בוא נוציא את זה מהדרך: לא שיחקתי ב-Shenmues. עבור חלקם ההודאה הזו תפסול אותי מיד מלחוות דעה תקפה על אחד הנכסים המיוחל להם (והיקרים)השלכות קיקסטארטרבהיסטוריה. אני יודע איך זה ילך. אני אגיד לכם ששיחקתי קצת, שהדמויות מרגישות עץ, שהקול האנגלי גרוע עד כדי צחוק, שהתרגום נראה מפוקפק, שכל המשחק נראה רק כדרך עתיקה גדולה עם הרבה מיני-משחקים. ואז אתה תגיד לי לסתום את הפה. מה שנוב הזה יודע, אתה תירק. מי הוא חושב שהוא? נכנסים לעולם האהוב הזה של נהיגת קונג פו ומלגזה באיחור של עשרות שנים ובועט באבק הכפר בעינינו.

אבל רגע, אל תבעטו בי עדיין. כי הרגע רצתי עם כמה צבים פנימהשנמוי השלישי, המשחק הזה שאתה נחוש לאהוב, וגם הוא שימח אותי. אנחנו לא כל כך שונים, אתה ואני.

ההדגמה ארכה רק 15 דקות, בדיוק מספיק זמן כדי ללמוד איך לרוץ בין החנויות ולהימר מיני-משחקים בכפר Bailou. זה היישוב שבושנמוי IIעזב את הגיבורים שלו - המעריץ הבועט עם המקטורן ריו, ופולש החלומות המסתורי Shenhua. אפילו השעון בפינת המסך, המציין את מחזור היום והלילה החוזר של המשחק, בקושי הספיק לתקתק. אבל בסיבוב הקצר הזה הצלחתי להתחרות עם צבים, להמר על 100 יואן על משחק של פצ'ינקו כפרית, וקיבלתי מספר אגרוף על ידי סומן בעל פני צלקת.

אני עומד מאחורי כל הביקורות לעיל (זה משחק שחלק גדול מהוונק נראה בו אפוי בעקשנות) אבל בשיטוט בכפר אני יכול לראות במהירות את הערעור. אני משחק אתיאקוזהמשחקים, ממשיכים רוחניים של סימי החיים המתקוטטים האלה. אז אני מבין את המנטליות הדרושה כדי פשוט לשכב בעולמות האלה ולספוג את הפרטים הקטנים. לא היה שום דבר בהדגמה הזו שהציע את הבלבול המרענן של Kamurocho, אבל זה עדיין נראה כמו "משחק מגש". עולם שמציע לכם לטעום מהכל.

היו גם רגעים של טיפשות. אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לטייל בשטח הכפר ולגשת לילד שהתאמן בטאי צ'י מול כמה נדנדות ישנות. "אני צריך את עזרתך במשהו," אמר ריו, בקול כל כך תובעני ומצפה שגרם לי לפרוץ בצחוק. דמיינו שאתם מתגלגלים לעיירה זרה ושואלים את הילד בן ה-8 הקרוב: "היי תשמע, אני מחפש גבר אלים עם צלקת על הפנים. אתה מכיר את הבחור הזה?" זה כמה משחקי וידאו טהורים.

עדיין יש לו סגנון אמנות דו-פרצופי מוזר. אני מתכוון לזה במובן מאוד מילולי. חלק מהדמויות נראות קריקטוריות בכוונה, עם מאפיינים קריקטוריים, כמו בעל החנות האפרורי שביקש ממני לחתוך קצת עצים (סירבתי - נותרו לי רק 13 דקות) או המלווה המגחך של לוחות הפאצ'ינקו שבוודאי חיבשה אותם להיות בלתי אפשרי (הפסדתי). אבל דמויות אחרות, בלי אותה תשומת לב לפרטי פנים, נראות כמו אנשי דמה חלקים בצורה מוזרה. והדמות הראשית שלך, ריו, היא אחת מהן. העובדה שתושבי כפר רבים עמדו מסביב כמו בובות ראווה לא מפיג את הרושם הזה.

"כל מי שעוסק בתעשייה הרבה זמן יודע כמה ליטוש נעשה בחודשים האחרונים", אמר צורן רוסו, איש שיווק בהוצאת דיפ סילבר, והסביר שזה עדיין לא סופי (המשחק אמור לצאת בעוד נוֹבֶמבֶּר). "אבל אז אתה תמיד צריך לקחת בחשבון שליו [סוזוקי] יש סגנון משלו. אני לא אומר שזה 'אנשים נוקשים' אבל חלק מהדברים יישארו שם מבחינה ויזואלית, כי זה רק הסגנון.

"אנחנו צריכים לחשוב באמת על בסיס המעריצים ומה הם מצפים", אמר. "אני חושב שהם די יתעצבנו אם הם יגלו ריו נראה אחרת לגמרי."

רוסו הדריך אותי בהדגמה ואמר לי שלפחות אדם אחד שהגיע לשחק בכה מאושר כשראה את סימולטור חיי הכת חוזר. "עבור הרבה אנשים זה די רגשי", אמר.

סביר להניח שתצטרך להיות שופרפן נאמן להפליא כדי לקבל את התגובה הזו למשחק על חיתוך בולי עץ והימורים על זוחלים השוכנים במים. בעצמי, אני לא לגמרי משוכנע שהגוים הנוקשים והפנים הבלתי פוסקים של הגיבור שלנו הם כולם ב"סגנון" בלתי משתנה של המפתח הראשי שלו. אבל יש משהו בהיר ומושך בכפר השקט הזה. גם כשהדברים הופכים אלימים. זמן קצר לאחר משחק הצב-מעיכת הכפתורים שלי, נקלעתי לריב, אבל האיש היה אדיב מאוד לגבי זה.

הוא סוכן ההימורים עם הצלקת שחיפשתי. הקטטה נראתה עניין בסיסי של שמירה עם ההדק השמאלי וביצוע אגרופים ובעיטות עם כפתורי הפנים (באמצעות בקר כאן). ההתקפות האלה עצמן חסרות השפעה רבה, וכל האבק-אפ הרגיש די ראשוני בכל הקשור למשחקי וידאו. נאמר לי שאתה יכול לפתוח שילובים חדשים עם ספרי כישורים שתקבל מאוחר יותר. בעיטות Roundhouse, צלעות פלג גוף עליון ועוד מהלכי קונג פו שאני לא יודע את השם שלהם. בסופו של דבר, בהדגמה הקצרה הזו לא היה שום דבר מיוחד בלחיצה על הכפתורים וצפייה בסרגל הבריאות שלי.

אולי לא צריך להיות. זה אחד מאותם משחקים מלאי נוסטלגיה שמעריצים כמעט נחושים להעריץ, ובמשך זמן מה חייתי במצב של אי נוחות כי אני חושד שאהיה זה שיושלח לביקורת עליו מתישהו. אבל אז אני זוכרת שלדעתי גם הלחימה של יאקוזה היא לא משהו שצריך לשלוח אימייל לגביו לאמא (פרט לקטעי היאבקות מטופשת). שההרפתקאות של קיריו מונעות בעצם מהמגוון המטופש שלהן, המיני-משחקים והמשימות הצדדיות ורגעים ארציים שכולם מסתיימים בתיק צבעוני גדול ביחד כמו עומס של תערובת בובה. ואני צועדת בסיפורים האלה בשמחה רבה.

אני סקפטישנמוי השלישייגיע לרמה הזו של ליטוש, בהתחשב שכל האנשים בו מתגוררים כיום בעמק כל כך מוזר שהוא בעצם רק קניון גדול ומוזר. אבל זה נראה יותר ויותר כמו מסוג הדברים שמזמינים אותך לאמץ אותו בלי לפזול חזק מדי. כי, תקשיבו, יש מטלות לעשות, וילדים לחקור, וצבים להתחרות. ואתה יודע מה? כשנגמרו 15 הדקות שלי, רציתי יותר.

ראה שלנוE3 2019תייגו לעוד חדשות, תצוגות מקדימות, דעות ובלוגים חיים יותר ויותר סוריאליסטיים.