המשאית השבירה ביותר בעולם. לולאה זמנית מרובה משתתפים.סימולציית עולם הפשע הגברי.

מחפש עוד משחקים בחינם? בדוק את הסיכום שלנו ב-משחקי המחשב החינמיים הטובים ביותרשאתה יכול להוריד ולשחק עכשיו.

פרחים לאישה, רובים לגבריםמאת Peej

מקור זה מקורו של קארה אליסון של RPS, שיום אחד קיבלה אימייל משמח מזכר וצייץ בטוויטרעל זה. ואז מישהו הפך את הציוץ הזה למשחק. אֵיך? קֶסֶם

אני שמח לשחק סוף סוף משחק לנשים. כל הסימולציות האלה של עולם הפשע הזכרי הן כל כך מסובכות, עם חידות האקדח שלהן (פאזל מס' 1: איך להרים כדורים...)

אני פולט "ניחוח פרחוני עדין". אני קוטף 200 פרחים. ישנם מספר אזורים: שוק, יער, אחו, עיר רפאים.

אחו הוא האזור הטוב ביותר לנשים. יש לו הרבה פרחים. פרח הוא כמו כדור מאקדח האדמה, אלא שבמקום לאפשר לחברי החברה הדומיננטיים להיענש על שחרור כלי נשק במערכת פיקוח על נשק ומשפט המושרשים בגזענות, הוא מעניק אושר ללבי.

מכיוון שאני לא גבר, אני לא יכול לסקור את התוכן הגברי במשחק הזה. אני מניח שזה הכי איכותי.

מויראימאת כריס ג'ונסון, בראד בארט, ג'ון אוסטמן

אתה גר בכפר פסטורלי. אישה נעלמה. הכומר מפציר בך למצוא אותה. הם אומרים שהיא נכנסה למערה חשוכה ושורצת חולדות.

ספוילרים לא באמת זה משחק קצר מאוד

זוהי לולאה אסינכרונית מרובה משתתפים מושלמת. כל שחקן מספק טקסט לשחקן הבא. אני אוהב את אופי ההנחיות.

לא הייתי קורא לזה משחק על בחירה מוסרית. יש ברירה, אבל היא מאוד מעורפלת (לסיוע להתאבדות, בתנאים כל כך לא ברורים, אין כמעט תשובה אובייקטיבית). במקום זאת, הייתי קורא לזה משחק על שיפוט. נשפט על הסברת עצמך בנסיבות חשודות. נשפט באותן נסיבות שבהן שפטת מישהו אחר, רק במילים אחרות.

זו בעיה מרכזית בצדק, נכון? הדרכים שבהן אנשים בנסיבות זהות יכולים לחוות תוצאות שונות. הגורם היחיד במשחק הזה הוא כמה טוב אתה תומך בעצמך. מה אתה בעצםלַעֲשׂוֹתבמערה ההיא לא משנה, חוץ מעצמך.

אני באמת מתעניין בתגובות השונות שאנשים נתנו, ואם היו פניות או הסברים נפוצים כלשהם. השתדלתי להיות מנומס ומשכנע ככל האפשר.

בדיוק באותו רגע שכתבתי עלמויראי, אנתוני ברץ' צייץ אליי כדי לומר לי שהוא חס על חיי, ואמר 'שלא לדבר על שהשתמשת בסימני פיסוק ודקדוק נאותים שגרמו לי לחשוב, "זה ברור שזה חלק מהתסריט שנכתב"'. עכשיו אני חושב על משחק שבו ההקלדה אינה מושלמת, שבו היכולת שלך לסנגור עצמי נפגעת מלחץ...

רוכב לילה טורבועל ידי SOS וסבטלנה

סימולטור נהיגה נידון על כביש מהיר משנות ה-80. אני אומר נידון כי זו המשאית השבירה ביותר בעולם.

יש לי הרבה חרדות סביב נהיגה. אני לא נוהג. אני מסרב לנהוג. זה מרגיש כמו אחריות שאין לתאר עם יותר מדי משתנים שצריכים להיות בדיוק כמו שצריך או שאני הורג את כולם סביבי.

אז זה בעצם די מהנה עבורי. כשהדברים פשוט נכנעים לאנטרופיה. אולי סימני המניפולציה ההרסניים האלה מושכים כי הם משחררים את המתח הזה. מקומות בטוחים לשבור דברים. מקומות בטוחים להיכשל. יכולתי לראות שורה שלמה של סימני כישלון טיפולי לפעילויות נפוצות כמו ללכת לסופר ולנהל שיחה בסיסית עם בן אדם אחר.

הרפתקאות פמלה בארץ החלומותעל ידי הקטאמיטים

אתה משחק כסיוט עכביש השורץ את חלומותיה של ילדה קטנה. החרא דפוק.

גלאח גלאחמאת ג'ייק קלובר

לפעמים אני מרגיש שסרטון של משחק מעניין יותר ממשחק עצמו. אז רציתי לנסות וליצור משחק שהוא כמו סרטון של משחקים לא גמורים.

סדרה של כישלונות מחפירים ביקום מדעי מזעזע. היקום הזה צפוף מדי, אלים, מכוסה מתכת. כמו ברבים מהמשחקים של ג'ייק, אני מרגיש כמו חלק ממערכת שנמשכת איתי או בלעדיי. אזרח, לא גיבור. אזרח באימפריה אומללה שבה אף אחד לא יכול להתעורר מערך השגרה הגיהנומית. זה בעצם מזכיר לי את החיים האמיתיים יותר מרוב המשחקים.

משחקים אלה מונעים על ידיצָפוּיהתנהגות השחקן.

הסצנה המוחלטת האהובה עליי היא זו עם הדו-חיים הירוקים והורודים. הוא מצלם את עצמו, את אילוצי הבקרות שיוצרים את התוצאה המתאימה.

בסצנה אחרת, אני דמות על סיפון חללית. אני נע קדימה ואחורה, מחפש אינטראקטיביות. כשאני לא מוצא, אני מבין שגרמתי לדמות שלי לצעוד קדימה ואחורה בעצבנות. כאשר האינטראקטיביות מושעה, התנועות של הדמות שלי הופכות למשמעותיות בפני עצמן. לקלובר יש הרגל לשים אותי במקום עם המשחקים שלו. זה מאוד בימתי, הדרך שבה הוא מתמקד בביצועים הפיזיים שלי.

משקין רואה את זה דרךעל ידי הקטאמיטים

זה היה בנובמבר כשהמשחק הזה חצה את דרכי. הרשה לי לפרט - או שאולי המאה המודרנית הזו אינה מאפשרת פירוט כזה, ומחייבת דחיפה חודרת ללב העניינים העומדים על הפרק, באופן של לינקבייט ושאר מערות זדוניות כאלה של המטוס שאנחנו, או צריך לומר,אנחנו התושבים האיתנים, ידוע כתחום הווירטואלי. די לומר שניתן לשחק עם הבליטות הנפוצות ביותר של נפש וגוף. הדחף הדמוקרטי של משקין רואה את זה הוא זה: הגוססים יכולים לשחק בו כמו החיים.

במשקין רואה את זה דרך, הקורא היקר שלי עשוי לציין שפע של טקסט - שיטת תקשורת הקשורה יותר לשלטי רחוב, ספרי בישול וכתיבת שחקים. זה הכל טוב מאוד עבור סדרה של סמלים המוחזקים על ידי ריחות המרק של האח, או הריח החושני והפרובוקטיבי של עננים. אבל עד כמה זה מתרגם (העז לי לומר להתמרן?) לאובלייט העגום של הקורא, סביבה המאופיינת בפסולת, אשפה ודיכאון קרוש? האם משחקי וידאו יכולים להציל את התחממות הרעב העולמי? האם הגעתי לספירת המילים שלי? כֵּן.