שעה פנימהResident Evil 7[אתר רשמי], לדמות הראשית איתן יש את היום הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת. נכנס עמוק לתוך המפרץ לחפש את אשתו הנעדרת, לאחר שקיבל ממנה מייל שלוש שנים לאחר היעלמותה, הוא מוצא את עצמו לכוד בבית אימה, לוקח חלק במשחק מוזר ואכזרי של חתול ועכבר. הוא העכבר והחתולים השונים מגיעים בדמותם של תושבים מקומיים, משפחת בייקר. איתן הוא העיניים שלך, אבל אלו הבייקרים שהם כוכבי התכנית, ואיזו תכנית נפלאה זו.

Resident Evil7 הולך על קו קשה. זו גם חזרה לשורשי בית האימה של הסדרה וגם עזיבה נועזת מהתמוהה והראש בגוף שלישי של הערכים הראשיים בסדרה ההיא. היא מצליחה בכך שהיא מספקת בשתי החזיתות, נאמנה למקורותיה אך גם להוטה לחקור קרקע חדשה.

אם שיחקת ב- Beginning Hour, ההדגמה שהציגה את נקודת המבט בגוף ראשון ואחד המקומות הקטנים יותר של המשחק, יהיה לך מושג טוב מאוד למה לצפות משעת ההתחלה בפועל. זו טריטוריה מוכרת, צריבה איטית של אימה שגורמת לך לצעוד דרך בית יותר מחורבן אפילו מהתלמידים הגרועים ביותר. הבוץ והלכלוך והלכלוך הם שכבות על עבה, ולמרות שיש פחות פרטים מאשר בהדגמה, הכל גרוטסקי להפליא, והקצב מושלם.

לצעוד באימה זה דבר מסובך. יש את הזחילה האיטית לעבר קרשנדו של אימה ואלימות המועדפת על ידי אנשים כמו The Shining או A Tale of Two Sisters, והתהדקות האיטית של החרדה ואחריה קתרזיס מבהיל, שיכול להיות קומי או אכזרי. האפשרות השנייה הופכת לפעמים לרצף צפוי של שקט שקט שקט שקט שקט שקט שקט שקט שקט SCREAM שקט שקט שקט שקט שקט CORPSE, ולא ציפיתי ליותר מהפתיחה של Resident Evil. בית מבודד, מסדרונות חשוכים, מרתף כהה יותר, לוחות רצפה חורקים, קלטת VHS איומה...

במקום להשתמש בכל האלמנטים האלה כדי לבנות לעבר פחדי קפיצה מפלצתיים, Resi 7 מוצא גובה רוח צווח שמעורר זיכרונות של The Evil Dead, Texas Chainsaw Massacre, The Exorcist ומאה וידאו מגעילים. יש רגעים שקטים לאורך המשחק אבל כשהדברים מסלימים, הם מסלימים במהירות ובפראות, והמערכה הראשונה מניחה את השולחן בצורה מושלמת לחגיגה שאחריה.

זו חגיגה המורכבת מכל כך הרבה קורסים שמצאתי את עצמי כל הזמן נרגשת לראות מה יבוא אחר כך, תוך כדי גם ספקות מדי פעם לגבי איך הכל משתלב. זה משחק שלפעמים נראה כאילו הוא מאבד את אחיזתו, לא ממש בטוח איזה סוג של סיפור אימה הוא רוצה לספר, אבל בסופו של דבר, הדרך שבה הוא מתהפך מפחד אחד למשנהו הרגיש בדיוק כמו הגישה הנכונה. צחקתי כמה פעמים, כשדמויות מאיימות פעם הפכו לאבסורד, אבל עד מהרה נרתעתי מאיזושהי טוויסט חדש בסיפור, שנדחף בחזרה אל הצללים.

Resident Evil 7 הוא יצירתי. למרות שנקודת ההתייחסות העיקרית שלו היא המשחק הראשון, השינויים האנרגטיים בקצב שלו מראים בסיס משותף עם יוצר הסדרה Shinji Mikamiהרוע שבפניםגַם כֵּן. פנינה לא מוערכת (על ידי, בשחרור) בוימה על ידי מיקמי, שגם לקחה את ההובלה ב-Resis 1 ו-4, והיא שיחקה עם העבר של היוצר שלה, הכי ברור כשביקר מחדש בגרסה של אחוזת ספנסר. משהו דומה קורה כאן, אם כי עם פחות שינויים בסצנה הסוריאליסטית של Evil Within.

איפה האחרון של מיקמי הוא כמו קלטת רמיקס של תת-ז'אנרים שונים של אימה, Resident Evil 7 הוא תפיסה מלוכלכת ומגעילה יותר למקור. נראה שהוא מקבל רמזים מכל מקום, מהסרטים שהוזכרו בתחילת הסקירה הזו ועד לקטטה אימה ממוקדת תגרה של מונולית.נידון: מקורות פליליים, אבל כשאתה מקלף את השכבות ומסתכל מה באמת גורם לזה לתקתק, זה Resident Evil דרך ודרך עד לחדרי הכספות וקופסאות הפריטים שלהם. בהתחשב בכמה מרוחק מקווי העלילה של הסדרה הראשית ההולכת ונעשית יותר ויותר נראה שההדגמה נראתה - אפילו רמז שהיא עשויה להיות על רדיפות ולא על וירוסים ומעין זומבים - חששתי שמצב הרוח העגום עלול להתפרק ברגע שהצל של Umbrella Corporation נפל על הליכים.

לרוב זהו משחק שמסתכל על מעשי אלימות איומים המתרחשים הרחק מהישג ידם של גיבורי כוחות מיוחדים ונבלי מדע תאגידי, ובמקום שבו הוא מפחיד (ולעיתים קרובות), תחושת הבידוד היא מרכיב חיוני של הטרור. אתה תקוע במקום בו מתגוררים אנשים מפלצתיים, הם רוצים להרוג אותך (או גרוע מכך) ושום דבר אחר לא באמת משנה. "צא מהבית", כפי שאומר המטרה העיקרית. לא "PUNCH THE WESKER" או "EXPLODE THE LAB". פשוט תצאי מהבית המזוין.

להפתעתי, Resi 7 משתלב בסדרה בצורה מסודרת, ומבלי לפגוע בטון של הכניסה החדשה הזו. בחלקו, אין לזה שום קשר לאופן שבו החיבור מתנגן - ואני לא אקלקל את זה בכלל - ויש לו יותר קשר לאיך המסורתי של Resi 7 מרגיש ברגע שאתה מתגרד מתחת לפני השטח. הדברים שאתה עושה, לרוב, לא ירגישו לא במקום באף אחד מהערכים הממוספרים הליבה בסדרה פרספקטיבה בגוף ראשון מעניקה לאימה מיידיות הרבה יותר מאשר זוויות המצלמה של 1-3 ו מצלמת פעולה מעל הכתף של 4-6 יכולה אי פעם לקוות לה, והעיצוב של בית בייקר והאזורים האחרים של המשחק מפיק את המרב מהפרספקטיבה החדשה. כְּמוֹלבד בחושךלפניו, Resident Evil השתמש לעתים קרובות בזוויות המצלמה שלו כדי לגרום לך להרגיש כאילו צופים בדמות שלך. היכן שצפו בך, אתה כעת הצופה, מסתכל על כל פרט קודר מקרוב.

וזו לא טעות שהבית של האופה מרגיש כמו גרסה מקולקלת של אחוזת ספנסר. האחרון היה חזית, מסתירה מעבדות תת-קרקעיות וסודות אפלים, אבל לאופים יש את כל הכביסה המלוכלכת שלהם לראווה, והשלדים כבר עזבו את הארונות; הם יושבים ליד השולחן ומחכים להגשת ארוחת הערב. איתן יכול או לאלִהיוֹתאת ארוחת הערב ההיא.

אנחנו צריכים לדבר על איתן. כמעט התייחסתי אליו בשם איתן משפחה בפסקה הראשונה כי באמת לא יכולתי לזכור את שמו, אבל חשבתי שזה עלול לבלבל. אבל הוא מר משפחה, אדם משעמם שלא נראה מבוהל או סקרן מספיק לגבי מצבו. בשלב מסוים הוא מנסה לשכנע מישהו שהוא חף מפשע, לכוד, והוא נשמע כאילו הוא מנסה להסביר שזה לא הוא שחסם את השירותים ולא שהוא נבהל לחייו ולכוד בתוך בית אימה.

המשחק עצמו נראה לפעמים לא בטוח במה הוא רוצה להיות - בין אם זה טבח המנסרים של טקסס או אחד מסרטי ההמשך שהופכים את Leatherface לקצת מטומטם, ומצחצח על משפחתו - אבל הוא כל כך טוב בלהיות כל דברים שונים שהוא מנסה שזה עובד מאוד בסופו של דבר. בדיוק כפי שהמקור מעולם לא היה משחק של ג'ורג' רומרו, אלא שילוב קטן ומוזר משלו של מדע מטורף ומוטנטים, Resident Evil 7 הוא הקטע שלו. איתן הוא קצת ריק במרכזו, ותודה לאל שהכל בגוף ראשון אז אתה יכול להתעלם ממנו בעיקר.

ותודה לאל על האופים. הם נוראים, מרושעים ואכזריים, אבל הכי חשוב, הם קוליים. יש כמה קווי דמיון לאויב הנמסיס של Resi 3, יצור בלתי ניתן לעצירה שצד אותך לאורך כל המשחק, אבל הממזרים האלה מהנים הרבה יותר. אחד הקרבות הראשונים שלך יהיה נגד בן משפחה וזו דוגמה טובה לאופן שבו משחק ירי נוטה לרדת. במילים פשוטות, קשה להשיג כדורים ולא כל כך שימושיים. יש כמות לא מבוטלת של לחימה לאורך כל המשחק ותארז יותר מאשר היורה הראשוני של אקדח, אבל זה אף פעם לא הפוקוס. הכל מסוכן יותר, ומעניין יותר, מאיתן הזקן המסכן.

ירי ודקירות ותקיעות מרגישים הרבה כמו קרב אימה הישרדות נטוע בפרספקטיבה מגוף ראשון. זה עובד טוב, אבל אתה בעיקר קרוב מאוד, יורה כדורים בבהלה ומקווה לפגוע בכל מה שנראה הכי כמו פנים. אפשר לראות את הפצעים שהותירו כדורים וסכינים, זה נשמע נורא, אבל בעצם מספק ביותר. אם המזדיינים לא יצנחו מהר, לפחות אתה יכול לראות אותם מתפרקים חתיכה אחר חתיכה.

ההתגנבות לא עובדת כמו הירי. מסיבות שהוזכרו כבר, תרצה להימנע מקרב ככל האפשר ויש מפגשים מסוימים שאתה פשוט לא יכול לנצח. כדי להפיל את האויבים הקשים ביותר שלך, תצטרך להיות בקרבת כיור המטבח הפתגמי שמסיים אותם ברגע שתשליך עליהם את כל השאר. אז אתה מתגנב. אלא שאתה לא, לא ממש. אתה יכול להתכופף ואתה יכול ללכת לאט, אבל אתה לא יכול להישען לפינות כדי לבדוק אם מישהו מגיע, ורוב האזורים כל כך קומפקטיים שההסתרה היא מסובכת. זה מתסכל כי עיצוב הסאונד, מרכיב חיוני של רוב משחקי ההתגנבות הטובים, הוא טוב בצורה יוצאת דופן. איומים, גרגורי התעללות, נהמות וצחוק מדממים מבעד לקירות, עוזרים לכם לאתר אויבים, ותשמעו אותם רוקעים ברחבי הבית, מחפשים אתכם. אה, כפתור רזה כדי לאפשר בדיקה ויזואלית שאינה כרוכה בהנפת כל הגוף שלך לעין כאשר אתה רוצה לבדוק מעבר לפינה.

בסופו של דבר, זו תלונה מינורית מכיוון שהמשחק עושה כל כך הרבה דברים אחרים, ויש להזכיר במיוחד את החוזקות של גרסת המחשב האישי. יש לו תמיכה מוצקה בעכבר ומקלדת (מעולם לא חשבתי שאשחק במשחק Resi, ביום ההשקה, במחשב, באמצעות עכבר), גרפיקה מקסימה והרבה הגדרות להתעסק איתן. היו לי גמגומים קלים בטעינה כשנכנסתי לאזורים חדשים, אבל הם לא מחזיקים מעמד זמן רב וה-GTX 970 שלי כבר בקושי מהשורה הראשונה.

באשר למשחק עצמו, המרדף התסריטאי עולה על העיןלִחיוֹת יוֹתֵרעם המתח המבריק שלהם ויש אנימציות מעולות בגוף ראשון (אתה לא יכול לראות את הגוף של איתן כשמסתכלים למטה, אבל הידיים שלו מאוד אקספרסיביות) שגורמות לך להרגיש יותר חלק מהסביבה. קלטות ה-Flash-VHS, למרות שהן מעטות, הן נגיעה מבריקה, ורק עוד חלק אחד מהמשחק שהיה יכול להיתקל באדמה לו קאפקום השתמשה בהן יתר על המידה. אף היבט לא מתגבר על קבלת הפנים שלו ואפילו בשעה האחרונה שלו, המשחק מרגיש רענן.

עם זאת, אפילו כשהסוף התקרב ונראה היה שהסיפור של איתן הושלם, עדיין לא היה אכפת לי ממנו בכלל. הוא שטוח, תפל ונקודת המפנה הגדולה בהתפתחות שלו נראתה מגוחכת. Resident Evil 7 הוא בכלל לא הסיפור שלו. זה הסיפור של משפחת בייקר והם מרהיבים. גרוטסקי, כן, אבל להפליא. כמו שישי ה-13, ליל כל הקדושים, סיוט ברחוב אלם ושאר סוגם, זה משחק שבמרכזו נבלים ולא קורבנות שלהם. וכמו הסדרות האלה, זה משחק שיכול להפחיד אותך, להבהיל אותך, לזעזע אותך, למשוך ממך צחוק עצבני ולגרום לך להניד בראש כלא מאמין, אבל בעיקר הוא כאן רק כדי לבדר. והבייקרים נמצאים ממש בלב הנורא של הכל.

Resident Evil 7יצא כעת עבור Windows, דרךקִיטוֹרעבור £39.99.