כל כמה חודשים האינטרנט חוזר לשלב "ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששמדברים" של המחזור החוזר על עצמו. אני מסכים שאין צורך לצחוק על מישהו שהוא נהנה מדבר. אבל לפעמים, כשאני רואה אנשים פורסים "תנו לאנשים ליהנות מדברים", אני רוצה להגיב "תנו לאנשים לא ליהנות מדברים". אם אני מביע דעה שלילית או ביקורת על איזו תקופות של תרבות פופ, או ספר או סרט שאתה אוהב, זה לא מיד שיפוט מוסרי עליך על כך שאתה אוהב את הדבר. עם זאת, יש לפחות חריג אחד, שבו אני בהחלט נמצא, וזה אם אני מדבר על Ready Player One, שלדעתי הוא כנראה הדבר הגרוע ביותר שאי פעם ביקר על האנושות בהיסטוריה של האנושות כולה.

אני מוכן להודות שהשנאה שלי ל-RP1 היא די לא רציונלית, כלומר יש לי סיבות רציונליות ומובנות לחלוטין לחשוב שזה זבל, אבל המהירות שבה אני עובר ממנוחה לעמידה על הרגליים וצועק על איך הרבה אני שונא את זה בכל פעם שזה מוזכר הוא... אינטנסיבי. כי, ואני גם מודה בזה בחופשיות, אני מאוד מקנא.

זה על עתיד לא כל כך רחוק שבו כולם בעצם חיים, עובדים והולכים לבית הספר בגרסה סופר מתקדמת שלSecond Lifeשנקרא OASIS, שנוצר על ידי חנון שאהב דברים שהיו פופולריים כשהסופר ארנסט קלין היה נער. הבחור הזה החביא ביצי פסחא ב-OASIS, ומי שימצא את כולן ישיג את השליטה האולטימטיבית בו, ובכך בעצם כל הוולד. כדי להשיג את הביצים אתה צריך למשל לאהוב את הסרט WarGames.

אני לא מתכוון להיכנס לעומק הסיבות שאני לא אוהב את זה כי כבר שמעתם את כולן בעבר. זה רק פאנפיק להכנסת עצמית לגברים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם שבדרך כלל יחרבן את כל הפאנפיק בתור מושג. כל כך הרבה אנשים ממליצים לי על זה כי אני אוהב ספרים ואני אוהב דברים של חנונים, ובכל פעם אני קצת נעלבת באופן אישי שהם חושבים שזה משהו שהייתי רוצה.

בכל מקרה. בסוף השבוע התראיין וויל ויטוןמחבר פורנו חנוןומחבר הספר המקולל ביותר של גארי סטו fic Ready Player One, ארנסט קליןעבור Metaverse digivent(הצלבה בין החברים שלנו ב-New York Comic Con ו-MCM Comic Con). הראיון הזה הצליח לזקק את הסיבות שאני שונא את הספר המזוין הזה. זה כאשר, בערך חמש דקות, וויל ויטון אומר: "בוא נדבר על הדלוריאן שלך לרגע."

צפו ביוטיוב

כן, בואו.

הנוכחות התמידית של דלוריאן של קלינ, שאני מאמין שהוא נבנה בהתאמה אישית מאפס, די גורמת לי לרחם עליו. כאילו, כן, זה מדהים שיש דברים שאתה אוהב. יש לי אפילו חבורה של בובות Funko Pop. לא נורו יריות מנקודת מבט זו. אבל הוא תמיד מצולם עם זה. הוא הפך את זה לסימן המסחרי שלו. דבר שהומצא על ידי ותוכנן על ידי מישהו אחר וזכה לפופולריות על ידי סרט שנעשה על ידי עוד אנשים שאינם הוא. לפני כמה שנים היה לי מוהוק אדום בוהק והפכתי את השיער ל"דבר" שלי באינטרנט, אז זה לא שאני לא לוזר, אבל לפחות גידלתי את השיער.

"זה אגדי בגלל מה שעשית איתו", אומר ויטון. "הכנסת את זה לסרט שלך, הכנסת את זה לספר שלך."

מה הנקודה, נכון? כי ארנסט קלין לא המציא את דלוריאן 'שלו'. זה היה ג'ורג'טו ג'וג'ארו שעבד בחברת DeLorean Motor Company. ואת הדלוריאן כמכונת זמן המציאו, ככל הנראה, רוברט זמקיס ובוב גייל, כותבי "בחזרה לעתיד" (אני אומר כנראה כי מי יודע כמה אנשים באמת כותבים תסריט).

אז בעצם וויל ויטון רק שיבח את ארני קלין על שלוש עד ארבע רמות של לחיצה על CTRL+C CTRL+V. ואני מניח שבגלל זה אני שונא את Ready Player One: זה אדם שמקבל כל הזמן כסף והצלחה על חזרה על רעיונות של אנשים אחרים, ואתה יודע מה? כן, אני מקנא. אני מקנא שאני לא יכול לכתוב "זוכר את הדבר שאתה אוהב?" למאות עמודים, ולקבל על זה מיליוני דולרים. אני מקנא בכך שספר יכול רק להתייחס לרכב שהיא דלוריאן, וכנראה שזה עדיין נחשב ככתיבה, במקום לומר משהו מגניב כמו "המכונית שלי נראתה כמו שחף דפוק בשנות ה-80".

אם הייתי מנסה את החרא הזה, ב-100% לא היה ניתן לי כל כך מרחב פעולה. פשוט הייתי מקבל מיילים כמו "אה, כן, אתה אוהב את מלחמת הכוכבים (אחת הזכיונות הפופולריים בעולם, ואפילו הסרט הראשון שבר שיא קופות)? מה היה שמו של כוכב הבית של לוק סקייווקר??" . ובכל זאת המצאתי את הקו המדהים הזה של שחף/שנות ה-80, אז מי המפסיד האמיתי?

כותבי פאנפיק מוכרים צריכים להמציא כמה רעיונות חדשים, בעוד שסרט ההמשך של האשפה הקרוב Ready Player Two הוארק העלילה של Ready Player One שוב. אני לא מגזים, זה אותו ספר מזוין. אז התשובה היא: זה אני. אני המפסיד.

ויטון אומר שכאשר ארנסט קלין כתב את Ready Player One, מציאות מדומה הייתה מדע בדיוני. Ready Player One יצא ב-2011. Occulus Rift הצהיר על קיקסטארטר ב-2012. תן לי. פאקינג. לִשְׁבּוֹר. "האם אתה מוכן לקחת קרדיט על שעזרת לעצב את הציפיות שלנו לעולם הוירטואלי?" שואל וויל ויטון. וארנסט קלין אומר, "אני מוכן לקחת את כל הקרדיט שנוטף לכיוון שלי." אני מעריץ את הכנות.