t- e ni htm-are of·`ac ty ▯ th_ught 'i kиe w [עמוד Itch.io] הוא יצירת מצב רוח מאתפול קלריסו. אני מניח שזה מבוטא כ"הסיוט של עיר שחשבתי שאני מכיר" אבל אנשים צעירים והתחבולות הלשונית שלהם אומר שאני לא מתכוון לסכן את חיי על זה. (אין לי מושג בני כמה אני ופול יחסית זה לזה, אבל לפני כמה ימים הזכרתי את לייבז'ורנל והרגשתי מנותקת באופן מגוחך עם צעירים). סיוט הוא חלק ממנומיקסטייפ אמביינט 2016- פרויקט שבו מפתחים קיבלו את אותו בקר מצלמה בגוף ראשון ואת הנושא After Hours איתו אפשר לעבוד.

סיוט הוא הנוף העירוני הלילי והנוצץ הזה עם בניינים נישאים, מכוניות דוהרות והתזות והתזות של גשם. כשאתה זז הנוף הופך להיות מפוקסל. אתה צריך לעצור כדי לכוון את עצמך מחדש ולתת לעולם להחליק בחזרה לצורה מובנת. גם אז, אתה מסתכל על הבניינים ומתחיל להבחין ברעד של פיקסלציה עוברת ברחבי העולם. ההשפעה הכוללת היא של דמות שמתקשה להתמקד ועולם שאולי הוא אמיתי ואולי לא.

בשבילי זה היה קצת כמו שיכור לילה בלונדון בחורף, אבל לא בתקופת חג המולד, כשהשרצתי פנימה לראשונה. אולי איפשהו מסביב לווסטמינסטר, שם יציאת הצינור יורקת אותך החוצה אל עולם המאוכלס בחלונות המוארים המוארים האלה שלגוֹתִיהִתחַדְשׁוּת. או אולי זה רחוב קינגלי שעובר במקביל לרחוב ריג'נט ורחוב קארנבי, ממש דרומית לכיכר אוקספורד.

יש גם אלמנטים של חוסר המציאות הזה שאתה עשוי להכיר מעמידה על רציפים ופתאום להיות מודע לכך שאין שום דבר שעומד בינך לבין הפסים. רכבת התחתית שבאמת מגיעה ומעיר אותך מהחלום המטריד הזה היה משהו שזכרתי כשחקרתי את הקרונות שעוברים דרך סיוט. אם אתה מתקרב, הם עוברים מרחק מהבזק של פנסים והעולם מתפיק לכמה שניות - זה הבלאגן המוזר של חוסר המציאות שאני מקשר עם הרגעים האלה על פלטפורמת הצינור. או אולי זה קרוב יותר לאותה מערבולת של עלים מתים ושקיות ניילון או נתז של שלולית מים שמכונית מהירה יכולה להשאיר בעקבותיה.