בשלב מסוים הייתי בטוח שאני הולך לכתוב על כמה שאני לא אוהבלילה ביער[אתר רשמי]. בשלב מאוחר יותר הבנתי שאני הולך לכתוב על כמה שאני אוהב את Night In The Woods. אני חושב שיש הרבה מה לדעת על Night In The Woods מזה. זה גם יוצא דופן וגם רוצה, פנטסטי ומתסכל. זה סיפור שאתה לוחץ עליו, ובכל זאת כולל רצפי חלומות מבוססי פלטפורמה. הוא ליניארי בהתרסה, אך נראה שהוא מציע רגעים של בחירה עצומה. זה מביך, רחב טווח, מבריק במיוחד ובמיוחד חצי אפוי. הכתיבה חדה ומסקרנת, אך עם זאת חד-קולית ומשונה. זה רומן ויזואלי, אבל זה משחק פלטפורמה, אבל זו הרפתקה, אבל זה משהו אחר לגמרי. אני די בטוח שאני אוהב את זה בשלב הזה.

אני אוהב שזה משחק שבו אתה יכול לבלות את הרגע ממש לפני השינה ישבתי וצופה בתוכנית טלוויזיה מחורבן עם אבא שלך. שזה משחק שבו מתקיימות שיחות אמיתיות בישיבה על ספסלים ליד נהרות אחרי לילות שבהם הכל הלך לחרבן. שזה משחק שבו מרגיש ריב עם אמא שלךנוֹרָא, משהו שישלתיקון. איפה אתה מתחיל לדאוג לחיים של דמויות שאתה בקושי מתקשר איתן, רק תופס קטעים מהיום שלהן בשיחות שנשמעו. איפה עיירה קטנה מתפרקת לאט לאט על ידי העוני, וזה מרגיש משמעותי אך ברקע, לא מטיף לך או מודגש. איפה המשחק משתנה עם כל יום במשחק, ככל שהסתיו מקבל יותר סתיו. זה גדול וטוב יותר ממה שהאמנתי אפילו שעות אחרי שהתחלתי לשחק.

יצאתי מזה עם זיכרונות, במובן הכי מוזר. כאילו, אני מוצא את עצמי חושב בחיבה על אותו ערב מטומטם בקניון הכמעט נטוש, ובמזרקה. למרות שבזמן הסצנה ההיא עדיין תהיתי אם אי פעם אמצא את הדרך לאהוב את המשחק הזה. אני חושב שהסצנה הזו הייתה חלק גדול מהסיבה שהתחלתי לעשות זאת.

אתה משחק בתור מיי, חתולה דמוית אדם בת 20 שזה עתה נשרה מהקולג' ועברה חזרה לעיר הולדתה, לבית הוריה. (די אם אתהלְמַעֲשֶׂהחתול הוא עניין של בלבול מסוים, מכיוון שהחברים שלך נראים כדובים, תנינים, שועלים וכדומה, אבל אף אחד לא מזכיר את זה במפורש, ויותר מבלבל יש - אה - חתולים חתוליים חתולים חתולים חתולים חתולים חתולים ששוטטים בשכונה כחיות מחמד.) משהו קרה בקולג', ואתה לא מספר לאף אחד מה זה. ואכן משהו קרה בתיכון, ואתה לא מוכן לתת לאף אחד לדבר על זה - רק שכנראה שמת מישהו בבית חולים. ברור שלמי היו צרות בילדותה, ונראה שהיא עושה כמיטב יכולתה כדי לגרור אותן לבגרותה.

לגבי מה בעצם עוסק המשחק, כל כך הרבה מהעלילה הסופית מופיעה כל כך מאוחר לתוך המשחק עד שזה מרגיש לא מתאים לתאר אותה. אני חושב שכאן חוסר התכלית, חוסר תחושת הכיוון, או ההבנה לאן זה עשוי להגיע, הם חלק גדול מהעניין. זה משקף את מצבה הנפשי של מיי, אם היא הרבה פחות לא יציבה ואקראית מאשר בראשה.

וזו גם החולשה הראשונית של המשחק. אני טוען שזה לא משחק שמתחיל טוב. זה נראה פשוט נפלא מהרגע הראשון, ונשאר מופלא מבחינה ויזואלית לאורך כל הדרך - אין על זה עוררין. אבל לגבי המעורבות שלך - היא, ובכן, מינימלית. יותר מדי זמן התפקיד שלך הוא פשוט ללחוץ על 'הבא'. הגעתי לנקודה אחרי שעות שבהן חשבתי, "אני בהחלט אצפה בתוכנית הטלוויזיה הזו, אבל אני ממש מתרעם שמתבקשים להפעיל ידית כדי לעשות זאת."

ואז, בהחלט מאוחר מדי, זה מתחיל להימתח. זה סומן כ"רומן חזותי", מונח חסר משמעות במהותו המשמש בדרך כלל לתיאור סימס היכרויות עד כמה שאני יכול לומר, אבל כאן פירושו, "סיפור שהוא הולך לספר לך אם אתה אוהב את זה או לא". ולעתים קרובות אני בוחר ב"אהבתי" כשמשחקים נותנים לי את חוסר הבחירה. אבל בדרך כלל בגלל שיש קצת יותר מעורבות בין הדיאלוג. כמובן, לא היו לי הבעיות האלה אם המשחק היה טקסט על רקע שחור, ואני מבין שההטיות שלי ממלאות תפקיד גדול כאן. NITW בסופו של דבר מתחילה להפיק יותר מהיכולות הקפיציות-קפיצות של מיי, הן בחקר החלקים הגבוהים של השכונה והן ברצפי חלומות מוזרים, ולמרות שהוא אף פעם לא באמת פלטפורמה ראויה, הוא לפחות נותן אשליה של השתתפות ככל שהסיפור שלו הופך ליותר. מעניין וממוקד. יש לו גם מערך של מיני-משחקים, אפילו כולל אתגר גניבת חנויות. אה, ובמחשב של מיי יש רוגליט שלם של זוחל צינוק!

מיי היא אחת מדמויות השחקן המעניינות ביותר בתקופה האחרונה. היא עושה בחירות גרועות ברמה מקצועית, ויש לה מזל שיש לה חברים טובים כמו אלה שיש לה. מערכות היחסים עם החברים שלה, כולם חברים בלהקה שהיא מנגנת בה (אשר מציעה כמה לא מתאימים להפליאגיטרה הירורצפים בסגנון שבהם ניתנים לך אתגרים קשים כמו שצריך לשירים שמעולם לא שמעתם), הם ללא ספק ההיבט המעניין ביותר של המשחק, כל אחד מהם מתייחס לגישה המטורפת של מיי למציאות בדרכו שלו.

אבל אני גם משוכנע שהיא בת 20 כתובה בצורה מוזרה. במשך חלק גדול מהזמן היא מתנהגת משהו קרוב יותר לגיל 12, לכאורה לא מודעת לעולם כפי שהיא עשויה להיות בת 12. לפעמים זה עובד, לפעמים זה מותח את האמינות. זה שהיא לא מוכנה או לא מסוגלת להרפות משנות העשרה שלה זה ברור ומכוון, אבל אני חושב שזה מגיע רחוק מדי לתוך זה, שובר קצת את המסגרת בטיפשות מוגזמת. אני מתאר לעצמי שזו נקודה שנויה במחלוקת, ואחרים יטענו שאני טועה - זה גבול דק, בהחלט, אבל כזה שלדעתי המשחק קצת להוט מדי לקחת חופשיות.

מה שמביא אותנו לנושא מוזר נוסף. הכתיבה מקסימה, ופשוט כל כך טובה בכל כך הרבה מובנים. אבל זה כתוב בקול אחד. כולם שנונים ביובש בדיוק באותה צורה, אותו חוש הומור משותף לצוות הראשי, שני הוריה של מיי, הכומר המקומי, בחור נרגן שאתה מציק לו ברחוב... זה קול שאני נהנה ממנו (אם כי אחד שאני בהחלט יכול לראות) צורם עמוק עם אחרים), אבל זה מתחיל להרגיש קצת מגוחך על פני עיירה שלמה של סרקזם זוועתי.

יש גם כמה בעיות טכניות. אזורי קופצים אינטראקטיביים הם לרוב קטנים מכדי להגיב אליהם בזמן תנועה. הדמות שלך רצה שמאלה, ועד שהגבת לבועה הקטנה שאומרת לך שיש על מה להסתכל, עברת על פניה וצריך לחזור אחורה. הרבה. בעיה כל כך קלה לזיהוי, אם אתה רק צופה באנשים שמשחקים את המשחק שלך. והקפיצה, הנחוצה למציאת כל התוספות הנסתרות של המשחק, היא מגע.

עם זאת, גרועות יותר הן הסצנות המוקדמות שבהן המשחק עובד קשה מדי בלרמוז בחירה, ולא מספק אף אחת. בשלב מסוים אתה במסיבה ביער, חברים ותיקים מבית הספר, אויבי בית ספר עתיקים וחבית בירה. מיי לא שתתה בירה בעבר, ולכן היא עומדת בפני הדילמה של להיות במצב חברתי מביך, יש אקס ליד האש, וכל השאר מפטפטים בזוגות. היא יכלה לשתות, היא לא יכלה לשתות. משוחחים עם אחרים, חלקם מציעים שיש לה קצת יותר, אחרים מזהירים אותה שלא. אז מצב משחק קלאסי שבו אתה ניגשים לסיטואציה בדרך שלך, נכון? אין רע בכמה בירות במסיבה, היא בת 20, זה כמה מאיתנו עושים ערב כזה קצת יותר קל לעבור אותו. ואין שום דבר רע בלא לשתות במסיבה, היא לא שתיין, ולהשתכר זה משהו שרבים מאיתנו מוצאים לא נוח או לא נעים. חוץ מזה שלא, זו לא בחירה. ברגע שמיציתם את אפשרויות השיחה, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לשתות יותר. זה הסיפור שהמשחק מספר, לעזאזל, ותשכח את המחשבות שלך על זה!

זה משתפר ככל שהמשחק הארוך במיוחד נמשך, אבל יותר על ידי שינוי האופן בו הוא מציע בחירה. על ידי שילוב של פחות סצנות שבהן אתה מרגיש בטעות שעומדים להציע לך החלטה, וקבלה שמיי תמיד הולכת לעשות את הבחירות הכי גרועות שאפשר להעלות על הדעת, זה מתפוגג. ובמקום זה ניתנות לך אפשרויות הרבה יותר גדולות וברורות יותר - איך לבלות את הערב שלך, למשל. האם אתה יוצא עם ביי, התנין הקשוח, האבל והסטואי שינסה למתן את האינסטינקטים הפרועים של מיי, או גרג השועל, חבר ילדות מטורף ומטורף שמעודד את מיי ללכת לרסק איתו דברים? אולי אתה לוקח זמן רגוע יותר עם החבר העדין והשקט של גרג, אנגוס, דוב ממושקף. או שאתה יכול לעזוב את כולם לילה אחד ולבלות עם עכבר תיכון שאתה מוצא יושב על הגגות.

האמנות והאנימציות ראויות לשבחים שימטירו עליהן. הסגנון המרשים הוא מדהים ונפלא, וזה לא מפסיק להיות תענוג להסתכל עליו. זה בהחלט חבל שהם (ככל הנראה במקרה) בחרו באותו סגנון בועות דיבור וגופן דומה להפליא כמוללא שוורים, שכן הוא מזמין השוואה אולי לא חיובית. בעיקרו של דבר, Oxenfree הוא המשחק המעולה, וייתכן שזה לא היה דחף מיידי כל כך להשוות בין השניים אלמלא הדמיון הזה.

אבל הפרט הכי פנטסטי הוא האנימציה. תנועת הדמות היא נהדרת, והזרועות והרגליים המפותלות של מיי כשהיא קופצת מסביב הן תענוג תמידי. התנועה של כולם פשוט מהממת, וכל כך נעשית בעדינות. אך עדין עוד יותר הוא השימוש בפרטים זעירים, זעירים, מצמוצים קטנים או עוויתות של אוזן, המועברים בתזמון מעולה. קשה להעביר בטקסט כמה זה מוסיף, אבל המאמץ העצום שבטח הושקע כדי לעשות את זה כל כך נכון השתלם לחלוטין.

לגבי איפה זה נגמר... אני לא בטוח. ברור שאני אפילו לא מתכוון לרמוז, אבל החלטתי לפרש מחדש תנופה עצומה של המערכה האחרונה כדי שזה לא יכול להיות מה שאני חושד מאוד שזה באמת היה. זה כמעט נותן לי מקום לעשות גם את זה, אז זה מסודר. אבל בכל זאת. חבל, ולמה אפשר להרחיב במקומות אחרים, שם זה לא יהרוס את המשחק.

אז כן, התחלתי ממש לא לאהוב את זה, התחלתי לאהוב את זה לגמרי, ואני מתרחק מזה עם כל כך הרבה אהבה אבל נדנוד של ספק. זה ללא ספק היצירה הגרפית המשוכללת ביותר של סיפורת אינטראקטיבית, אבל בהיותו כזה הוא מרמז שזה הולך להיות גם דברים אחרים, וקשה (בוודאי בהתחלה) לשחרר את כל זה, פשוט לתת לזה להיות מה שהוא. בוא לשם, תשכח ממה זה יכול להיות, ובשבילי לפחות זה עשה לי טוב.

יש לי כל כך,כָּךהרבה יותר לומר על זה, וזה מרגיש מטורף שאני באמת מזכיר את שלושת החברים עד כה בסקירה הזו, אז אל תדבר עליהם. אבל זה חשוב, זה שאני זוכר לאפשר לך גם את אותה לוח ריק שאיתו התחלתי. אני רוצה לדבר על תפקידה של הדת, על המורכבות של הפוליטיקה בעיירה, על מערכת היחסים של מיי עם הוריה, על כל כך הרבה דברים. אבל בפעם אחרת.

Night In The Woods זמין עבור Windows, Mac ולינוקס באמצעותItch.io,קִיטוֹר, וGOG, תמורת £15/$20/€20.