זומבי בחר-או-דרמההמתים המהלכים: העונה האחרונההוציא השבוע את הפרק השלישי שלו, לאחר עיכוב קצר כמוTelltale סגרה בעצב את דלתותיהו-Skybound השתלט על הפיתוח (למרבה המזל עם לפחות חלק מהעובדים לשעבר על הסיפון).

עוד לא סיימתי אותו, כי למי יש זמן לסיים משחקי וידאו בימינו, אפילו אפיזודיים שאורכם רק כמה שעות. אבל כן שיחקתי ונהניתי מהפרק השני סמוך ליציאתו, ושילוב של בחירות - וטעויות - שעשיתי בלט לי, אז: הנה סיפור איך פישלתי.

ספויילרים לפרק השני למטה!

אחד הדברים האהובים עליי בעונה האחרונה הוא האופן שבו היא בונה מערכות יחסים בין הגיבורה קלמנטיין לשתי דמויות אחרות: ויולט הקרה אך האכפתית והפסנתרן הכריזמטי לואיס. עד מהרה ברור שהמשחק מגדיר מבחר של תחומי אהבה פוטנציאליים עבור קלם, ובכך מאפשר לשחקנים לבחור גם את האוריינטציה שלה.

אני חושב שקלם שלי נמשך כנראה לכל המגדרים, כי היי, אותו הדבר, ולמען האמת אני חושב שאני אישית מעדיף את לואיס. אבל לא לעתים קרובות אנו זוכים לחקור מערכות יחסים רומנטיות בין שתי נשים במשחקים, אז החלטתי ללכת בדרך של ויולט. זה מתוק ונוגע ללב, ואם דילגת על אזהרת הספוילר שלי אבל לא שיחקת בו בעצמך, אני כן ממליץ עליו.

עד כאן הכל טוב.

ואז, בגלל שזהו משחק Walking Dead, זה קורה.

בהחלט הייתי צריך לראות את זה מגיע, אבל ברגע זה הפתיע אותי. זה הרגיש גם מתוח להפליא - לפני שחפרתי שוב את צילום המסך הזה יכולתי להישבע שזו בחירה מתוזמנת.

זוכרים שאמרתי שאני חושב שאני דווקא הכי אוהב את לואיס? ובכן, אני מניח שהאינסטינקט הזה נכנס, כי התגובה המיידית שלי הייתה לחלץ אותו במקום האישה שרק התמזמזתי איתה תחת אור הירח. אופס. כמו שאמרתי, פישלתי, ועכשיו קלמנטיין שלי נמצאת במצב מוזר שבו היא גם הביעה עניין רומנטי בוויולט וגם אפשרה לה להיחטף.

אני מניח שרוב השחקנים היו רומנים ומצילים את אותו אדם - כמוניהתכווןכדי - אבל לא לעשות זאת למעשה נראה שיצר סיפור הרבה יותר מעניין. בתחילת הפרק השלישי, קלם והדמויות האחרות רודפים אחרי החברים הגנובים שלהם ואני מסוקרן איך לואי וויולט יגיבו לקבלת ההחלטות המוזרות של קלמנטיין – שלי. האם קלם ינסה להעביר את זה כשיפוט חטוף שלא אומר כלום? האם אחרים יקראו בו כמוני?

בקלף הסיום שלה לפרק השני, ויולט שלי מתוארת כ"נרגשת כאשר התוודית על רגשותיך כלפיה...[אבל] נבגדת כאשר נתת לפושטים לחטוף אותה לאחר שבילו יחד", מה שגורם לי תקווה שהמשחק יסתגל ל הדיכוטומיה המוזרה שלי של החלטות.

קלף הסיום של לואי, לעומת זאת, רק אומר שהוא מאוכזב מכך שלא בחרתי בו, מה שהיית חושב שיהיה מינורי יותר מהצלת חייו, אבל כנראה שזו הייתה מכה מוחצת מספיק כדי לעקוף את זה. מקווה שהוא יתגבר. מצד שני, יהיה מעניין לראות אם הבחירה בוויולט בהתחלה נעלמה אותי מכל רומנים עתידיים עם לואי - אולי בכל זאת אני צריך לחיות את האמת של קלמנטיין שלי.

קל לומר שמשחקים מבוססי בחירה בדרך כלל מגיעים לאותו מקום, אבל שינויים קטנים כמו זה הופכים את המסע ליותר חשוב מהיעד. המשחק שלי באמת מרגיששֶׁלִי(קראו: מבולגן; מוזר), וגרמה לי להרגיש שאני אתגעגע ל-Telltale מאוד גם אם אולפנים אחרים ייכנסו למלא את החלל שלהם. (כמו כן, מחזיק אצבעות לכל מי שעבד על זה נחת על הרגליים, ואתה יודע,לאחד את תעשיית המשחקים.)