זה נגמר! 17,000 מילים מאוחר יותר וסוף סוף יש לנו מנצח על זה, האומלל והאשם מכל ה-AARs. האם הגלקסיה תיכנס לשלטון האימפריה האדומה הנוצצת של קירון? או האם הוא יקופף על ידי גרהם הכל יכול והכופל? או אולי האנדרדוג הכחול, ג'ימותי רוסיניול, יזכה סוף סוף באביב. קרא את המסקנה העגומה והמלוחה למשחק שלנו שלהגאווה של נפטוןלאחר הקפיצה (או קרא את זה בבלוג PC Gamer כאןכָּאן).

גרהם:כנראה שאני ילד רחוב שחי למען נקמה. הייתה לי בחירה בין שליחת ציים בזמן שקיירון היה במצב לא מקוון בערב, או לחכות לשעת השינה. אם אחכה עד לשעת השינה, הייתי די בטוח שזה יהיה מאוחר מדי. שלחתי אותם קודם, בלי לחשוב באמת על הסיבה לכך שקירון לא מחובר.

ביליתי את הלילה בהתפתלות, מחכה לרגע הגילוי. אפילו דמיינתי את התגובה: כעס? תִסכּוּל? צחוק מקבל? עצב עייף?

קירון נכנס ל-MSN. ידעתי שהוא בבית, ומיד נפתחתיהגאווה של נפטוןוהתחיל לרענן. אז שמתי לב שכוכבי הלכת של קירון התחילו לעבור לצד שלי. הוא פשוט נתן לי אותם! לא לא לא לא. לא ככה! לא רציתי שזה יגמר ככה.

פתחתי חלון צ'אט.

[01:01]גרהם: :(
[01:03] קירון: הנה.

קירון מתנתק, ומשקולת קרה יורדת מכלוב הצלעות שלי, מחליקה במורד רגלי ואל רגליי. זה יכול להיות גוש הפחם השחור הקטן שיושב היכן שהלב שלי צריך להיות. אני מרגישה נורא, פשוט אשמה שאין לתאר. שיחקתי את המשחק מתוך התמקדות חד-משמעית להשגת המשמעות היחידה שיש לגאווה של נפטון: 93 הכוכבים האלה, והניצחון. בגדתי בכולם - ובגדתי בשפע, כולל על ידי קירון - אבל הפעם זה שונה. דיברנו במפורש על העייפות שלנו מבגידה, על הרצון שלנו לעבוד ביחד כמו שצריך, ועל התקווה שלנו שנוכל לגרום לזה לעבוד, ולו רק בשביל המסר מלא התקווה שזה יוסיף לסוף הסיפור הבלתי נמנע שנכתוב על סמך על המשחק.

אבל בכל זאת הלכתי ועשיתי את זה.

במשך חמשת השבועות שהמשחק הזה נמשך, דיברתי עם השחקנים האחרים שלי דרך מסגר מידי כל ערב. בזמן שקראו לנו AdaLovelace, סוויס וגונאס במשחק, בחיים האמיתיים היינו קירון, ג'ים וגראהם. השקעתי כל כך הרבה זמן ומחשבה ואנרגיה במשחק הזה, שאיפשהו לאורך הקו, זה הפסיק להרגיש כמו משחק והתחיל להרגיש מאוד אישי. הבגידות של אנשים בי לא הזיקו. אבל עכשיו בגידות בהם עשו זאת. 93 כוכבי השערים כבר לא היו המשמעות היחידה של המשחק; על ידי עבודה משותפת, החדירנו לזה משהו הרבה יותר חזק.

המשכתי להרגיש נורא.

נלחמתי נגד העומס המתקרב של כוכבי הלכת המחוננים של קירון בדרך היחידה שיכולתי.

קירון:אני יושב מסביב, שומע מוזיקת ​​פופ וחושב, ומחליט לבדוק את הגאווה של נפטון. משהו מוזר קרה. גרהם לא ניצח. למעשה, מטען של כוכבי לכת לא עבר בכלל. זה איזה באג מזוין? האם הייתי שיכור מספיק כדי לזיין את זה. אני מחליט לדבר עם גרהם.

אני מפעיל שוב את המסנג'ר.

[01:17] קירון: כמה מעצבן.
[01:17] קירון: אני לא יכול רק לזרוע לך את כל כוכבי הלכת
[01:18] קירון: אבל זה לקח את הכסף שלי
[01:18] גרהם: נתת לי חבורה של כוכבי לכת ויש לי 93.
[01:18] גרהם: זה לא נגמר.
[01:18] קירון: רענן
[01:19] קירון: יש לי את כולם בחזרה
[01:19] גרהם: אני מתבייש לגמרי ולא רוצה לנצח יותר. החזרתי לך כמה שיכולתי להרשות לעצמי.
[01:19] גרהם: ציים כלשהם בתנועה יפגעו בכוכבי הלכת שלכם ויסתובבו מיד לאחור וילכו הביתה.

בשלב הזה אני מבין מה קרה. גרהם למעשה החזיר לי את כל כוכבי הלכת. אני צוחק חזק. שנינו נעלמו לתוך חור אשם, ואני מרגישה נורא. אני מבין שההגנה היחידה שהייתה לי - בעצם להיות נחמדה למישהו ולקחת ברית ברצינות - עבדה.

[01:19] קירון: זה מגוחך
[01:19] גרהם: אני גם מושך את כל הציים שלי בחזרה לכוכב אחד בחלק האחורי של הטריטוריה שלי.
[01:19] קירון: (אני ברצינות LoLing)
[01:19] קירון: אחי
[01:20] קירון: אני לא יכול לנצח בכך שגורם לך להרגיש אשם
[01:20] גרהם: טוב, הגעתי ל-93 וזה לא נגמר, אז אולי אף אחד לא יכול לנצח.
[01:20] קירון: אני לא יודע
[01:20] קירון: אולי יש משהו
[01:21] קירון: שזה צריך להיות 93 לזמן מה
[01:21] קירון: כן, יצאתי לחגוג את סוף 5 השנים האחרונות שהחיים שלי מסתיימים
[01:21] קירון: זה שווה ערך לדקירה בידיעה שאני בהלוויה
[01:21] קירון: אבל זה היה עובד בכל עת

אני מיד מתחרט שאמרתי את כל זה. טוב... אולי הלוויה מחורבן של מישהו שאתה לא כל כך מכיר ואתה שם בעיקר בשביל הנימוס. לא כאילו, הלוויה של אמא שלך. אבל אני מנסה להראות את הקלפים שלי, אבל...

[01:22] גרהם: הייתה לי הבחירה לעשות את זה בזמן שהיית או כשהיית במיטה. בחרתי את הזמן הזמין הראשון. לעשות את זה בכל עת, אני חושב, זה נורא באותה מידה. כך או כך, אני לא כל כך אוהב, ובכן, את זה.
[01:22] גרהם: או אני או המשחק או מה שלא יהיה. אני לא יודע.
[01:22] קירון: אחי:
[01:22] קירון: הייתי נותן לך את כוכבי הלכת אם היית מבקש
[01:24] גרהם: כן, אבל האם לא המטרה במשחק לנצח, במסגרת החוקים? וזה לא הכיף? אני יכול לבקש ממך להפיל את המלך שלך במשחק שח, אבל זה לא באמת משחק.

פעימה.

[01:24] גרהם: אבל אז, מסתבר שלנצח בתוך המכניקה זה לא כיף.

השיחה מקבלת תפנית מוזרה.

[01:24] קירון: זה משחק דיפלומטי, אחי
[01:25] קירון: הסיבה היחידה שהתחברנו הייתה כי היינו עייפים
[01:25] קירון: ההסברים מחוץ למשחק הם הכל
[01:25] קירון: זאת אומרת, ידעתי שאשמה היא הנשק העיקרי שלי נגדך
[01:25] קירון: וזו הסיבה שכל כך ברור שבטחתי בך ב-100%.
[01:25] קירון: והשאיר אותי פתוח לדקירה
[01:26] קירון: כי ידעתי שההגנה היחידה שיש לי, באמת, היא לגרום לך להרגיש ממש רע אם תעשה את זה
[01:26] גרהם: כן, אבל אז אני מסתכל על הלוח, ואני יכול לראות שאתה הולך לנצח, ואני חושב, ובכן, למה אני עדיין משחק? אני במצב שבו אני יכול להפסיד בכוונה בלי לעשות כלום, או לנצח בכוונה על ידי לתקוף אותך. ואם אני לא עושה כלום, אז אני לא משחק. אני יכול גם לא להיכנס ופשוט לתת לך להמשיך עם זה.
[01:26] קירון: לגמרי
[01:26] קירון: אז למה אתה מרגיש רע?
[01:27] גרהם: כי זה היה דבר עלוב לעשות, בצורה אתית מאוד ברורה. כי לנצח זה לא הכל. כי אנחנו חברים, ופגעתי בך בצורה קטנה.
[01:27] קירון: לא
[01:27] קירון: אל תרגיש רע
[01:27] קירון: תמרנתי את זה כדי לגרום לך להרגיש רע ככל האפשר אם תעשה את זה
[01:28] גרהם: אני לא מרגיש רע כשאני דוקר גב חובש בוטח ב-TF2, אבל זה הרבה יותר גרוע.
[01:28] קירון: זאת אומרת, היית בעמדה הרבה יותר חזקה
[01:28] קירון: בזה, נלחמת רק באדם אחד
[01:28] קירון: ולמען האמת, אפילו לא נלחם בהם
[01:28] קירון: כי לא הייתה להם סיכוי לפגוע בך
[01:28] קירון: הייתי תקוע עם ג'ים
[01:28] קירון: אמרנו כשהתחברנו
[01:28] קירון: שהייתי בסדר עם להגיע ראשון או שני
[01:29] קירון: הלוואי שאמרת את זה

כמו ב, אמרתי את זה, והייתי נותן לו את כוכבי הלכת.

[01:29] גרהם: אני שבלול החלל, אתה דיונון החלל. אין הפרדה בינינו לבין המשחק, אז זה בעצם כאילו בדיוק ניגשתי ובעטתי בך. בזמן שהיית בהלוויה.
[01:29] קירון: כי - אתה יודע - אתה דוקר אותי או שאני נותן לך את הפלנטה
[01:29] קירון: ידעתי שאין לי הגנה
[01:30] קירון: אמרתי לג'ים לפני 5 ימים
[01:30] קירון: "כל מה שאתה יכול לעשות זה למנוע ממני לנצח"
[01:31] גרהם: סליחה, קירון.

ושנינו הולכים למיטה. הניצחון הוא שלי.

הם אומרים שלמלחמה אין מנצחים. הם צדקו.