טקומה[אתר רשמי] הוא משחק שנמנעתי ממנו עד שהיה במה לשחק - אהבתי את המשחק הראשון של Fullbright,נעלם הביתה, וחלק מזה היה התחושה של גילוי העולם והסיפור כששיחקתי את המשחק במצבו המושלם. רציתי לעשות את אותו הדבר עםטקומהכך היה במידה רבה הימנעות מ"חדשות". GDC הביאה איתה קטע מהסיפור על סט תחנת החלל ששמחתי לשחק בו, עם זאת, מכיוון שהמשחק מרגיש קרוב מספיק כדי שזה היה טיזר שאוכל לחשוב עליו במקום לראות את המשחק בתחתונים המטאפוריים שלו ולא יכולתי. לשכוח את זה.
טקומה לוקחתנעלם הביתהחקר הנרטיב המבוסס על עצמים ומתחתן אותו עם הקלטות החיים על סיפון תחנת החלל הטיטולרית בימים שלפני תקלה מסיבית. כך תוכלו לבחור בנתוני צוות, פריטים אישיים ופריטים סביבתיים, כמו גם לצפות בחיי התושבים מתנגנים בקטעי זמן אמת בזמן שהולוגרמות בצורת אדם נעות ברחבי העולם. אם אתה רוצה לשמוע ולראות חלקים שונים בהקלטה (תצטרך לעשות זאת כדי לגשת לאזורים מסוימים או לשמוע על מה אנשים אחרים מדברים) אתה יכול לשפשף אחורה וקדימה תוך כדי שיטוט באזור. זה כמו שיש את השלט הרחוק למיניאטורהשיכור אגרוףביצוע של משהו כמו The Drown Man או Sleep No More.
בפרוסה זו מוצגים בפניכם השרידים של חגיגות יום ההתיישנות של הצוות, שבהם ה-AI של הספינה נותן לבני האדם משימות קטנות של תכנון מסיבות, שככל הנראה היו אוטומטיות מזמן. אחד הכין כובעי מסיבות מותאמים אישית בעוד שאחרים קיבלו משימה לקשט עוגות.
עבור אלמנט פתרון החידה, להדגמה יש קטע שבו אתה מנגן את ההקלטה כדי לראות את קוד הגישה שדמות משתמשת בו עבור אחד החדרים. זה רק פאזל עדין אבל הוא מוסיף טמבל של פונקציונליות לחקירה שלך על תחנת החלל. אם אתה מקרצף את ציר הזמן קדימה ואחורה בחדר הספציפי הזה, אתה גם רואה שהחתול המנומנם אף פעם לא מפנה את המקום הנוח שלו על אחד הכיסאות. אני מרגיש שאם אתה אוהב את טקומה עשוי להסתכם אם רגעים כאלה משמחים אותך.
קטע נוסף שמאוד אהבתי היה איך מפורטות שקיות הקפה והשמפניה שתוכלו לבחון. על שקיות השמפניה יש אזהרות לגבי אי-שתיה בזמן ההריון וגם לשמפניה וגם לקפה יש צווארי פאוץ' אלה שצונחים מטה כשאתה הופך אותם כהנהון לכוח המשיכה של התחנה.
פשוט אהבתי שצוות הדמויות הרגיש כמו קבוצה אמיתית ומגוונת של בני אדם. הגוף שלהם היה שונה, אפילו כמו צורות צבעוניות שנעו בחדרים, וזה הרגיש אנושי בצורה חשובה ומלאת הבעה. מה שאני מתכוון בזה הוא שאני רגיל לסוג גוף מסוים שמשמש לסמן בני אדם במשחקים אבל המוח שלי בהחלט רושם אותו כ"אנושי גנרי" בימינו. לראות קווי מתאר של צורות אחרות באופן אוטומטי נראה לי יותר אמיתי ויותר מעניין. זה גם נותן לסוגי הגוף שקרובים יותר למה שמקובל במשחקים הקשר מסוים כך שגם הם לא ירגישו גנריים. יכולתי להרגיש שחלק מתשומת הלב שלי היא כמו, "אנשים!" ורכון קדימה לראות מה הם זוממים בצורה שלא הבנתי שיהיה מרגש כמו שזה היה.
הייתה גם העובדה ששיחקתי את הדגמה פעם אחת באירוע MIX (זה עניין של ערב עמוס שקשה לעצור ולחשוב) ופעם אחת ברגע שקט יותר בעמדת Day of the Devs. הפעם השנייה הייתה מתגמלת יותר מכיוון שהאווירה הייתה נוחה יותר לקליטת מידע או לקטטות. זה אומר שמצאתי ביצי פסחא קטנות (או מה שמרגיש כמו ביצי פסחא אבל שלמעשה מתאחדות כדי להוות את החלק הארי של המשחק) ככה אפשר לשחק עם האותיות של שלט יום התיישנות שמח על הקיר, או להרים לרמז ולהתחיל לירות כדורים על שולחן הביליארד, או לראות מה היה בקופסת מזכרת באחת המגירות של הצוות שפספסתי בפעם הראשונה.
כך הייתי מתאר את Gone Home ואת מה שאני מקווה ששאר טקומה נראה: אוסף של ביצי פסחא שתוכלו לגלות ולאסוף לסיפור.
נזכה לגלות זאת בוודאות כשיצא ב"אביב 2017".
