במשך רוב חיי, הייתי אמביוולנטי בסייברפאנק. אני אוהב ספרות ספקולטיבית בסדר גמור, אבל אני מרגיש שאם יש אנשי פנטזיה ויש אנשי מדע בדיוני, אני איתן במחנה הקודם. מעולם לא התרגשתי באמת בסיפורת שסובבת סביב ספינות חלל, מחשבים ועתיד דיסטופי, אבל מעולם לא הצלחתי באמת לבטאמַדוּעַ. טרנסמטרופולין? ניסיתי את זה.בלייד ראנר? אה. Shadowrun? אף פעם לא תקוע.
.
אפשר לחשוב שללא דעה חד משמעית לגבי סייברפאנק יהיה משהו שיוצא לי בקלות מהראש, אבל אני סופר ואקדמאי -- קריירות שבהן ביטוי דעה והסדרת אמביוולנטיות הם סוג של שם של המשחק. וסייבר-פאנק עלה על דעתם של אנשים הרבה בשבועות האחרונים (ללא סיבה אמיתית בכלל, אני בטוח)

אז הנה כמה משחקים לחשוב דרך סייברפאנק.

Supercontinent LtdמִןDeconstructteam

אני אתגעגע אם לא אכלול משחק מDeconstructteam. סיקרנו את הסטודיו העצמאי הזה מספרדיותר מכמה פעמים, ועם היגיון. המשחקים? הם טובים. כבר כיסיתיזן ואמנות הטרנס-הומניזם, 11.45 A Vivid Life, and My Dear Substance of Kin. אם עדיין לא שיחקת בהם, אני מציע לנסות אותם. עדיין לא שיחקתי את משחק הסייבר-פאנק שלהם,מועדון המיתרים האדומים, שמשלב ומצחצח כמה מהמשחקים האחרים שלהם, אבל זה ברשימה הקצרה שלי.

ב-Supercontinent Ltd, טלפונים קוויים הם נחלת העבר, פרט לכמה אנשים נמוכים ורומנטיקנים נבחרים. בשל המחסור שלהם, הם מייצרים את מערכת התקשורת המושלמת עבור רשתות האקרים. כאן, אתה צריך להשתמש בכישורי הבלש הרטרו-פוטוריסטיים שלך משנות ה-80 כדי להסיק מספרי טלפון, סיסמאות ונאמנות כדי להצליח. אני אוהב את הרעיון של טלפונים קוויים להיות מכונאי מרכזי, והפאזלים מספיקים כדי לגרום לי להרגיש חכם.

הולוסקופמִןמוריס גרלה,אייבי האזארד,לוסי הולוואי, ומישל סקרופה

ברומן החזותי "הולוסקופ", אתה נוטל על עצמו את התפקיד של זינה סנטיאגו, "בחורה להשכרה בטאמקס ביום, האקר נהדר בלילה". כשתשלום שכר הדירה החודשי שלך מצטמצם, אתה מבין שהגיע הזמן לחזור............ לרחובות הסייבר. "יש לך ערב אחד של שבירת שרתים, דיבור מתוק ועסקאות בשוק השחור כדי להשיג את מה שאתה צריך. האם אתה עומד במשימה?" אני! אני!! ההרפתקה הנרטיבית הזו של האקרים של פאם היא טעימה בגלי אדים.

אני אוהב את תשומת הלב של הולוסקופ לפרטים ואת הניגוד שלו לכל רמז אסתטי סטריאוטיפי של סייברפאנק. אין בחור לבן אפרורי עם זקן שמנסה לפרוץ לחברה שלו, אף אחד לא לובש מעיל טרנץ', והנושא הבסיסי של הישרדות מגולמת של המודרים במלחמת מעמדות מתמשך. אווירת ההאקרים הקולנית-חמודה משנות ה-90 חזקה, ואפילו העתיד התעשייתי הדיסטופי הורוד/ציאן מצליח להיות מפתה. זה מצחיק, זה נשי, זה מוזר, ויש אפילו סוף מרומם. אם זה מעניין, הצוות שמאחורי המשחק כתב גם זין נלווה בשם"ברוכים הבאים למרחב הסייברנטי,"בעל משיכה אסתטית דומה.

רקורסיהמִןטרריום

בתקשורת ממותגת הסייבר-פאנק שאני נתקל בה, מוקדשת תשומת לב לא מבוטלת לנופים הדיסטופיים הסוחפים: מכולות שילוח נהפכו לבתים, חלודה אוכלת בפינותיהן. מגה-גורדי שחקים ענקיים שמצפים על ים של שלטי חוצות ניאון, מעלים איזה תאגיד ניאו מצללים לשמיים. השממה העקרה של מה שהיה פעם כדור הארץ לפני שאנשי הסייבר תאבי האשראי הגיעו אליה. זה מה שהופך את הרקורסיה לכל כך מרעננת.

רקורסיה הייתה הגשה כפולה עבור שני ג'אמים שונים - אג'אם משחקי סייברפאנקואתBitsy One Room ג'אם. במשחק הזה, אתה רובוט שיושב ליד השולחן שלך ובוהה במחשב שלך. המשחק מתרחש כולו בשולחן המחשב הזה, תוך אינטראקציה עם הדברים הקטנים שלפניך. זו סצנה ביתית מתוקה וקטנה -- נחוצה לחלוטין בז'אנר הסייברפאנק.

מעבר להישג ידוAlone In The Station Restantsמִןג'אם משחק המכה העצוב

זה אולי פותח פחית שלמה של תולעים אבל אה... איך נראה דיאגרמת Venn בין סייבר-פאנק למכ-אסתטיקה? בזמן ששיחקתי וחקרתי וחפרתי בכל מיני משחקים מתויגים "סייברפאנק" לטור השבוע, חזרתי כל הזמן לאותה שאלה: מהן התחושות הרווחות בסייברפאנק וכיצד זה מתגלם? לז'אנר שנטוע לכאורה בניאונואר פוסט-מודרני, ניהיליזם אנטי-קפיטליסטי וטרנס-הומניזם, אני מוצא מעט מאוד סייבר-פאנק "מסורתי" שמציע תשובה מספקת לשאלת הרגשות המגולמים. העתיד הקיברנטי חייב להיות יותר מאשר נחישות או מרירות. המשחקים לעיל מבהירים את האפשרויות הללו בהגדרות סייברפאנק מפורשות, וה- Sad Mecha Game Jam גורם לי לתהות מה עוד סייברפאנק יכול להיות (גם אם סטטוס המכ/סייברפאנק הוא... מעורפל).

כיסיתי בעבר את המשחקיםעוברים את התנועות המנוסחות במלואןוכל האקסים שלי בחליפות מכס, אז אני מפנה את תשומת לבי לשני משחקים נוספים מהג'אם:לבד בשרידי התחנהמאת קארו ומעבר להישג ידמאת אנני ג'ונסטון גליק. המשחקים כאן מבטאים אהבה, רומנטיקה ומערכות יחסים לכדי מכניקה משכנעת ומרגשת. המשחקים האלה גורמים לי להאמין שמכונות יכולות להיות רומנטיקה.

לסייברפאנק יש שורשים בל יימחה בהיסטוריה ספרותית ותרבותית איתנה - אבל אני מאמין שיש לזה משמעות חדשה כשאנחנו עובדים איתו עכשיו. ז'אנר שנבנה סביב ביקורות נוקבות על הקשר של הקפיטליזם המאוחר עם קהילות מיעוט וטכנולוגיה צריך להיראות ולהתנהג אחרת ב-2019 מאשר בשנות השמונים. אני חושב שהיחס שלי לסייברפאנק מתפתח בעזרת המשחקים ששיחקתי כאן. אולי בכל זאת יש לי דעה.