אוקיי, אז קבלו את הראפ הזה, חתולים: יש לכם אופנועים, יש לכם סטימפאנק, יש לכם עצוב ללכת ימינה. זה לא יכול להשתבש, נכון? זה דבר בטוח. קיבלנו את זה. אתה, אני ושאר המוטנטים עם אוזני החולדה הולכים לעשות את השעה הגדולה עם הדבר הזה. זה כאןחולדות פלדההמשחק בודק את כל הקופסאות, ובחור אנחנו עומדים להגיע לזמן הגדול.

אלא שאנחנו לא. במשחק שעוסק ברכיבה על אופנועים, לא הרבה מרגיש מאוד אופנועי.

זה רעיון מסודר.חולדות פלדהלוקח את הרכיבה על אופניים מבוססי פיזיקה של Trials ומיישם אותה על הפלטפורמה האטמוספרית של Playdead'sבְּתוֹך, נותן לך צוות של ארבעה רוכבים להחליף ביניהם כשאתה עושה את דרכך בכל רמה. לכל רוכב יש קבוצה משלו של יכולות ייחודיות, ואלה משמשות למלחמה בצבא הרובוטים המרושעים שפולשים לעיר הנואר-פאנק שלכם.

החולדות חולקות כולן כמה יכולות מפתח, כולל חיבור למסור זמזום לצמיג הקדמי המשרת מספר מטרות. אתה יכול להשתמש בו כדי לחבר למשטחים המכוסים בסוג מסוים של צינור, ובכך לנהוג לאורך קירות ותקרות, אבל זה משמש כחיזוק מהירות ומשלש את הנשק הכי שימושי שלך. מצאתי את עצמי מתעלם באופן כללי מהיכולות המיוחדות של החולדות לטובת חריש ראש לאויבים עם מסור הגלגל צועק, והטקטיקה הזו הכשילה אותי רק לעתים נדירות. במצבי חירום, כלי נשק שנמצאו בארגזים היו חזקים מספיק כדי לטפל בעסקים.

והנה הבעיה העיקרית הראשונה שלי עם Steel Rats. מכיוון שאתה צריך להיות מסוגל להשלים כל רמה נתונה עם כל אחד מהעכברושים, אף אחד מהם לא מרגיש שונה באופן משמעותי לשחק. אחד הבולט הוא שלטושי, ראש הביצה הצעיר של החבורה, יש מזל"ט מועיל של טסלה שיורה ברקים לעבר אויבים סמוכים, אבל שאר היכולות של החולדות נראות כמו מחשבות שלאחר מכן. ארבעת העכברושים מתפקדים גם כחיים, וניתן להחליף ביניהם בלחיצת כפתור, אבל הם מרגישים כל כך דומים שלעתים קרובות איבדתי את עקבותי באיזה מהם שיחקתי.

כשמסיימים רמות, שדרוגי היכולות והסקינים הן לרוכבים והן לאופניים שלהם נפתחים, ותוכלו להשתמש בגרוטאות שאתם אוספים כדי לקנות אותם. בעיה נוספת מתעוררת במהירות: אתה מקבל רק שלוש פתיחת נעילה חדשות בכל רמה, ואתה שטף במהירות בשאריות, כך שאין כאן החלטות מעניינות. הייתי מסיים שלב, מחפש את תפריט היכולות של כל דמות כדי לראות מה חדש, וקונה אותו בלי לחשוב פעמיים.

עם זאת, זה משחק מספיק נחמד להסתכל עליו. הכיוון האמנותי חזק, מה שעוזר לפצות על הדגמים מהדור האחרון. חולדות הפלדה רוכבות רק בלילה, והמשחק מעביר אותן דרך כמה סביבות מצבי רוח, מלאות נויר, החל ממערות תת קרקעיות ועד לגגות רבי קומות. ערפל לח מכסה הכל, והמבנים שמציצים למרחוק מעניקים ל-Steel Rats תחושת מקום ייחודית.

למרבה הצער, זה רק תחושה. אתה תמיד נוסע לאורך מסלול, ולמצוא את דרכך ברמות זה בעיקר עניין של החלפת נתיבים, מציאת גנרטורים להפעיל, ומדי פעם להרביץ לקבוצה של רובוטים מרושעים כדי לפתוח את הדרך קדימה. אתה תמיד על האופניים שלך, אבל ברוב הרמות אתה נוסע במקומות שבהם אתה בדרך כלל לא מוצא אופנועים. תחנת רכבת תחתית, קניון, בניין בבנייה - החללים הסגורים האלה מאלצים אותך להאט כאשר הפנטזיה של רכיבה על מסוק מאסיבי V-Twin Power קשורה למהירות ולכביש הפתוח. יש מעט מאוד מזה בחולדות הפלדה, וזה מתסכל.

לכל רמה יש אתגרים להשלים כדי לזכות בבונוסים, ויש סודות שאפשר למצוא, שכל אחד מהם חושף קצת מידע חדש. אבל חוץ מכמה מפגשים של רכיבים קבועים (כגון מירוץ מרגש ישר במורד פיר מוקשים עם מקדחה מאסיבית במרדף), הרמות מרגישות די דומות לאורך כל הדרך, ואני לא יכול לדמיין לחזור לאף אחד ספציפי. אלה הבולטים במוחי הם אלה שבהם התסכלתי הכי הרבה -- בכמה מקרים, הדרך הייתה כרוכה בהחלפת מסלולים תוך כדי נהיגה אנכית עם להב הגלגל שלי, והפתרון הרגיש יותר כמו הפעלה בטעות של ניצול משחק מאשר להבין מה הייתי אמור לעשות.

את רוב 28 הרמות של המשחק אפשר לעבור תוך פחות מארבע או חמש דקות, אבל רצפים מסוימים הביאו אותי לעצירה חריפה. נתקעתי יותר משעה בקטע אחד על הגג, בזכות רצף קפיצות מטריף והעובדה שנסעתי על אופנוע שגרם להכל להרגיש כאילו הוא מכוסה קרח. שלא כמו Trials, Steel Rats מרגיש צף לא נעים, וכשהצלחתי סוף סוף לעבור את סדרת הפערים הרגשתי כאילו זה היה מקרה של מזל טוב ולא כל שליטה שפיתחתי. לפעמים אחרי נפילה חזרתי לרמה במומנטום, וראיתי את הרוכב שלי נופל פעם שנייה בלי שיש לי סיכוי להשתלט. לאופני העפר ב-Urban Trial: Freestyle של מפתחת Tate Multimedia, מעין שיבוט Trials מ-2013, יש שליטה עדינה הרבה יותר מהצ'ופרים הגדולים של Steel Rats.

זה בשום פנים ואופן לא משחק נורא, אבל הוא נוטש יותר מדי אלמנטים כדי שהאסתטיקה המגניבה אמנם תסחב את היום. היו רגעים של כיף טהור, כמו בריחה מהרציפים כשספינה בשליטת רובוט קרעה את הכל מאחוריי עם שרשרת עוגן ענקית. אבל היו לא פחות רגעים מכעיסים והטלת בקר שהצליחו להרוס כל רצון טוב שהזמנים הכיפיים בנו. הלקח, אני מניח, הוא שאם אתה מתכוון לעשות משחק על אופנועים אז פשוט תן לי לנהוג, בנאדם.