כילד שנאבק לישון בלילה, חלמתי על שלושה עולמות. הראשון והפחות מביניהם היה עולם המדבר, נצח מהמם של חול זהוב שנצפה תמיד מקילומטרים למעלה, שבו טבעות לבנות תוססות התרוממו לעברי כמו גלישה מתרחבת. הייתי מנסה למצוא את דרכי למטה אל פני השטח, אבל תמיד בסיכון של תקלה ישר דרך ולסיים בעולם הנחש, שם נחשים מפלצתיים הגיחו ממטבחים חשוכים.

איפשהו בין שני הקטבים הללו שכנה ממלכת החיות, לא שהם באמת חיות, אלא עננים של לסת התחתונה דקיקה לריסים, חורקים ונוצצים, כמו אוכל רקוב על נקודת הפיכתם ללהקת דגים טרופיים. אהבתי את עולם החיות. נהגתי לבלות שעות בניסיון לפרוץ את דרכי אליו. הייתי די בהלם למצוא את הדמיון שלוSlugh Morss: Pattern Circus- אלבום מוזר, גס, עצוב, קומי ויצירתי, של יצורים, שירים, מקומות וביטויים של ג'ק קינג-ספונר והמלחינה הלנה סל.

אני חושב ש"אלבום" זו המילה הכי טובה? כל חדר ומפגש במשחק הזה מרגישים כמו חלום משלו, מערה היפנוטית משלו של גוונים ודמויות, מחוברות יחדיו על ידי כמה טכניקות וקיבעונים אמנותיים מורכבים: עוויתות, דמויות בסגנון CRPG של חימר ואשפה; שימוש חסוך בצילומי לייב אקשן; עניין עצום בתקלות, עיוותים, הפרעות, צבעים בהירים להחריד ובמכוער או גרוטסקי בכלל; סוג של אווירה תוססה של פוסט-מועדון של מלנכוליה והתייבשות. ה-Existenz של קרוננברג נראה כמו נקודת התייחסות מוצקה למרות שהראשון שחשבתי עליו היה הגמד האדום, עם המפלצות שלו עשויות קארי.

יש סיפור מסתובב בפינות - תעלומת רצח לא מקצב המערב נהג מרוצים ומדען עני. זה לוקח אותך למקומות כמו ברים תת קרקעיים, בריכות ותחנות חלל. זה כרוך במשימות כמו סריקת תולעים, קניות של מזון לחיות מחמד, מאבק בנדודי שינה וטייס של ספינות רחף או צוללות שנראות כמו מכשירי קשר מעוכלים למחצה. לעתים רחוקות מבקשים ממך לעשות משהו יותר משוכלל מאשר להסתובב באזור ולדבר או לאסוף משהו או מישהו. ניגנתי רק פעם אחת אבל נראה שיש כמה סופים. הכתיבה מתומצתת, פואטית, גחמנית, נודדת ופגומה. המוזיקה מדכאת, סחרחורת וחוקרת; זה גורם לי לחשוב על פרוג רוק, למרות שאני חושד שזו השוואה שגויה לחלוטין - ג'טרו טול אבל אולי מגניב? כָּאן,תקשיב בעצמך. מה שזה לא יהיה, זה אחד הפסקולים הטובים ביותר ששמעתי.