הוויבל של העורך - קיוויתי שיהיה לי ווט מלא שאני חושב עליוRisen 3: Titan Lords, RPG העולם הפתוח האחרון של Piranha Bytes עד עכשיו, אבל לצערי הקוד לא היה תואם למחשב האישי שלי. הצלחתי לנגן את זה ברצפים קצרים על מחשב נייד עם גרפיקה משולבת עלובה, אבל היה רק ​​כל כך הרבה משחק נמוך של 20FPS שיכולתי לעמוד לפני שהייתי צריך לשכב. עם זאת, אני מוכן לספר על ההרפתקאות המוקדמות ביותר שלי בעולם הפיראטים, המפלצות והקסם שלו, כמוהדו"ח שקםמחזיר.

אֲנָחָה.

אחות שצועקת "באסטארדים מזוינים!" בכל דבר, החל משודדי זומבים ועד ללטאות ועד דרקונים קטנים וחסרי מעוף, סרטנים זועמים ועד קופים מפחידים. היא נראית כל כך מלאה בכעס שגוי כלפי העולם וכל מה שיש בו, אם כי מחוץ לקרב הגישה שלה היא יותר של ידע מגונה עם תסביך עליונות. היא כל הזמן מתהדרת בעצמה וכל הזמן לועגת ומזלזלת בי, אחיה, למרות שאני עושה את חלק הארי בהרג מפלצות והפחידת קופים, ולמען האמת, התלבושת האירוטית הפיראטית המפוארת שלה גורמת לי להתבייש להיראות איתה. גם לה יש גוון של לאניסטר, ואני לא מתכוון למשמעות המרשימה של 'נשלוט בהכל מכוח רצון מוחלט', אלא במובן של 'אני קצת גילוי עריות'. היא שוללת אותי, וכולנו יודעים למה אנשים מתעלמים זה מזה, לא?

אבל בעיקר, אני פשוט ישר שונא אותה. היא מקלקלת את כל הכיף שלי. למען ההגינות, בכל פעם שאני מדבר אני נשמע כאילו אני על מתדון ואין לי מושג אילו מילים יוצאות לי מהפה, אז אולי העלבונות שלה מוצדקים במידה מסוימת.

לפחות מותר לי להתעלם מההוראות שלה שאנחנו הולכים בשביל המסומן בציד שלנו אחר האוצר האבוד הזה אשר יהיה. היא לועגת ומזלזלת, אבל אני צועדת מערבה לאורך קו החוף ומחפשת בשמחה צדפות או נקלעת למריבות קצרות עם מגוון מזדיינים מזוינים, או 'דברים לא מזיקים יחסית של חיפושיות ים ומדי פעם עוף ירוק ענק' כפי שאני מעדיף לכנות אותם.

הנוף יפהפה, איסוף צדפות ובדיקת פנינים הוא טיפול מעורפל, ואני אפילו מוצא כמה שקיות זהב בין עצי הסחף. כל זה יהיה די רגוע, אלמלא האדם המטורף הנובח "ממזר!" כל שתי דקות או לפתע לצלול שתי אשכוליות אנטי-גרביטציה לתוך שדה הראייה שלי בזמן שאני מנסה לדקור סרטן.

אני שונא אותה.

נחוש בדעתי שלא אגיע, לא משנה מה המחיר, בדרך שהיא רוצה שאלך אליו, אני שוחה החוצה לים. בעוד שכוחות מיסטיים מונעים ממני לחזור לספינה ממנה באנו, אני מסוגל להגיע לאי קטן יותר, עם גבעה קטנה מעליו. יש לו שביל מפותל לפסגתו, שלאורכו אורבים מגוון מנוולים מזוינים וכמה מנוסים זקנים פשוטים. אלה חייבים להישלח עם החרב שלי והאקדח שלי, שלמעשה אני מבין מאוחר מדי שאין למעשה אינסוף כדורים. אני צריך להאט את ההתקפה שלי, לקחת כמה כוסות רום ולאכול כמה אוכל, וכל עוד אני נזהר יותר, אני לא צריך למות לפני שאגיע אפילו לעיר הראשונה.

בראש גבעת האי, אני מוצא קליפת סרטן. מודיעים לי שזה בעל ערך ושסיימתי קווסט. לא ברור למי, ובאיזה השפעה. ובכל זאת, היי, יש לי קליפת סרטן. במקום לחזור על עקבותי למטה אל החוף, אני לוקח קפיצת אמונה מהקצה למים, ומסכן את חיי אך ורק כדי לחסוך כמה שניות. אני שורד ללא פגע, אבל יש תופעת לוואי נפלאה.

אחותי לא עקבה אחרי. אני לבד. לְבַד! באלוהים, זה מבורך.

אני שוחה לחוף, מצפה שהאוויר יכחיל בכל שנייה, אבל שום צללית אשכולית לא מופיעה. אף אחד לא אומר שום דבר בוז בזמן שאני אוספת בנחת צדפות. אני נלחם בכמה חיפושיות ים, ואף אחד לא נקרא בשמות. זה יותר דומה לזה! אני אפילו מוצא תיבת אוצר - לא תיבת האוצר שאנחנו מחפשים, אבל יש בה זהב וחרב זבל בפנים - וזה מרגיש כמו פרס על הבריחה מהאחי המסויט שלי. זהו אושר.

פחות מאושר הוא הקרב שאני נכנס אליו בראש שביל צר על ראש צוק. שלוש מאותן FU... תרנגולות ירוקות גדולות עוטפות אותי, ובהן בתורות כדי לבעוט בי ארצה בזמן שאני מתאמץ לדקור כל אחת מהן. זו גרוטאה אכזרית, שמוכיחה שיש לי הרבה מה ללמוד על לחימה בתרנגולות, ואלמלא צריכת רום מופלאה באמצע הקרב, הייתי מנקר למוות.

גליל מתוזמן היטב מרחיק אותי מהישג המקור הקטלני האלה, ובנוסח ברוס לי אני שולח ביד את תרנגולות האלק שהן גובות ממני בטיפשות אחת אחת. אני חי, אבל רק עכשיו. אני גאה, אבל רק - מוות על בסיס עוף לא היה אצילי. כשאני מתכופף כדי לאסוף בשר מגופות הציפור (מקווה שאמצא דרך לבשל אותן מאוחר יותר, כי אם בסופו של דבר אסריח מבשר רקוב, אולי יתברר שאחותי הארורה צדקה בי כל הזמן), אני שומע רעש מאחורי. אני קופא. עוד תרנגולות האלק?

גָרוּעַ יוֹתֵר. יותר גרוע לאין שיעור. אני שומע קול. קול שמדבר מילות שווא, נוטף בוז פטרוני.

"טוֹבנַעֲשָׂה!"

הדם שלי צונן.

אני מסתובב, למקרה שאני טועה איכשהו.

הו לא.

עוד לעקוב.Risen 3: Titan Lordsישוחרר ב-15 באוגוסט.