המקום היה למטה ב-Alphabet Bar בסוהו, שהיה לו תאורה עליזה במצב רוח / חשוך לחלוטין. התעלם מהתמונות המופעלות על ידי פלאש. המצב הבסיסי היה אפלוליות תת-קרקעיות בסגנון מועדון. מה, אני מניח, מתאים למדי לאירוע של משחקי מחשב. באותה מידה, השירותים של הבר בקומה העליונה היו גם למטה, מה שאומר שכל מי שרצה לפלס את דרכו לאירוע צריך רק לטעון שהוא הולך לשירותים. אָדָם! הארגון באופן כללי היה מפוקפק משהו - כלומר, הייתי קצת מפוקפק כי זה נפל לי בעיקר על הראש, ושילבתי דברים בעור שלי (ועוד כמה שיניים של אנשים אחרים). אשראי מיוחד צריך ללכתאתה קוראן.אלמלא היכולת שלו לאתר שלושה מיקרופונים ומיקסר ברגע האחרון, זה היה ה-RPS shout-a-thon.

התחלנו בשעה 7, אספנו שאלות על נייר פחם כדי ליצור עותקים, ואז הסלמנו לקראת המופע בפועל. מה שהיה מעורב בג'נטלמנים האלה...

משמאל לימין,הִסתַגְרוּתהבמאי מארק מוריס,נזקי התזההמעצב אד שטרן,זואי אופנהמנהל קריאייטיב,חיים אחד נשארהפרזנטור וה-Redeye Ste Curran האבוד של אדג'. אה, וג'ים רוסינול, שעובד באיזה בלוג ישן על פורמט גוסס. הבחור מימין בחליפה הוא לא צוות בר. זה אני.

תשים לב שכולנו עומדים מאחורי הבר האמיתי. הסיבה לכך היא שעשיית כל דבר אחר הובילה לכמות המשוב הגדולה ביותר שנראתה במרתף מאז ההופעות המוקדמות של מוגוואי בשנת 1997. באותה מידה, היא אפשרה לנו להפריע לצוות הבר שמנסה לבצע את עבודתם. לפנינו - ועד שיופיעו עוד צילומים ותמונות, תצטרכו להפעיל את הדמיון שלכם - היו שורות של אנשי משחק. ואני כן מתכוון לגברים. כל מי שמתכנן להשתמש באירועי RPS היפותטיים עתידיים כהזדמנות לפגוש נשים הולך להיות מאוכזב מאוד.

אז עם צעקה לאדוני ורבותי הקהל, התחלנו. השאלות נאספו מהקהל, ולאחר מכן הוצגו על ידי לפאנל. אז נושאים כמו אםדאוס אקסהיה איטי, האם קהל שאינו משחק אי פעם באמת יבין דברים כמודרוויניהגרפיקה של והאם יש מקום בתעשיית המשחקים לאנשים עם תשוקה ולא לאנשי עסקים נפרץ, בבהירות מרשימה. ובדיחות.

את החלק השני טיפל אלק. שרבטתי שש מילים על פיסות קלפים לפני כן, ובכל פעם שנאמרו, אנשים היו צריכים לשתות. המילים היו פיראטיות, DRM,פגל, משחקיות, Immersive ועוד אחד שאני שוכח. בפועל, זה היה יותר אלמנט של טיפשות שהתווסף לערב ולא ניסיון רציני לעודד את רוע האלכוהול. ויותר בפועל, נראה היה שאנשים היו יותר ממסוגלים להגדיר את השתייה שלהם בעצמם - לראות גיימרים מעבירים לגיימרים אחרים בקבוקי בירה בחזרה דרך החדר היה למעשה רגע חמוד באופן מוזר של קהילה. לפחות בשבילי, בכל מקרה. אני דומע מכל דבר שקשור לאלכוהול. המילים בפועל היו בעיקר משהו אחר לעקוב אחר הוויכוח, שכן האנשים שענו עליו עיוותו נואשות שאלות כדי להימנע מאמירת המילים המדוברות. אימרסיב מעולם לא נאמר, למשל, ונדרש מאמץ מפתיע עד שפיראטיות להרים את הראש. ויש להודות, צליל של חדר מלא גיימרים שמריעים כשהמילה "DRM" הוזכרה לבסוף, לא סביר שיחזור על עצמו בשום נקודה בעולם.

הבשר האמיתי היה בעצם השאלות, כאשר כל האורחים מעבירים אנשים דרך התפיסות הכנות והמרשימות שלהם. אני לא בטוח אם זה היה המקום האינטימי או הרוחות, אבל אנשים נראו ברורים באמת ולעתים קרובות מעוררי השראה. מארק הוביל אותנו במבחנים ובמצוקות של פיתוח אינדי, אד סטרן הסביר איך כולם במרתף היו הבוהמיינים חובשי הכומתה של המשחקים וסטה דיבר על התשוקה שכל מי שהוא עובד איתו לוקח לטופס היה כיף. לעזאזל, אפילו ג'ים עשה עבודה טובה.

צריכות להיות כמה הקלטות - לא של כל העניין, אבוי, אבל קטעים - שיצוצו ביומיים הקרובים, שאליהן אקשר כשהן יופיעו וכאשר הן יופיעו. אבל אני אגיד שהאירוע היה מוצלח - ולראות את הקוראים פוגשים קוראים אחרים ועוברים על זה היה עוד דבר שמחמם את הלב. תודה לכל מי שהגיע ודיבר איתנו. תודה לאורחים שלנו. ותודה לLondon Games Fringeשסיפקו גם את המשקאות וגם את המקום, וגם הרבה דברים נפלאים אחרים עדיין קוריםאם אתה רוצה להתעסק איתם.

הלכנו משם מתוך רצון לעשות משהו כזה שוב. למישהו עוד יש זכרונות מיוחדים מהערב?

[התמונות באדיבותדארטוספוג מורעל. גם ספוגכותב כאן את רשמיו.]