מוקדם יותר השבוע, לאחר שנזכרתי שאיכלתי את ה-RPSרפסודת טחוןשרת עם שלושים בני זוג מטוויטר ואז שכחתי מזה ארבעה חודשים, הרכבתי משלחת ארכיאולוגית מאולתרת, ונכנסתי לברר מה לעזאזל קרה שם אחרי שהחשיך. בהפוסט של יום שני, חיטטנו בין ההריסות הכאוטיות של עיירת השרצים הנטושה של השרת, שם מצאנו טירה קופצנית, מתנת "מינסמס" ענקית (מלאה בשר טחון), ומאורה תת-קרקעית שרק יכולנו להתייחס אליהן כ"חדר העצמות" לפני שיצאנו ב לְמַהֵר.

אבל זו הייתה רק ההתחלה של המסע - וככל שנכנסנו למקום הזה, כך הוא נעשה מוזר יותר. להלן מבחר תצלומים מהחלק השני של הדיווח שלי על המשלחת, עם הערות בשטח שלי. אבל לפני שיצאנו לדרך, אזהרה: בפעם הקודמת הבטחתי שבפוסט הזה תראו את התחת של רכבת - ואם חשבתם שאני צוחק, צפויה לכם הפתעה עגומה. בסדר, מוכן? בוא נלך.

חשבתי לפתוח אותנו בשאלה פילוסופית קצת היום:

קשה היה לקבוע היכן בדיוק נמצאים גבולות היישוב השרצים, מכיוון שנראה שהיו לפחות שני ניסיונות לבנות חומות עיר, ששניהם נבנו מזמן. בשלב מסוים במהלך החקירה, מצאנו פאב עצום, לכאורה בדגם של Deadwood's Gem Saloon (לפי השלטים מאחורי הבר), שהפך לגמרי תת קרקעי לאחר שכוסה בבניינים אחרים ובגבעה מלאכותית.

אחד מחבריי הודיע ​​לי שהמקום הזה שימש פעם כבית סוהר לאחד מאספסוף השרידים המוזר המכונהענקים, אבל זה שהוא מת ב"תאונה", שהתברר יותר ויותר, חיסל כל אספסוף בתוך כמה מאות בלוקים של שרצים, בשלב מסוים לפני שהוא ננטש. המקום קיבל אווירה של עצב קוסמי לאחר מכן, אז עשינו את דרכנו מעל הקרקע והתרחקנו מהעיר עם רדת הלילה. בדרכנו החוצה, לא יכולנו להתאפק ולחקור את הקתדרלה הזו, הניצבת גבוה על צוק המשקיף על העיר:

מקום פולחן זה הוסבר רק בסימנים אלו שמעל דלתותיו:

"הקתדרלה של סיינט JETPLANE - בבקשה NYOOOM בכבוד"

מעבר לשמונה המילים הללו, שום דבר מהדת של סנט ג'טפליין לא שרד, מלבד גולם ברזל הנושא תג שקרא לו "האח דיוטי פרי", משוטט בשוגג על צלע גבעה סמוכה. עם זאת, לנזיר המוזר הזה לא היה מה לומר לנו, אז שילמנו כבוד לקתדרלה כמיטב יכולתנו על פי הפרשנות שלנו לשלט: על ידי טיסה מעל התווך שלה, משמיעים רעשי מטוס חגיגיים.

עם זאת, כאשר נט התחיל לנבוח מטען של דולפינים, חששתי שאולי ניסחנו את ההגדרה של "מכבד", והעברתי אותנו הלאה. פנינו מזרחה ככל שהתקדם הלילה, וקצת מעבר לעיר, נתקלנו במכלאה של פרות מדשדשות, לצד שורות על גבי שורות של קברים פשוטים וכפריים.

כשהעדר התבונן באבל, הבנו שהשמות על המצבות היו שמות פרה קלאסיים - דברים כמו "דייזי", "קלרה" ו"שיה לבוף", ומיהרנו הלאה מבלי להביט לאחור. תוך זמן קצר מצאנו מסילת ברזל ללכת בעקבותיה, וכשהעלות השחר, היא הובילה אותנו לעמק המכיל בלגן של מסילות וציפויי עץ. היינו מבולבלים, עד שהסקאוט שלנו עלה לאוויר וראה את הטבע האמיתי שלו: זה היה מסלול קרטינג.

כשהם צריכים לחזק את מצב הרוח שלנו אחרי בית הקברות של בקר, היה לנו מרוץ נעים לזמן מה. (בתמונה הבאה, אתה יכול לראות את חבר שלי למשלחת אוליי בחזית. חשבתי שהעור שלו נועד להיות קרייטוס מחוץ ל-God Of War כל הזמן הזה, אבל כנראה שהוא פשוט הלך למאגר סקינס של Minecraft והקלד "ברוט" לתוך תיבת החיפוש, וזה חזר).

תוך כדי מירוץ, מירוץ ומירוץ, פיתחתי את התחושה המדהימה שאנחנו נסחפים לתוך סשן שלמירוץ הזועם של גארפילד קארט, אז גררנו את עצמנו מהקארטים והמשכנו במסילת הברזל המזרחית. לאחר זמן מה, הדמות הזו נראית לעין, סמיכה על ראש צוק משמאלנו, והבטנו בה בעצבנות כשחלפנו.

שוב, השלטים שהוצבו לפני האליל הזה הזהירו מפני "מינסמס", המצביעים על כך שמה שלא היה אירוע זה, לא היה מוגבל רק לעיר השרצים. בתמונה שם, ניתן לראות שניים מחבריי למשלחת בוחנים את קהל המתפללים הסטטיים וחסרי החיים לפני האליל - הם נטשו את חקירתם בחיפזון רב, כאשר הם (באמת) מצאו פקסימיליות של פניהם שלהם בקרב הקהילה הקפואה.

המשכנו דרך הגבעות, מצאנו גם מבנה שיכולנו לכנות רק "סטונהנג' הצרפתית":

זה היה, אתה מבין, שחזור של סטונהנג' אבל עם דגלי צרפת. אלגנטי, אם אניגמטי.

אחרי עוד קצת נסיעות השתטחה שטח הגבעות המחוספס אל מישור רחב ועשב. עליו נבנה... פרבר. עשרות בתי מופעים ללא רבב, עם בריכת שחייה וברביקיו, אבל בלי שום סימן שמישהו אי פעם גר באף אחד מהם.

זו התמונה הבאה בסרטון המצלמה שלי, ואני לא זוכר איך צולמה התמונה. זה מעסיק אותי.

לאחר שעברנו את הפרברים, לא יכולנו שלא לתהות היכן נמצאים ה"אורבס" - עד שקצה שדה חיטה הוביל אותנו, תחילה לחגורת אדמה חקלאית, ולאחר מכן לעיר עצומה של ממש, שפאתיה מתוארים למטה. באחד מגורדי השחקים (רק גלויים משמאל), בלוקים מאבן זוהרת ריצדו והבהבו כדי לאיית את המילה "BIZNIZ", בעוד מחסן עצום אחר רק הכריז על המילה "BEEF".

עברנו לגור בעיר, ומצאנו את תושביה: מאות ממלמלים, כפריים זהים, עונדים שריון צבים על ראשם:

לפני שעזבנו את העיר, מצאנו בניין מוזר הצמוד לגולגולת גדולה מאבן זוהרת, ועליו שלט "הכניסה לכאן". לשמחתנו, התברר שהוא מכיל... נסיעה ברכבת רפאים מתפקדת!

בכנות, זה היה מבריק. אורות נדלקו וכיבו, מוזיקה מפחידה התנגנה וכל מיני דמויות מפחידות (כוללהתכווץ, בתמונה בחלק האחורי משמאל) התנדנד החוצה על בוכנות כדי להפחיד אותנו.

אבל הרכבת המפחידה מכולן טרם הגיעה. מהמטרופולין המוזר יצאה מסילת רכבת שלמה הרבה יותר מזו שעברה דרך הגבעות, ולכן נסענו למינקרט כדי להמשיך מזרחה, כשהרכב שלי בראש. כשהשמש רטבה, גשם כבד החל לרדת, ולאחר זמן מה שמתי לב לצורה כהה מתנשאת על המסלול שלפניו. זה נראה כמו סוג של... רכבת. אבל עם פנים של גבר. פרצוף שהתעוות לכדי העוויה מובעת בצורה מושלמת של בושה, פחד ו... תשוקה?

כבר היה מאוחר מדי לחזור לאחור, אז המשכנו אל תוך הבור של הרכבת.בְּתוֹך, גילינו שיש לו עבשת ולצרתי העצומה - אגן.

שנאתי את הרכבת הזו עם החיים שלי. אבל הייתה רק דרך אחת לצאת מזה - דרך התחת. וכך, כשעגלת המוקשים שלי ירתה ממנה כמו ג'לפרזי רע, יכולתי רק להזדהר ברוגז בחזרה על מה, שעכשיו אצטרך לדעת לנצח, היה התחת של תומס מנוע הטנק:

בפעם הבאה:הכיפה הגדולה של גארפילד, והחבורה מגלים בטעות את הגיהנום.