Sproggiwoodהוא RPG חמוד, מטופש, מלמעלה למטה, מבוסס-תורן, בהצטיינות. עם אלמנטים של בניין עיר. כמו אוטובוסים, אה? היה לי משחק טוב של זה, ואני יכול לתת לך כמה רשמים.

אני מאוד נהנה מהעידן הזה שאנחנו נמצאים בו. לאחר שכתבתי איכשהו על צעצועים של משחקי וידאו בחמש עשרה השנים האחרונות, אני לא זוכר תקופה שבה הדברים הרגישו כל כך ניסיוניים. כמובן, זה נובע במידה רבה מהעלייה והעלייה של סצנת האינדי, ושל כותרים בהוצאה עצמית בהפצה דיגיטלית במקום משחקי קופסא על מדפי החנויות. זה אומר שבמקום שכל משחק ינסה להיות שכפול של המשחק שהצליח לאחרונה על ידי מישהו אחר, מפתחים נוטים הרבה יותר לחזור על הרעיונות של זה.

זה אומר שיש הרבה כשלים בין המספרים שלהם, אבל זה גם אומר שהרבה יותר משחקים נופלים לתוך האמצע המעורפל - המקום הזה שבין גדול בולט לעין נורא. Sproggiwood מוצאת את עצמה באמצע המעורפל הזה.

תפיסה צינית יותר של החידוש שתיארתי בפסקה הראשונה יכולה להיות להציע שיש גם קצת עיבוד פירות. מפתחים מושכים את הזרוע עם הידית, ורואים אילו שלושה מושגי משחקים התכווצו-התכווץ-התכווץ למקומם. ל-Sproggiwood בהחלט יש גם נימה של זה. מקל החיוג הראשון נח על RPG מלמעלה למטה, השני על Rogue-Lite, והשלישי נעצר באסטרטגיה מבוססת-תור.

התוצאה היא משהו שנראה מאוד דומהאיטל טל, אבל משחק הרבה כמוצינוק פיקסלפוגש את Legends Of Yore, בעוד שיש לו אלמנט מינימלי ביותר של בניית עיר בצד. וזה לגמרי חסר התנגדות.

המדריך שלך בעולם מוזר (ככל הנראה מבוסס על פולקלור פיני?) הוא Sproggi, עניין פיקסי קטן של מוסר מבלבל. הוא נותן לך משימות, שכוללות להילחם בדרכך דרך מבוכים שנוצרו באקראי, להעלות את הכיתה שבחרת מאפס בכל פעם, כדי להביס חיה בוסית קשוחה יותר ולשחזר חזה.

יש ארבע כיתות זמינות בסמוך להתחלה: חוואי, לוחם, גנב וקשת, והפעלה חוזרת של קווסט עם כל אחת מהן תקנה לך עוד בונוסים ותוספות. במשימות, כל מה שאתה קולט בדרך (רמות, כישורים, שיקויים, מגילות...) נעלם כשאתה חוזר. עם זאת, זהב נשמר, וניתן להשתמש בו כדי לקנות ציוד טוב יותר עבור כל מחלקה (חרבות, שריון, קשתות וכו') בחנות בין הרמות, שהן תוספות קבועות.

בזמן שאתה פותח כל קווסט חדש ללא כישורים, הם מתווספים במהירות ככל שאתה עולה רמה, ומאפשרים לך למצוא את מחרוזת התוספות הטובה ביותר עבור כל דמות. וככל שתתקדם, אויבים חדשים שהתגלו במשימות מאוחרות יותר יופיעו באויבים הישנים יותר, ויציעו אתגר קשה יותר. זה איזון מעניין בין הדף הנקי הטהור של רוגלייק, לבין האופי המתקדם של RPG. תמיד יש תחושה של להתחיל מאפס, אבל אתה יכול להאיץ את התהליך הזה תוך כדי שינוי ושיפור.

וזה בסדר. וזה, כמו תמיד, הרבה יותר קשה לתקשר מאשר "מדהים!" או "נורא!". זה כיף, די טיפשי, עסוק בדרכו שלו. אבל זה לא משכנע, וגם לא מצחיק כמו שאני חושב שזה רצה להיות. הדחף לשחק מחדש צינוק עם מחלקה אחרת פשוט לא קיים עבורי, מכיוון שהרמות אינן שונות במיוחד.

מה שמוביל אותי לתהות, האם היחס שלי למשחק הזה היה שונה לחלוטין אם הייתי משחק בו בטאבלט אנדרואיד שלי? שקעתי כל כך הרבה שעות לתוך Legends Of Yore שלא תוכל להסתכל לי בעיניים אם אגיד לך (אני ברמה 148 עם הדמות הנוכחית שלי) ואני די בטוח שכל אותן תלונות יכולות להיות להיות מיושרים על זה. ואת הזמן המגוחך ששקעתי ב-Pixel Dungeon קשה באותה מידה להצדיק באור הזה.

למעשה, זה בהחלט מביך אותי שזה לא היה משחק טאבלט. כל הממשק נראה כאילו הוא הועבר בצורה מעט מגושמת מול אחד, עד לגלגל תנועה גדול וחסר טעם שאתההָיָה יָכוֹללחץ בצורה מביכה על עם העכבר אם מסיבה כלשהי WASD פוגע בך. כל רכיב בממשק נראה מתוכנן בכוונה למסך מגע, למרות שהמשחק זמין כרגע רק במחשב. התוצאה היא בלאגן קצת משעמם של פקדים, כאשר מקש הרווח הוא לפעמים 'תקיפה', לפעמים 'חכה', מה שמוביל תמיד לאסון.

בְּ11 פאונד ב-Steam,9.50 פאונד ב-Humble, אפילו המחיר נופל לתחום של "בסדר", לא להיות יקר להחריד לקנה המידה הקטן של המשחק, אם כי בהחלט לא זול מספיק כדי לעודד קנייה דחופה. אם זה היה 3.50 פאונד בחנות Google Play, לא הייתי מהסס, אבל כאן, ובכן, היסוס. זה בסדר!