כל מה שאני אוהב בונשמות אפלותזה כל מה שגורם לי לרצות לצרוח פנימהמלח ומקדש[אתר רשמי].
חיקוי הוא הצורה הכי כנה של חנופה וכל זה, אבל אין מנוס מכך ש-2D stab 'em up Salt & Sanctuary תוכנן להיות דבר אחד ודבר אחד בלבד: אינדי Dark Souls. וב"אינדי" אני פשוט לא מתכוון יותר לכל מה לעזאזל שאפילו זה אומר מנקודת מבט של פיתוח, אלא למטרות סגנוניות כמו פלטפורמה, גלילה מהצד ודמויות גדולות עיניים. זה נלחץ, כמו כל כך הרבה Playdough שנמעך לארוחת ערב של ילדים, על גבי השראות Dark Souls אשר עוברות כל הדרך מ-Souls - סליחה, Salt - אוסף שאבד עם המוות ועד למעבר נשק ביד אחת/שתי ידיים לדומה אפילו באופן חשוד גופנים.
לפעמים הוא הולך רחוק מדי בחיקוי הסמל שלו - שמות מוגזמים כמו האביר המוצק ו"המשתה המצחיק" חסרים עדינות מסוימת - אבל רק לעתים רחוקות המשחק אי פעם מאמץ את ההומור שעלול להידרש כדי לעשות את השמות המטופשים שלו ודמויות החבטה וסותרות השיער שלו. עֲבוֹדָה.
אני מראה את ידי מוקדם מדי, אני מודה. מצאתי את Salt & Sanctuary מעצבן בעקביות למרות שלא יכולתי במצפון טוב לקרוא לזה רע, עד כדי כך שאני נאבק להיות נקודתי כשאני מתאר אפילו היבטים בסיסיים. לא סיימתי אותו, כי קפצתי ממנו בעצבנות. זה אחד מהמקרים שבהם אני לא לגמרי יכול לזהות למה, אבל מסתכם בכך שלא נהניתי, למרות שציפיתי לזה.
למרות שהוא שואל הרבה הן במכניקה והן במצגת, זה לא שיבוט פשוט. יש שינויים מהנשמות האפלות, וחלקם מתחשבים - למשל, רכישת אלילי אבן שפותחים חנויות שונות באתרמדורותמקדשים, ויש לפרוס אותם בתבונה כדי לחסוך שלל הלוך ושוב. ישנו גם מעבר למטבע כפול: מלח לעלייה ברמות וזהב לרכישות, ולמרות שמידה מסוימת של רימיקס היא רק נבונה, זה אומר שהבהירות והטוהר של המטבע האחד-לשלוט בהן-של Dark Souls- כל המערכת נעשית בוצית שלא לצורך. המציאות היא שיש רק עוד דבר אחד לחווה, וככזה XP ואוסף זהב לוקחים אחריות על ההליכים יותר מאשר במשחקי Souls.
זה גם בגלל ש-S&S, מניסיוני, לא מצליח לעורר את התחושה הזו של גילוי איטי והבנה שחקר אזור נשמות חדש עושה זאת, אז אני מרגיש הרבה יותר נוטה להתעסק בסטטיסטיקה שלי מאשר להמשיך ולגלות מה מחכה קדימה. חלק מזה הוא פשוט הפרספקטיבה - אתה לא באמת צריך לדאוג לגבי מה שנמצא מעבר לפינה כי או שאתה יכול לראות הכל או שהוא עטוף בחושך, ובמקרה זה ברור שמשהו מגעיל יש שם. אבל יש גם הרבה יותר מנופים לפתיחת דלתות, או לקפוץ בין פלטפורמות וטיפוס על סולמות, ואיכשהו זה מרגיש הרבה יותר כמו חזרה מאשר חידוד. שורשי Ghosts'n'Goblins ו-Castlevania של Dark Souls הם הרבה יותר ברורים, אני מניח, והתוצאה היא משחק שמרגיש יותר מכני מאשר אורגני, יותר משחק מאשר מקום. אני חושד מאוד שזה שר לאחרים יותר ממה שזה עושה לי - גם מעולם לא לחצתי עם Castlevania, אני מודה.
הרגשתי שחסרה קלות מגע גם בעיצוב העולם - אני לא מרגישה שיש תעלומות שצריך להתגרות בהן, בין השאר כי זהו עולם מלאכותי של סולמות ופלטפורמות ולא מקום משכנע, ובחלקו בגלל NPCs פלט לי יותר מדי ידע.
הנה דבר המפתח, וגם אם, למרבה הדאגה, אני לא לגמרי יכול לשים אצבע על הסיבה, זה מדבר על הבדל חשוב: במשחק Souls אני רוצה להמשיך, לאתגר את עצמי, להפעיל את הכפפה שוב, לנקום. אירוע מוות. ב-S&S אני מרגיש עצבני ומודע מאוד למה שאני אצטרך לחזור עליו כדי לחזור למקום בו הייתי. הריצות מנקודת התחדשות לבוס הן, אם בכלל, קצרות יותר, אבל הבוסים שפגשתי מרגישים יותר כמו מלחמת התשה נגד בר בריאות מאשר ללכת מאנו-א-מפלצת בקרב משכנע ונועם לב.
הלולאות והרוטינות של Boss ברורות הרבה יותר מנקודת המבט הזו וללא מודלים תלת מימדיים מורכבים, וכדי להתמודד עם זה ההתקפות שלהם מתרחשות בסדרים בלתי צפויים ומתסכלים יותר. אני לא מרגיש מתרגש; אני מרגיש שאני עושה מטלות.
כל זה נאמר, זה חלקלק והוא תלוי יחד, והושקעה מחשבה רבה ותשומת לב רבה בכלי נשק, התנהגויות אויב ופריסה של קופסאות פאזל של רמות. ברמת האומים והברגים, Souls הועברה בהצלחה ל-2D, ויש רק המון דברים לשקוע לתוכם. מה שאני נאבקת בו מגיע מסיבה לקיומו: אם הוא הולך ללוות כל כך הרבה מ-Dark Souls, למה לשחק בו במקום Dark Souls? אולי שיחקת את כל משחקי הנשמות עד מוות, אולי זה זול יותר, אולי יש לך כרטיס גרפי מחורבן, אולי המראה הצדדי והמואר יותר שלו פחות מאיים מהקוצים והקרביים הקודרים של Souls .
כולן הסיבות המובנות, אבל אף אחת מהן לא מספיקה כדי שארצה להמשיך עם זה על פני, נגיד, Souls 1 - גם זול ולא תובעני מדי טכנית. 'למה אני מנגן גרסה לא טובה של Dark Souls כשיכולתי לשחק Dark Souls?' השאלה שרדפה אותי, ובסופו של דבר ראתה אותי מוריד לחלוטין את S&S.
אבל זאת אני.דחפתי את הפחד שליואימץ את Dark Souls באיחור לאחרונה (עד לנקודה שעכשיו אני משקיע בו שעותבדםבכל לילה), אבל אני מעריך שעבור רבים הסיכוי נותר מפחיד מדי. Salt & Sanctuary הוא, במידה מסוימת, קצת יותר קל ובוודאי נגיש יותר - הוא לא ספוף באטימות מכוונת, בוודאות - אז אני חושב שבתול הנשמות ירוויח מזה יותר מאשר מוותיק נשמות. יש אפילו הנחיות פתוחות לגבי מה לעשות, כמו הנחיות ללכת להחזיר את המלח האבוד שלך עם המוות - כל מה שהתגלה בעצמך בנשמות נאמר כאן במפורש.
עם זאת, תוך זמן קצר תיתקלו באויבים שמרגישים זולים ומביאים למוות פתאומי מכעיס. כל זה רק מעלה את השאלה למי זה באמת מיועד, בהתחשב בכמה הוא ממחזר ובאופן מודע מאוד מחווה; יש אפילו 'שבח את המלח!' הודעה מוקדם מאוד.
אל תהיו בספק, S&S מציגה מיומנות טכנית מצוינת מצד יוצריה, וגם אני באמת מאמין שהמושגים והאתוס של Dark Souls יתפרשו יום אחד יפה מחדש. אני פשוט לא משוכנע ש-Salt & Sanctuary מצליחה להשיג את מיטב הנשמות בצורה נכונה או לעשות מספיק כדי שיהיה לה זהות משלה. זה בסדר. עָדִין! אני פשוט לא יכול לעבוד בשביל מה, או למי, זה מיועד.
[מלח ומקדשיוצא עכשיו.
