוליטית וגם להעביר את המסר שזה יכול לקרות בכל מקום ובכל זמן. כשזה קורה, זה לא משנה אם אתה אנגלי, פולני, יהודי, ערבי - אתה בן אדם ואתה צריך לשרוד. ברמה הבסיסית אנחנו אותם בני אדם.

אנא זכור שאנו מוורשה, פולין. ורשה נפגעה מאוד ממלחמת העולם השנייה ולכן לרובנו יש סבים ששרדו הפצצות כבדות ולאחר מכן את מרד ורשה. כשהמרד הסתיים באוקטובר 44' העיר נהרסה לחלוטין. אנשים ניסו לשרוד. הם נקראו רובינסון קרוזו מוורשה. פאוול השני בצוות שלנו, סבו היה בלנינגרד במהלך מלחמת העולם השנייה. המצור היה כל כך כבד וקשה שלמעשה היו מעשי קניבליזם בלנינגרד. סבו של פאבל לא באמת רוצה לדבר על [החוויות שלו במלחמה] - יש לו כמה זיכרונות רעים מאוד - אבל יש לו גם כמה סיפורים מרגשים.

RPS: האם יש שם מתח עבורך? כשאנשים חווים את החוויות האלה בחיים האמיתיים, הם כל כך מטרידים או משתנים מהיסוד שקשה אפילו לדבר עליהם, אבל אתה עושה משחק...

פאבל מיכובסקי: אנחנו חושבים על זה הרבה. המשחק הוא לא סימולטור של זוועות, הוא מבט על איך אנשים נאבקים ומהם האתגרים הרגשיים שלהם. אנחנו מודעים לחלוטין שזהו משחק בוגר למבוגרים שמכסה נושאים רציניים אבל יש קו. החלטנו בתוקף שאנחנו לא עושים סימולטור של זוועות. אם אתה מנסה להיות האיש הרע במשחק והורג את כל מי שאתה פוגש או גונב כל מה שאתה יכול, במוקדם או במאוחר תיענש. במלחמה אנשים ניסו להישאר אנושיים ככל יכולתם, כך שאם אתה עושה דברים רעים, אישים אמפתיים יסבלו במוקדם או במאוחר.

RPS: כיצד באות לידי ביטוי ההשפעות הרגשיות?

פאבל מיכובסקי: כאשר הם עצובים, סביר יותר שאנשים יסרבו לעשות משהו - לעצב או לאכול. אם הם מדוכאים הם כנראה לא יעשו כלום אלא אם כן תכריח אותם.

RPS: מה אתה רוצה שאנשים ייצאו ממשחק This War Of Mine?

פאבל מיכובסקי: אנחנו רוצים להעלות את המודעות לאופן שבו אזרחים סובלים כשפורצת מלחמה. אנחנו רוצים להראות את הצד השני. אנחנו משתפים פעולה עם War Child אז אנחנו הולכים לגייס כסף עבור [ילדים במלחמה]. מנקודת המבט של היוצרים אנחנו משתמשים בהקבלה לסרטים כי זה עובד טוב במקרה הזה. לפעמים יש לך מצב רוח לצפות בסרט פעולה או קומדיה. לפעמים אתה צופה בדרמה - הפסנתרן או הצלת טוראי ריאן עם הפתיחה האכזרית הזו. החלטנו שאנחנו רואים במשחקים מוכנים לדבר על דברים חשובים. אנחנו לא חלוצים - יש לנו כבר משחקים מדהימים שעושים את זה ממש טוב -נעלם הביתה,ניירות בבקשה.

RPS: ספר לי עוד על שיתוף הפעולה של War Child.

פאבל מיכובסקי: הם רואים בו אולי המשחק הטוב ביותר לשתף איתו פעולה כי הוא עוסק בסבל, לא בירי וריצה ובכיף במלחמה. יש קמפיין - מלחמה אמיתית היא לא משחק - אז ננסה להעלות את המודעות גם לזה.

RPS: מבחינת מה ששיחקתי במשחק הוא הציג רק מבוגרים, האם גם ילדים חלק מהמשחק?

פאבל מיכובסקי: יש כמה מצבים במשחק שבהם יש ילדים אבל עדיין לא ניתן לשחק בהם. יש לנו רעיונות לעדכונים עתידיים.

[מיחובסקי מפנה את תשומת לבו בחזרה למשחק על המסך כשהוא שולח את אחת הדמויות שלו לחפש משאבים נוספים]

Pawel Miechowski: קהילת Steam שאלה מדוע תכשיטים הם כל כך – לא חסרי ערך – אבל מדוע יש להם ערך נמוך. במלחמה אתה צריך אוכל - אתה לא יכול לעשות שום דבר עם תכשיטים מלבד לסחור בהם. בגטו היהודי בוורשה היה מצב ממש נורא שהגרמנים הרגו את כולם ואנשים מהצד הפולני מצאו הרבה גופות של חולים רעבים והיו איתם המון תכשיטים - זה פשוט היה חסר ערך.

RPS: מה גרם לך להחליט לגרום לשחקן לנהל קבוצה של אנשים במקום לשחק תפקידים כדמות אחת?

פאבל מיכובסקי: כי הקשר ביניהם חשוב. במקרים מסוימים תצטרך אחד כדי לעזור לשני. הם גם קשורים רגשית. אם תצא נגד הקודים המוסריים שלהם הם עלולים להרגיש עצובים גם כן. ב-One Year In Hell ובמקרים אחרים אנשים אמרו לנו שחיים בקבוצה זה המפתח - אתה לא תצליח כאחד. בקבוצה זה יותר קל אבל הקבוצה לא יכולה להיות גדולה מדי כי היא תצטרך הרבה תרופות וכן הלאה.

[אנחנו צופים במיצ'ובסקי לוקח דמות שוטפת ומוצא זוג קשישים עדיין בביתם. הוא מרביץ להם עד שהם נופלים ולוקח את המשאבים שלהם – זה ממש לא נוח לצפייה ומיאחוסקי אומר לי שוב ושוב שזה להדגמה – הוא לא נוהג לשחק ככה. ההשפעה על הקבוצה מסומנת. אנחנו בודקים את הביוגרפיה של פאבל, הדמות שאחראית לאכזריות. הוא חושב שהוא עשה את הדבר הנכון אבל הוא עדיין נכנס לדיכאון, הוא מתערער על היציבה הבסיסית, המובסת. גם שאר חברי המפלגה עצובים, אם כי נראה שהם מבינים מדוע פאבל היה עושה מה שהוא עשה]

RPS: האם קשה לנסות את התרחישים האלה?

Pawel Miechowski: כמפתח אתה משחק בכל המצבים והתוצאות האפשריות. אבל בכל פעם שאני עושה זאת - תיאורטית זה רק אוסף לא קיים של ביטים שנוצרו על ידי מחשב, ובכל זאת אני לא מרגיש טוב עם זה. במהלך הפיתוח חשבנו שבסרטים ובספרים אתה צופה, אבל אם הם סיפורים טובים אתה מסוגל להרגיש אמפתיה, אהבה, שנאה עם דמויות. עם משחקים אתה יכול לעשות משהו שיגרום לך להרגיש חרטה על מה שעשית. אז זה לא נוח. אם אתה עושה דברים גרועים יותר אתה יכול להרגיש את ההשלכות של מה שאתה עושה.

War Of Mine הזה "תגיע בקרוב" - הצוות כנראה יכריז על תאריך יציאה פוטנציאלי בשבועות הקרובים.