נולן בושנל: "משחקים טובים בשבילך"

זה עתה היה לי העונג לשבת בהרצאה של נולן בושנל, שותף ליצירת פונג ומייסד אטארי. הוא נמצא כעת בלונדון ההיא כדי לאסוף את מלגת משחקי הווידאו שלו BAFTA, שכמובן ראויה לה. כפי שמנסח זאת וויל רייט, בהופעה שהוקלטה מראש, "קשה להפריז בהשפעתו של נולן בושנל בתעשיית משחקי הווידאו".

נקודות השיא של המילים העליזות של האיש הדגול מופיעות למטה, חמות מהדפוס (כלומר מתומלל בהקדם האפשרי מהפנקס המטופש שלי).

במהלך פגישת השאלות והתשובות בשידור חי בן שעה, היה ברור שבושנל - דמות חביבה לבושה כלאחר יד בג'ינס, נעלי ספורט ובלייזר, ללא מאפיינים גלויים במיוחד של הצלחתו הגדולה - מספר סיפורים שסיפר אלף פעמים בעבר, ובכל זאת עדיין נהנו. המראיין המסורבל בעליל, שלא היה מסוגל או לא רצה לסטות מרשימת השאלות הכתובה מראש שלו, באופן מתסכל, לא הציג שום מכשול בפני הסבא המדבר הטבעי הזה של המשחקים. פשוט תקנח אותו ותן לו לדבר.

הסיפור על איך המפרסם החד-פעמי הזה ועובד פארק השעשועים מצא את דרכו ליצירת פונג ואטארי המוקדם עשה מעשה ראשון טבעי. זה היה מידע שהקהל ידע פחות או יותר, אבל יש משהו מאוד מקסים בלראות את בושנל מנענע בראשו בחוסר אמון בכוח העיבוד הזעיר שהיה אז, כדי לדבר על איך נמכרו 30 מכונות פונג כדי לממן עוד 100... "די מהר זה היה עושה מאה ביום, ויצאנו מהמירוצים". הוא היה מוטרד מהחליבה של עטרי את הפרוטו-זיכיון הזה: "הגזמנו הרבה". להגנתו, לטענתו, הרוויה של השוק עם שיבוטי הפונג של אטארי הייתה טובה יותר מאשר צדדים שלישיים אופורטוניסטים שעושים זאת. "מתוך 150,000 משחקי הפונג שהיו שם, עטרי עשה רק 35,000".

ועל היותו מרובה משתתפים מטבעו של פונג: "אפשר היה לקרוא לזה טעות... טעות מאוד משמחת." פונג, הוא חשב, "הולך להיות זריקה. זה היה הדבר הכי פשוט שיכולתי לחשוב עליו".

התבוננות מרתקת אחת הייתה ש"פונג היה באמת בתחילתו של שחרור האישה". משחק בר שלא נשען על כוח פיזי היה, לטענתו, מכריע בהצלחתו של פונג. "התברר שהאישה הממוצעת בבר יכולה להביס את הגבר הממוצע". מה שכן הוביל לרומנטיקה. "מספר האנשים שאמרו 'פגשתי את בעלי או אשתי משחקים פונג'... אני מופתע שלא היה בייבי בום קטן".

נושא שחוזר על עצמו היה התעניינותו של בושנל במשחקים כמדיום חברתי. "רצינו מאוד לעשות משחקים שיש בהם חווית מסיבה". עם זאת, הוא מעולם לא ראה קודם לכן את הפרסומת הבריטית המופלאה הזו שמציגה את Atari VCS כליבה ונשמה של כל מסיבה טובה:

זה היה, די לומר, בדיוק הדבר לראות שהתנגן על מסך קולנוע.

ואז הייתה דהירה מהירה במפעל שלו שאחרי אטארי, מסעדת הילדים האמריקאית Chuck E. Cheese. בהתחשב באופי הבריטי של הקהל, לראות קטעי וידאו של מפעלי הפיצה והבובות האלה היה הלם. סיוט, אפילו:

בושנל שמח להודות בכך, ביקר בעליזות את האוכל וכמה חוויות איומות זה היה למבוגרים - בעצם, האנימטרוניקה והאוכל היו רק נקודת מבט שילדים יכלו להשתמש כדי לגרום להוריהם לקחת אותם לחדר מלא במשחקי וידאו. וזה עבד - בהיקף של 500 מסעדות ומיליארד דולר בהכנסות בשנה. זה העלה את אחד ההבדלים העיקריים בין משחק בצעירותו של בושנל להיום: "תרבות הארקייד מתה בכל המבנים האמיתיים כרגע. החוויה טובה יותר בבית."

מה שלא מנע ממנו לצאת למיזם חדש, uWink. הוא שמח שהתואר כ'צ'אק אי גבינה למבוגרים' - זו מסעדה עם משחקי וידאו שולחניים. קטעי הווידאו שהוצגו לנו היו מצעד מזעזע במקצת של משחקי מזדמנים מוכרים מדי, אבל הציניות התפוגגה מעט כאשר הוא הראה התלהבות ברורה והבנה של משחקי מסיבה כאלה. פונג עם שישה שחקנים נראה טיפשי במקצת בקטע וידאו קצר, אבל מאחורי הקלעים הוא מסתגל למספר שחקנים ברמות מיומנות שונות. בכל פעם שמישהו פוגע בכדור בהצלחה, המחבט שלו מתקצר מעט - מה שמעניק לשחקנים פחות מסוגלים יתרון ברמת השדה. "אני חושב שזה בסדר גמור להתעלל ללא רחם בשחקנים הטובים באמת", הוא צחק והתייחס לזמני התגובה המואטים שלו.

הממ. uWink, מסתבר, הוא מחקר לא פחות מאשר מאמץ מסחרי. "בעוד 20 שנה לכולם יהיה שולחן קפה רגיש למגע, כמו אייפון ענק". uWink הוא כביכול מגרש ניסויים לסוגים אלה של משחקים. שזה רעיון מרתק - יצירת משחקים היום עבור הטכנולוגיה של מחר, רק בפומבי.

ה-Wii הוזכר שוב ושוב, המשחק החברתי והפיזיות שלו מושכים בבירור את החזון של בושנל למשחקים הרבה יותר ממה שעושה רוב התעריפים העכשוויים. למרות שהוא מעריץ גדול של דום והילה, מסתבר. משחקים אלימים לא כולם רעים מבחינתו, למרות דיווחים הפוכים: "זה ממש בסדר להרוג בחורים ממש ממש רעים". לעומת זאת, על הרג הולכי רגל של GTA וחב': "אלה לא אנשים שצריך להרוג". [הַפסָקָה]. "זה בסדר גם להרוג בחורים מתים."

מה עם האינטרנט, הצורה החדשה של יצירת קשרים חברתיים באמצעות משחקים? "האינטרנט הוא מדיום חברתי, אבל הוא מאוד מטופח ושטוח. לשבת בחדר חשוך בתחתונים ולדבר עם 1000 זרים זה לא כיף". מה שבאופן סובייקטיבי אכן גרם לו להישמע קצת מנותק - אם הוא מוציא סטריאוטיפים כל כך בקלות, יתכן שהוא לא רואה או לא יראה את כל התמונה של מה שהאינטרנט הופך/הופך להיות.

עם זאת, באופן כללי, הרגשות שלו לגבי המשחקים המודרניים חיוביים לחלוטין - תוך התייחסות למגמה החדשה במשחקים מזדמנים כמחזירה אותנו לגיל שלפני שנות ה-80 (או שלפני מורטל קומבט, אם להשתמש בדוגמה הספציפית שלו), כאשר משחקי וידאו פנו לדמוגרפיה רחבה יותר, כאשר הם מאוד משהו לכל המשפחה ולא רק גיימרים מבוססים. הבולטות הגוברת שלהם היא, אם כן, דבר משמח: "משחקים טובים בשבילך".

בושנל התחמק מהשאלה כשנשאל אם הוא שוקל לייצר משחקים לקונסולות מודרניות, במקום זאת חשף שהצעד הבא שלו יהיה משחקים וחינוך. הוא מרגיש שמערכת בתי הספר בארה"ב נמצאת בחוסר סדר נוראי, ושמשחקים עשויים לעזור. "אני רוצה להשאיר מורשת של יותר מסתם כיף".

רגש אצילי. במיוחד בא מאדם שבעצם המציא מחדש את הכיף.