הפרק האחרון של דרמה מתערבת בזמןהחיים מוזרים[אתר רשמי] הגיע. המחשבות שלי על המשחק עדיין לא התיישבו לגמרי אז אולי אחזור למשחק בעוד כמה שבועות כשהן יהיו יותר מוצקות אבל כרגע אני הולך לעשות מיני ווט אני חושב (ללא ספוילרים) ואז צ'אט נפרד עם אליס שגם שיחקה (שלהוא ייצאו ספוילרים מהוואזו).

למקרה שהתגעגעתם אלינו לשוחח על זה כאן, החיים הם מוזרים מספר את סיפורה של מקס קולפילד, נערה מתבגרת שמגלה שיש לה את הכוח להחזיר את הזמן לאחור לאחר שהייתה עדה לפשע. עם כוחה החדש וההופעה המחודשת של חבר ילדות היא מוצאת את עצמה חוקרת את היעלמותו של תלמיד עמית ומציגה חזיונות של אפוקליפסה מתקרבת. כשחקן אתה יכול להתעסק עם הזמן כדי לעשות ולבצע בחירות מחדש, תוך התאמת ההרפתקה תוך כדי תנועה.

הנה מה שאני חושב [כרגע, לפני שהייתה לי הזדמנות באמת לתת להכל להסתדר]:

TL;DR: Life Is Strange הוא ממש ממש טוב.

אז העניין בפרק חמישי היה שיש לו הרבה עבודה לעשות. מצאתי את עצמי מוקסם מהחיים מוזרים מאז הפרק הראשון כבר בפברואר, למרות שלא התחממתי למקס בהתחלה ולמרות כמה בחירות דיאלוגיות מביכות למדי. יותר מחצי שנה לאחר מכן, ועם הזמן לפתח תיאוריות ותאוריות נגד, לצלול לתוך המעריצים של טאמבלר וקהילות ה-cosplaying, לבנות ציפיות ולפתח דאגות, סוף סוף הגעתי לפרק האחרון.

אבל לדבר על הרבה Life Is Strange לא בא בחשבון כי זה מסתכן בקלקל כל כך הרבה. בעיקרון, אם אתה מתכוון לשחק בזה, תרצה שאדבר על זה כמה שפחות. עם זה בחשבון, אני הולך לנסות ולסכם את החוויה הכללית ולהשאיר את הבחירה בהרבה מה עובד ומה לא בשביל הצ'אט.

כשאניכתב על פרק ראשון (Chrysalis)דיברתי על איך זה הזכיר לי ספרות מקורית מבוססת בני נוער שפורסמה בתת-מדורים של מרכזי פאנפיקציה באינטרנט. זו הייתה המסקנה:

"אני יודע שזה נשמע כאילו יש שם הרבה ביקורת, אבל פרק ראשון הוא גם רציני ומטומטם ומתוק. Life Is Strange עצמו מרגיש בגיל ההתבגרות. זה לא מציאותי וזה לא עדין אבל הוא נוגע לווריד בדיוני ששכחתי שהוא קיים - כזה שאינו מושלם, חקרני ומלא קסם לימינלי."

זה נשאר נכון בגדול על פני כל הסדרה (אם כי בהערת הריאליזם הייתי מדגיש שלדמויות היו הרבה רגעים ביחד שזיהיתי מהניסיון שלי להיות נער, שבאמת הפתיע אותי - מעולם לא הרגשתי את זה במשחק לפני). הייתי מוכן לסלוח על כמה חידות מרגיזים או דיאלוגים מטלטלים, כי התחברתי למערכות היחסים של הדמויות ורציתי להמשיך את התעלומות המרכזיות. עם זאת, האיזון בין קסם כועס ורציני/אגרוף רגשי לחוסר שלמות וביקורת משתנה מעט מה שמוביל לפרקים מסוימים להיות הרבה יותר חזקים מאחרים.

הניגודים הבולטים הם פרקים שניים (Out Of Time) וארבעה (Dark Room). Two היא חוויה עוצמתית בשקט שמשתמשת בהסתמכות שלך על הכוח שלך להשפעה רבה - זה מסוג הדברים שבהם רק רציתי לשבת שם אחרי הקרדיטים לכמה דקות ולהרכיב את עצמי מחדש. ארבעה ניסיונות לדחוס יותר מדי בסשן אחד והקצב נגמר ממש מוזר לקראת הסוף. זה גם עוקב אחר צוק בצורה שלא הרגיעה את הספקות שלי לגבי הסצנה כולה, זה פשוט בעט אותם במורד הדרך, השאיר את הגמר לענות אם הוא עבד לקראת נקודה או איבד את דרכו.

אז מה זה היה?

כששיחקתי את הפרק האחרון (קוטב) היו שני חלקים כשבהיתי במסך, צריך לעשות בחירה אבל לא הרגשתי מוכן.

הפעם הראשונה שזה קרה הייתה כשבאתי לאתחל את הפרק. מצאתי את עצמי עונה למיילים, מכינה קפה, בודקת את עמוד הפייסבוק של העבודה - כל דבר שימנע מלגלות אם סדרה שהשקעתי בה רגשית הייתה... טובה? כְּדַאי? כלומר, הנקודות החיוביות עדיין היו קיימות אבל סיום גרוע יכול לגרום לך להעריך מחדש נקודות עלילה קודמות ולהטיל צל על כל העניין. האם אי פעם היה לך את זה עם תוכנית טלוויזיה אהובה? זה הגמר ואתה לא יודע אם זה יספק או - ואני מאמין שזה המונח הטכני - "לעשות אבוד".

הפעם השנייה הייתה הבחירה האחרונה שאתה יכול לעשות. הייתי כל כך קרוע וכל כך לא בטוח שישבתי עם זה אולי חמש דקות לפני שבחרתי אופציה וזה עדיין שבר לי את הלב. ואז שלחתי הודעה לשני אנשים בחיים האמיתיים כדי להגיד להם שאני אוהב אותם. כרגע אני שוקל לשחק שוב את כל הפרק האחרון, רק כדי שאוכל לבטל את מה שעשיתי. אני לא חושב שאעשה זאת, אבל אני מעלה את זה כי זה מדגיש כמה אכפת לי מ-Life Is Strange ומהדמויות שלו.

עם זאת, אני חושב שזה ייקח קצת יותר זמן לבטל את הבחירה אם אני מרוצה מהאופן שבו המפתחים Dontnod התמודדו (או לא התמודדו איתם) עם כמה מהאלמנטים שמצאתי בעייתיים במהלך הסדרה. אני אפרט הרבה יותר בפוסט שיחתי וספוילר עם אליס, אבל החשיבה הנוכחית שלי היא: זה לא עונה על כל הבעיות הספציפיות שלי בצורה משביעת רצון אבל בדרך כלל המסה שלהם נפתרת באמצעות סוף שעבד . אוסיף שלדעתי Life Is Strange הרוויחו מאוד מהפורמט האפיזודי ושהפערים היו חשובים במתן זמן להרהר במשחק, או אפילו לשים אותו לראש ולהשאיר אותו שם קצת. . אם אתם משחקים פרקים גב אל גב, ברור שתפסידו את זה.

אז כדאי לקנות את זה... אני רוצה להגיד שכולם צריכים אבל זו תשובה גרועה כי היא לא תהיה עבור כולם. שום דבר לא. מה שאני אגיד זה שזה כנראה משחק השנה שלי. לא משחק השנה אלא שלי. בטח, זה הרגיז אותי במקומות מסוימים (היו שני קטעים במיוחד שעקפו על קבלת הפנים שלהם ואחד שבו הסתפקתי בתוצאה שלא הייתי מרוצה ממנה במקום לחזור על סצנה שוב).

יש גם כמה נקודות עלילה שאף פעם לא באמת מוסברות ואני חושד - על סמך תגובות של אנשים אחרים - יש דרכים לשחק את זה ובחירות שאתה יכול לעשות שמרגישות לא מספקות. הסטטיסטיקה שאתה מקבל בסוף הפרקים מראה לפעמים הטיה ברורה לבחירה אחת על פני אחרת - הרגשתי שזה בגלל שלדונטנוד היה חזון ברור מי זה מקס וסטייה מהבחירות שלהם עלולה להיות קשה. עם ידידות מסוימת הרגשתי לפעמים שאני נלחם במשחק.

אבל גיליתי שהחיים מוזרים משפיעים בצורה שאני חווה רק לעתים רחוקות עם משחקי וידאו. שיתפתי אותו עם חברים. שלחנו אחד לשני הודעות בסוף הפרקים כדי לומר "הולי שיט!" לפני שלוקחים כוס תה ומדברים על הפרק. זה היה דבר נפלא.

לֹא מוּשׁלָם, חקרני ומלא קסם לימינלי.

Life Is Strange יצא כעת עבור Windows.