Square Enix הם רק רוח רפאים דועכת של תהילתם לשעבר. Square Enix יכול לקשור ארגז שלFinal Fantasyמחליפים כרטיסים לעצמם ולהיכנס לים. Square Enix כולם ממזרים איומים שכבר לא מבינים מה עושה RPG טוב. לעולם לא אצטרך לומר אף אחד מהביטויים הלא נכונים בעליל ועלולים להעליב, כי Square Enix - שתמיד אמרתי שהם הטובים ביותר - אישרו כעת את זההם עושים רימאסטר Final Fantasy 8. טוב לעזאזל.

כאדם בעל טעם מעודן, אני באופן טבעי די נלהב מזה. אז, אני הולך לעשות לך עסקה, נכון? אתה מקשיב (באמצעות כוחן של המילים) לי שטף על האהוב עלייFinal Fantasy VIIIקצת. אז אתה משתמש בתגובות למטה כדי לספר לי על שלך. אחר כך, אני אקרא את זה ואבכה ואלך "לעזאזל משחק בסדר" ואתה תהנהן בחגיגיות ותחייך ותלך "לעזאזל בסדר". ואז נצחק בגדול על הפלישתים חסרי השכל שחושבים שאדום 'אני מקבל עצות ממעושה צף' XIII הוא ילד טוב יותר מאנג'לו, שהוא בעצם בזוקה עם סנוט.

תן לי להגדיר לך את הסצנה. זה עתה סיימתי לבקר במגרש הכדורסל של בית ספר מפוצץ, ואמבטיה של גילויי עלילה סירופיים, מעט פרוידיאניים, זרקה לתוך המוח שלי. הם ניפצו את כל מה שחשבתי שאני יודע על מפלצות הספרייט החסומות שביליתי זה עתה בשלושים השעות האחרונות בהתקשרות לחברים. אני קופץ למכללה הקהילתית המתריסה בכוח הכבידה שלי ואני בדרך לראות בית יתומים נטוש בתקופה של מכשפה מתכופפת כשאני מבין ש- אוי לא - המכללה הקהילתית המתריסה בכוח המשיכה של יריבתי הגיעה לשם ראשון! יש, כמובן, רק תגובה נורמלית אחת למצב כזה: נצטרך לזרוק אופנועים אחד על השני עד שאחד מאיתנו יוותר.

נושא מפת העולם הצונן, העגום והחליל מתפוגג ומוחלף בסכנה שאני לא ממש יכול לתאר טוב, חוץ מלומר שהיא מעוררת אותך כהלכה לקראת קצת סכנה. חתוך לגיבור סקוול שעומד בחדר הבקרה. כאן, המשחק גורם לך לבחור כמה פקודות קרב לחלק לשאר הגן. הפקודות לא משנות בעצם, אבל אני כל כך נלהב ממוזיקת ​​הסכנה שהן מרגישות כמו ההחלטות הכי חשובות שעשיתי אי פעם. אתה עושה מסיבה. אתה עושה קצת רכיבה מתוחה במעלית ונותן כמה שיחות נפש הירואיות.

ואז החרא נהיה אמיתי.

"הם הולכים בדיוק אלינו!" אומרת החולצה האדומה בעלת השם הטיפשי עושה את ההיגוי.

"פשוט תמשיך ככה!" מצווה על סקוול, וקוצץ את האוויר אופקית בידו. כשסקוול חותך את האוויר ביד, אתה יודע ש(א) באמת אכפת לו ממשהו או (ב) ממש לא אכפת לו ממשהו אבל רוצה שמי שהוא מדבר איתו (בדרך כלל רינוה) יידע כמה לא אכפת לו הדבר.

כצפוי, שני בית הספר היריבים לרקטות מתנגשים זה בזה וגן גלבדיה משגר חבורה של בחורים שרוכבים על אופנועים מעופפים אליך. רינוה מודחת מהגן! סקוול קופץ על מכה מעופפת, חובט בפני הטייס כמה עשרות פעמים, ואז מציל אותה! קוויסטיס וזל עושים כמה מהלכי קרב!

אני חושב שמה שכל כך מיוחד ברצף הזה, אפילו במבט לאחור, הוא עד כמה הוא מזכיר לך שכל קרב ששיחקת במשחקי Final Fantasy הישנים האלה היה למעשה אותו הדבר, אבל החלפה מהירה מרקע מעובד או קצת דיאלוג לפני הקרב יכול לגרום לכמה מהם להרגיש משמעותיים ביותר. בין אם זה היה הגנים משמיני, או כלי הנשק הקאייג'ו העצומים משביעי, מפת העולם תמיד קיבלה תחושה של קנה מידה ופאר שאולי קשה היה להעריך אחרת. אבל היו רק כמה קטעים שתפסו את הסקאלה הזו מנקודת המבט הרגילה שלך.

אני לא יודע אם אוכל לטעון טענה כל כך חוצפה כמו 'הרצף התסריטאי הטוב ביותר אי פעם במשחק וידאו אי פעם'. אני יכול לומר שזה עשה רושם כל כך על המוח שלי בן ה-12 שאני באמת עדיין זוכר כמה התרגשתי. רק מלחשוב על זה, הידיים והבטן שלי יעקצו קצת. זה קסם, נכון? כאילו, בעצם בהגדרה. להעלות באוב משהו מוחשי רק על ידי מיקוד המחשבות שלך במשהו. משחקים טובים ככה. כל כך נחמד, Square Enix. אנחנו נהיה כאן, מחכים.

ראה שלנוE3 2019תייגו לעוד חדשות, תצוגות מקדימות, דעות ובלוגים חיים יותר ויותר סוריאליסטיים.