עלייתו של הטומב ריידר[אתר רשמי] מרחיב ומשפר את עמודי הליבה של אתחול מחדש של הסדרה 2013. מה שזה לא עושה זה לשנות את הנוסחה באופן משמעותי. לארה קרופט היא עדיין אישה צעירה ואנחנו עדים לתהליך שבו היא תהפוך למשחיתת הקריפטה. כמו במשחק הקודם, עד מהרה היא תקועה בסביבה לא מסבירת פנים עם מעט ציוד וללא רשת תמיכה. במהלך עשרים השעות הקרובות או משהו כזה, תדריך אותה מאיסוף ענפים וצייד מחבואים ועד להתעסקויות צבאיות מלאות ושטויות על טבעיות. הנה מה אני חושב.
נהניתי לשחק Rise. למעשה, כל כך נהניתי מזה שלא עשיתי את הדבר ההגיוני ורציתי לעבור על העלילה כדי שאוכל לכתוב את הביקורת שלי במהירות. חיפשתי את שני אזורי המרכז העיקריים לאיתור קברים וחפצי חפצים נסתרים, והעליתי את כישורי השפה של לארה עד שיכולתי לקרוא כל פיסת קלף ושלט מונוליטי במשחק. Crystal Dynamics יצרה עולם שאני רוצה לסרוק, בעיקר כדי לראות את כל הפרטים הקטנים והחפצים המקסימים במקום לאסוף שדרוגים ונקודות ניסיון.
אם לא עקבת אחר העיתונות שלפני ההפצה (ואחרי הוצאת Xbone), אתה עלול להיות מעט מבולבל לגבי הרעיון של "לעלות רמה של כישורי שפה". על ידי קריאת מסמכים שנכתבו בשפות שונות, לארה מגדילה את ההבנה שלה בשפה המסוימת הזו, כלומר היא יכולה לקרוא ציורי קיר מסובכים יותר וכדומה בהמשך המשחק. זה רעיון מגוחך שעובד מספיק טוב אם אתה פשוט מקבל את זה שהיא מחברת יחד חלקים של גרסאות ייחודיות מאוד ספציפיות המבוססות על קבוצות שפה שהיא כבר מבינה בצורה מושלמת.
לא ככה המשחק ממסגר את זה ואחת השפות היא פשוט רוסית מהתקופה הסובייטית, מה שלא משתלב עם הרעיון של גרסאות מבודדות. אבל זה אופייני לאוסף האלמנטים המעט מבולבל של המשחק, התחושה הזו של צורך להכיל רעיונות מגוחכים למסגרת שנשענת מאוד על נאמנות גרפית וגישה ריאליסטית לסוג כזה של הרפתקאות אקשן.
רצף ההישרדות הוא בלב של זה. טומב ריידר לא שכנע אותי שגישת הצייד-לקטים המחוספסת תתאים אי פעם בנוחות לאלמנטים היותר מעוררי יראת כבוד והורגים יריות של הסדרה. עלייה לא עושה שום דבר כדי לשכנע אותי אחרת. בשלב מוקדם של המשחק, אתה מככב ב-The Revenant, התקפת דוב והכל. תהרוג את הדוב הזה ויש לך מסתור שאתה עלול ללכת לעבר נרתיק התחמושת שתמיד רצית.
אתה תאסוף עצים ונוצות כדי ליצור חיצים, ותשתופף ליד מדורות. רעדתי באהדה כזו היא האיכות של האנימציות שמתקשרות את האומללות של לארה. היא צולעת, מועדת, גוררת את עצמה על הרצפה, נרתעת ונרתעת. אין ממש סבל כמו במשחק 2013, שהוסיף את הזוועה של הרצח הראשון של לארה לערימה, אבל תנועות דרך סביבות מסוכנות וקלסטרופוביות מעוררות עוויתות.
שוב, המלאכה המדהימה שגרמה לארה להתנהג (ולהגיב) כמו בן אדם ממשי עומדת בסתירה לאופי המצויר של הניסויים שהיא שורדת. יום אחד כמעט נהרגה בגלל מזג האוויר, למחרת היא סופגת כדורים ומקפיצה את פני הצוקים הקפואים כשהיא צונחת לעבר השיא של המשחק. למרות כל הסחות הדעת והאפשרויות להאט את הקצב באזורי הרכזת, Rise הוא משחק של מומנטום קדימה. לארה נקלעת לצרות וממשיכה לרוץ ולירות עד שהיא מגיעה לצד השני.
למרבה המזל, הריצה והירי הם מראה לעזאזל טוב יותר הפעם. יש הרבה הזדמנויות להתגנב דרך קבוצות של אויבים, אולי להכות מהצללים (או שיחי התגנבות) תוך כדי תנועה. נהניתי גם ליצור חומרי נפץ ותבערה באמצע הלחימה, לחטוף פיסות טאט מהסביבה ולהמיר אותם לכלי נשק מאולתרים. יכולתי להסתדר בלי חיל הרגלים המשוריין שיופיע מאוחר יותר כי שניהם מתסכלים להילחם ועוד דוגמה להתנגשות ההיא בין נאמנות המשחק למכניקה האמיתית שלו. אבל אני שלם עם קרבות האש הנרחבים, שבסופו של דבר הבריחו אותי מהאתחול מחדש. אני עדיין מעדיף לבלות את זמני בפתרון חידות סביבתיות ופשיטה על קברים, והקרב מתרחש במרווחים צפויים מדי, אבל אני לא לגמרי נבוך כשהירי מתחיל.
וכן, יש עוד קברים לפשוט הפעם. אפילו חלק מקווי העלילה העיקריים מתמקדים בחדרים תת-קרקעיים גדולים ובפאזלים שבהם. ישנם שלושה סוגים של מיקום לגלות במוקדים - מערות, קריפטות וקברים. הם בעצם שכבות, עם מערות בתחתית, המספקות כמה משאבים בסיסיים, ולעתים קרובות מספיק, מאבק עם חיה או להקת חיות. קריפטים מכילים שרידים ועוברים קצת יותר עמוק מתחת לאדמה. קברים מכילים פאזל מרכזי וכמה נופים מענגים ומגוונים שאפשר להתבונן בהם.
הטובים שבקברים הם אלה החבויים בעולם. אתה תראה מה שנראה כפרט רקע מקרי, מגדל הרוס או שסע בצוק, ולא תחשוב על זה כלום. נסה בכל זאת להתקרב וצליל הצלצולים המעיד מודיע לך שיש כניסה בקרבת מקום. כך גם הסבר הכלים הגדול המופיע על המסך, למרבה הצער, אבל אפשר לפלס את דרכך לעבר רבים מהקברים לפני שהמצביעים יופיעו.
מבחינת חידות, בדרך כלל יש אחת לכל קבר. אלה אינם מבנה ענק. או לפחות, הם אינם ענקיים במובן שהם מכילים מכונות משוכללות. אתה תגרום למפלסי המים לעלות ולרדת, ולהזיז ארגזים ממקום למקום. לרוב, החידות עוסקות במעבר מחלק אחד של חדר לאחר, תוך שימוש במכונות ואלמנטים ניתנים להזזה כדי ליצור נתיב. הם מספקים, אף פעם לא מאתגרים מדי, וקשורים לפתרון יחיד.
מה שמאכזב הוא כמה מעט הם שואבים מהתפאורות המדהימות. חלק מהמיקומים יפים לחלוטין, עם תחושת קנה מידה שחסרה באזורים העיקריים של המשחק. לא משנה באיזה לבוש מרכיבים את הקבר, הוא מודיע רק לעתים נדירות על העיצוב של האזור שניתן לשחק בפועל, וחבל.
יש אווירה קלושה של Metroidvania, עם חלק מהקברים שניתן לחקור רק לאחר פתיחת הציוד באמצע המשחק ומאוחר. אבל זה משפיע בעיקר על הכניסות, מה שהערכתי. לא תמצאו את עצמכם בחדר בלתי פתיר כי אי אפשר יהיה להיכנס אליו אלא אם כן יש לכם את כל הכלים הדרושים כדי להתקדם ברגע שתהיו בפנים.
אם הייתם באמת מסורים למשחק, הייתם מסוגלים לפתוח המון כלי נשק שונים (לעיתים קרובות נמצאים חלקים, מוסתרים במיכלים נעולים), כל מיומנות על שלושת העצים הנפרדים (לעיתים קרובות הם חובבי יכולות ולא חדשות לגמרי אלה) ולשאת מספיק תחמושת כדי לנהל מלחמה. ובנקודה האחרונה, האמת המאכזבת היא שתצטרך לנהל מלחמה. יש קברים ויש חפצים, כן, אבל הסיפור המרכזי הופך לסיפור של התנגדות ולוחמת גרילה ולא גילוי ויראה.
השינוי הזה לא עבד בשבילי וגם לא רוב פעימות העלילה, שחוזרות על מבנה המשחק הקודם בצורה מסודרת מדי. יש איזה עיבוד מהנה לאגדת קיטז', שהיא ה'אוצר' המרכזי של המשחק, אבל לאנשי הנביא שלוקחים על עצמם את התפקיד של יליד אציל יש את כל האתניות המקועקעות הנוחה של כנופיית תרמילאים שהחליטו להקים קומונה. הם משעממים כצפוי, מה שמשאיר את התגובה של לארה אליהם ואת הגילויים הרוחניים/על טבעיים לשאת את רוב המשקל.
היא דמות חביבה בסך הכל, אם כי עמוסה בהרבה מבעיות האב שאולי היו פועלות כצלבה על כתפיו של אינדי אם מסע הצלב האחרון לא היה מציג את ג'ונס האב, ואם לא היה לו חוש הומור. כשהקרדיטים האחרונים התגלגלו, זו תחושה של כיף או שמחה שהרגשתי שחסר למשחק.
יש מעט מאוד על מה לצחוקעלייתו של הטומב ריידר. זה עסק רציני - חפצים קסומים, נבלי חמי, ארגוני היי-טק צבאיים סודיים והכל - וגם כשיש תגלית ראויה לחגיגה פרועה, התגובה מושתקת בגלל כל העסקים הרציניים האלה. ובגלל שאנשים נטבחים משמאל, ימין ומרכז.
מבחינה סיפורית, Rise ממשיך בנתיב של האתחול מחדש של נגיעה ברעיונות על כוחות פולשים הגונבים והורסים חפצים תרבותיים, ולמעשה תרבויות שלמות. פחות, "זה שייך למוזיאון" ויותר "אנחנו לא שייכים לכאן בכלל, המוזיאונים שלנו הם כספות גניבה גדולות, ועלינו לעזוב את הפינות השקטות של העולם לבד". לארה מונעת לחקור ולחשוף, מה שמוביל לקונפליקט בין המודעות הפוסט-קולוניאלית שלא ניתן לנכס את התרבות ולהכניס אותה לקופסה, לבין המהות האמיתית של פשיטת קברים.
בסופו של דבר, הסיפור לא מצליח ליישב את השאיפות השונות של הדמות, ואחרי שכל התשאול נעשה וערימות הגופות נסחפו, נותר הנחיצות של אנשים כמו הקרופטים – אאוטסיידרים עשירים שדוחפים וחוקרים. הם ההארה החדשה, מביאים את הידע שלהם (והצמא לידע נוסף) לחלקים הנסתרים של העולם, רק טורחים לבדוק אם יש סיבה טובה להיות מוסתרים לאחר מעשה.
אני לא משוכנע שאף אחד מזה משנה. כל האלמנטים האישיים מהנים ומשופרים בהרבה. אבל המשחק בהחלט חושב שהסיפור חשוב ובסופו של דבר הוא הופך למזיק. עם זאת, כשזה מגיע לירי, לחקירה ולאיסוף, Rise of the Tomb Raider מוצלח ביותר. זה גם משחק מדהים, כזה שעושה היטב גם את הצילומים הסביבתיים הגדולים יותר וגם את הפרטים המעולים. במחשב שמסוגל לדחוף אותו להגדרות הגבוהות ביותר שלו (והוא מכסה מגוון רחב של מכונות הודות לסט הגון של אפשרויות ויזואליות), זה אחד המשחקים האטרקטיביים ביותר שראיתי אי פעם. הלוואי שהיה יותר מגוון במיקומים כדי להראות את פאר המנוע והעיצוב האמנותי.
זה לא משחק טרוט כדור הארץ וזה עוד חלק מההישרדות התקועה שמרגיז בעיני - אתה לכוד במקום אחד במשך רוב זמן הריצה, למרות שזה מיקום עם שינוי אקלים מובן באמצע הדרך. מִשְׂחָק. זה לא הכל שלג וקרח.
עד הסוף הבוצי והעקוב מדם חלמתי על ההתעללות בכדור הארץ של Uncharted. דרייק ושות' אולי זחוחים מדי ומשוכנעים בקסמם, אבל אני נהנה מחברתם. לארה חביבה כשהיא מתמודדת עם סיכויים מגוחכים ומפילה צבאות שכירי חרב בקול התרסה, אבל ברגע שהפעולה מואטת והיא מתחילה להסתכל פנימה, נראה שהיא אפילו לא נהנית מחברתה שלה.
Rise הוא צעד חזק ובטוח קדימה עבור הסדרה החדשה, אבל אני עדיין לא משוכנע שהיא הולכת לכיוון שאני אוהב במיוחד. לארה קרופט החדשה הזו נמצאת בסכנה להפוך לדמות כל הזמן בפעולת ההתהוותמַשֶׁהוּבלי מושג ברור איך לתאר את הדבר הזה ברגע שהיא מגיעה. כשכל העלייה הסתיימה, היא עדיין הרגישה כמו גיבורה בחיפוש אחר תפאורה ועלילה ששואבים את החוזקות שלה ולא מהמאבקים שלה, ולמרות כל המומנטום קדימה המשחק הוא מסע מרהיב שלא מצליח להגיע ליעד מספק. .
עלייתו של הטומב ריידריוצא מחר עבור Windows.
