זה תמיד באמת עצוב כשמפתח משחקים נסגר. אנשים מאבדים מקומות עבודה, חיים רבים נפגעים, והתעשייה כולה מאבדת מידה מסוימת של פוטנציאל. אבל עד עכשיו שום ידיעה על סגירת אולפן לא קירבה אותי לדמעות. מותו של LucasArts, למרות שאולי הוא בלתי נמנע לכל מי שעוקב מקרוב מספיק, עשה אותי עצוב מאוד.

לאף מפתח מעולם לא הייתה השפעה כה רחבה ומגדירה תחביבים על חיי.

זה בהחלט המקרה שלצערי שהסטודיו עשה מעט שדאגתי ממנו במשך זמן רב מאוד. הרימייקים של אי הקופים היו קרובים כמו שהם הגיעו אלי בעשור האחרון, מה, כנראה. אבל אפילו הם היו סמל למה שהסטודיו מסוגל לעשות, לכמה לאנשים שעובדים שם אכפת מהפרויקטים שלהם, לא משנה כמה הם היו מצליחים.

במפגש של GDC בשבוע שעבר, שוחחתי עם עובד של LucasArts שכמובן לא אציין את שמו. עבורי, הוא תפס את התחושה שיש לרבים כל כך ב-LucasArts - הוא אהב את זה שם, והוא אהב את האנשים שאיתם עבד שם, אבל הוא תכנן להגיש את הודעתו בעוד שבועיים. הוא עבד על פרויקט שלא יכול היה להזכיר, אבל היה נרגש ממנו להפליא. נרגש לעבוד עליו. (משחק שכנראה שלעולם לא נדע אפילו את שמו עכשיו.) אבל עדיין מרגיש כאילו הזמן שלו שם הסתיים.

גולשים בין מנכ"לים, מנוהלים כל הזמן בצורה שגויה ומבטלים כל כך הרבה פרויקטים עד שהם הופכים לפארסי, זה פלא ש-LucasArts המשיכה לפעול עד 2013. כשהוציאה רישיונות של מלחמת הכוכבים, או בעצם ביטלה רישיונות רבים של מלחמת הכוכבים, היא בהחלט איבדה חלק ניכר מ-Star Wars. המורשת שלה. אבל נראה שהוא מעולם לא מאבד את הפוטנציאל שלו. עם מי שדיברת שם, עדיין היה לו הדחף, תחושת ההיסטוריה שדחפה אותם קדימה. היו להם כמה מהטובים בעסק בתחומים רבים, במיוחד הקלטת קול וקול, ותמיד הרגיש שהם יכולים בכל עת להפוך את עצמם לאחור.

אבל כמובן שלא משנה מצבם האחרון, הם היו ותמיד יהיו האולפן שהביא לנו את Day Of The Tentacle, Sam & Max: Hit The Road, X-Wing Vs. TIE Fighter, Zak McKracken And The Alien Mindbenders, Indiana Jones and The Fate of Atlantis, The Secret of Monkey Island, Dark Forces,גרים פנדנגו,מצערת מלאה, אביר הג'דיי: Mysteries Of Sith,אחוזת מניאק...

אלוהים, זו רשימה של משחקים.

אותו סטודיובאותה שנהנתן לנו את ה-FPS Dark Forces המדהימים, Tim Schafer הקלאסי של Full Throttle, ואפוס ההרפתקאות The Dig. זה היה חלק משנת 1995 עבור LucasArts. זו שושלת שכמותה המשחקים לא הכירו מאז. זה מי שאנחנו מפסידים.

אלו משחקים שהגדירו את שנות העשרה שלי, וללא ספק, הגדירו לי את המשחקים. אהבתי את כוחות האופל כל כך הרבה יותר מאשר את דום - לעזאזל, אפשר היה לדבר עם המפלצות. מצערת מלאה אולי הייתה קצרה יחסית, ואולי היו בה קטעי מירוץ, אבל זה היה משחק הרפתקאות יוצא דופן, עמוס בכתיבה מבריקה שכמוה לא ראה הז'אנר בעבר. והחפירה - אני מפציר בכם לחזור ולשחק אותו שוב עכשיו. למרות שהסוף שלו לא ממש תואם את הפוטנציאל שלו, זה משחק מתחשב להפליא, עדין ובקצב מבריק.

וברור שלכל מי שחי מספיק שנים יהיה משחק של LucasArts שהוא רוצה לחגוג באריכות עצומה. בין אם זה X-Wing המקורי, או משחק האלים המוזרלאחר המוות, או זמן אידיוטי מבוזבז על אינדיאנה ג'ונס Desktop Adventures, הגאונות חוצת הז'אנרים שלהם הגיעה לכולם. זה זה שאנחנו מפסידים עכשיו.

בשנים האחרונות חזרתי לרבים מהמשחקים שלהם עבור יורוגיימר, וגיליתי שכל כך הרבה מהם עדיין בולטים היום. הנה המחשבות שלי בנושאכוחות אפלים,החפירה,אביר הג'דיי,זאק מקרקן,יום המחוש,חמוש ומסוכן,הקללה של אי הקופים,אינדיאנה ג'ונס וגורלה של אטלנטיס, ובריחה מאי הקופים.

כן, מבט על המהדורות האחרונות שלהם הוא לא המראה הכי עליז. שורה של כותרות עם קידומת של מלחמת הכוכבים נמשכת לאחור במשך עשור, נקטעת רק על ידי ההטעיה המוזרה של Lucidity, פלטפורמת נסיונית שמעולם לא ממש התאחדה. עבור דור חדש של גיימרים, זה מי שהיה LucasArts - אנשי מלחמת הכוכבים, שנראים מדי פעם נתקלים במשהו הגון, אבל בעיקר מרוויחים את ההצלחה של Clone Wars. ונראה שהמהדורה הסופית שלהם, שירת הברבור שלהם, תהיה Kinect Star Wars. זה לא יכול להיות סוף משפיל יותר.

אבל אני נשבע שהם עדיין היו חברה מפוצצת בפוטנציאל להחיות את עצמם. כל מי שדיברתי איתו שם האמין בזה. אם רק, נאמר, יכולה להיות הנהלה שתיתן לזה לקרות. ההנהלה בטוחה מספיק כדי לתת לרישיון שאינו מלחמת הכוכבים לעבור לשחרור, ואז לזכור לקדם אותו כשהיא הגיעה לשם. ההנהלה לא מתרעמת על עבר מוצלח יותר, מוכנה לעשות את המהלכים הברורים להפליא של שחרור קטלוג המשחקים יוצא הדופן שלהם לטאבלטים ולטלפונים. Day Of The Tentacle ב-iOS הוא כל כך טיפשי מהלך הגיוני, ובכל זאת כזה שמעולם לא ננקט. לעזאזל, נראה שאפילו העלאת המשחקים הקלאסיים שלהם ל-Steam מצריכה ג'ורגנאוטים כדי להניע אותם - והם תמיד סירבו לדבר על מה שהם מקווים לעלות שם בהמשך, כאילו הם נחושים לשטוח כל באז נרגש.

ועכשיו, בידי דיסני - חברה שלא הצליחה להוכיח שהיא לא מסוגלת לנהל יותר משחקים - לוקאס-ארטס איננה לנצח. בתקופה שבה ההרפתקה התחדשה, כשההפצה הדיגיטלית מאפשרת למשחקים בקנה מידה קטן בהרבה להשיג הצלחה גדולה, כשאנשים נואשים למגע האישי הזה ב-FPS, אולפן - שעם הניהול הנכון, ההקטנה הנכונה, וה שחרור חשוב של הצוות - יכול היה לנצל כל כך חזק את הכל, נעלם. לא, כמובן שאין להם את שפר, גילברט, גרוסמן או סטמלה. אבל עם המורשת שלהם, ה-IP שלהם והתשוקה של אלה שעדיין עובדים שם, קשה להאמין שאי אפשר להחיות את הקסם.

אז להתראות, לוקאסארטס. אהבתי אותך לעזאזל. היית כל כך חשוב לי. עזרת להפוך את השנים 1988 עד 1998 לכמה מהשנים המיוחדות ביותר במשחקים, וסיפקת את שנות הילדות והנעורים שלי בשמחה אמיתית. למען האמת, כבר התגעגעתי אליך. אני אתגעגע אליך יותר עכשיו.