"אם אתה רוח רפאים, ואתה עובר דרך חומה..." שואל ריצ'רד הוג, בנימה של אדם שעומד מול מגרדת ראש אמיתית, "...האם אתה זוכה לראות את פנים הקיר ?"

זו שאלה טובה. מהסוג שעבור רוב האנשים עשוי לתדלק חצי שעה טובה בפאב, או צ'אט ב-2 בצהריים עם בן זוג שלא יכול לישון. אבל עבור הוג ושותפתו ארוכת הטווח ריקי הגט - שבשנה שעברה סובב מחשבההתענוג הפשוט של ערימת מדפיםלתוך הפנומנליהמחסן של וילמוט- זו שאלה ששווה לכתוב עליה משחק. המשחק הזה הואאני מת, ואחרי שצפיתי בהוג והאגט משחקים במשך חצי שעה, זה נראה בדיוק כמו הטוניק שאני צריך באמצע השנה הארוכה והאפלה הזו.

אנחנו מתחילים בהסתכלות בתוך איזה פרי. מלפפון נעלם באלף צעדים דקים בנייר, כמו אנימציה של שקופיות מסריקת MRI. אנחנו מתערבים בחסה, והעלים שלה חולפים על פניו בהבלחה ירוקה עד שמתגלה זחל יושב אשמה בלבו. ליד הוויתור על סודותיו יש עץ אשכולית, שהיה כל כך מקסים שדורש GIF כדי לעשות איתו צדק:

הכל בפניםאני מתיש פנים. מה שלא אמור להרגיש כל כך מוזר, בהתחשב בכך שאובייקטים פיזיים נוטים לעבוד. אבל במשחקים, אנחנו רגילים לכך שכל הדברים הם חלולים: חבילות גדולות של כלום, עטופות בגוף המרקם הדק ביותר, באשליה ששגיאת הגזירה הקטנה ביותר יכולה להתנפץ. אז למרות שהעולם של I Am Dead הוא בולבוס וצבעוני, בעקבות הדקדוק החזותי של סגנון הקריקטורה הייחודי של הוג והאגט, יש לו משקל ממשי. זה מרגיש בצורה מוזרה, מוצק במהותו.

הדבר היחיד שאין לו משקל, למרבה האירוניה, הוא דמות השחקן. קוראים לו מוריס, והוא סוג של בחור עדין ומבולבל בסוף גיל העמידה. במקרה הוא גם מת, אבל זה לא משהו מפחיד במיוחד. מוריס לא מתכוון לנקום את הריגתו, או אפילו לגלות כיצד הוא מת - הוא פשוט מסתובב בביתו האהוב, עיירת החוף שלמרסטון, ומנסה להבין מה לעשות הלאה. למרבה המזל, עד מהרה מצטרף אליו הכלב שלו, ספארקי.

גם ספארקי מתה, וכפי שהאגט מסביר, "היא זו שבאמת מבינה את המוות, או לפחות קצת יותר טוב ממוריס". למזלנו, ספרקי יכולה לדבר (היא אומרת למוריס לא להתקרב לאשכוליות, כי "כל הכלבים שונאים פירות"), ועד מהרה משיגה את המעשה של מוריס. היא מספרת לו ששלמרסטון עומד להשיג את פומפיי על ידי הר הגעש שהוא בנוי סביבו, ושמוריס לא יכול סתם להסתכל על ביתו הישן - הוא חייב להציל אותו.

אבל איך מוריס יכול לעשות את זה, כשהחיים לא יכולים לראות אותו, והוא לא יכול לקיים אינטראקציה עם העולם שלהם? ובכן, אולי הוא לא יוכל, אבל יש מישהו שיכול. המישהו הזה הוא אוגדן בקט, גם הוא מת, ומשהו מהאגדה המקומית בשלמרסטון. לכל אחד בעיר יש סיפור על הדמות הגדולה מהחיים הזו, וספארקי מעריך שאם מוריס יצליח להבין מהסיפורים האלה איפה הם יוכלו לאתר כמה מזכרות מחייו של אוגדן, היא תוכל לאמן את רוח הרפאים שלה.האיבר של ג'ייקובסוןעל הריח הקיומי שלו, ומוצאים אותו כדי לבקש את עזרתו.

אבל איך מוריס יכול לשמוע סיפורים של אנשים, אם הוא לא יכול לדבר איתם? בכך שנכנסים לראשיהם ותסתכלו על הזיכרונות שלהם, כמובן. פעולה זו מפעילה מעין היברידית מיני-משחק/סצנה, שבה דחיפות של בקר יביאו לפוקוס רצף של תמונות מעוותות בצורה מוזרה, בעוד ה-NPC המדובר מספר את סיפורם על אוגדן. הדפוסים כשהזיכרונות מסתדרים הם יפים, באופן שמזכיר לך עד כמה הפכה המשמעות של המילה "פסיכדלי" מדוללת:

המשחק הוא ציד אוצרות, אני מניח: אתה מסתובב במוחות ובעניין של שלמרסטון, מחפש שרידים. מוריס צף לתוך ראשו של שחקן קריקט חובב, למשל (קוראים לו סיימון גרונד), והוא נזכר בערגה באוגדן ששיחק משחק אגדי וחבט כדור אחר כדור בים. מיותר לציין שאחד מאותם כדורי קריקט נמצא בעציץ לובסטר סמוך, משובץ ברנקים.

יש דברים אחרים לעשות, כמובן. כמעט כל דבר בכל סביבה שווה לחקור בגלל הסודות הגחמניים שלה, ויש גם כמה משימות צד נהדרות. אלה מציגים בפניכם תמונות דו-ממדיות מופשטות, שהן חתכים של אובייקטים אי שם בעולם. אם תמצא את הטרנסקט המתאים לחפץ הנכון, תגלה גרנקינים. גרנקינס הם מעין שרצים ספקטרליים נעימים, וכל אחד הוא ייחודי. הם שמחת שרבוטים טהורה של הוג/האגט, ולמרות התיעוב בפריטי אספנות ברוב הנסיבות, אני רוצה למצוא את כולם.

ההנאות של I Am Dead אינן רק ויזואליות. יש בו הרבה יותר דיאלוג מאשר בווילמוט, והוא כתוב יפה. הדהים אותי במיוחד דיוקן קצר של קצין צבא שהחל נסיגת יוגה כדי לנסות להתרחק מאנשים, ושעוזר הרובוט שלו תיאר ככזה שנראה "כאילו כוח הכבידה לוחץ עליו חזק יותר מאנשים אחרים". זה מקסים. יש אפילו עובדות על דברים, בעיקר נכונות, המופיעות כשמסתכלים בתוכם. בזמן הקצר שצפיתי ביוצרים משחקים, למדתי המון גם על אשכוליות וגם על עששיות מגדלור, למשל.

למוזיקה יש אותה שלווה לא קצבית כמו הסצנות שהיא מבקיעה, והמשחק הקולי הוא ברמה הגבוהה ביותר. את מוריס מגלם דיוויד שונסי, שהמבטא המערב-קאנטרי הרך והנרגן שלו הופך אותו אולי לרוח הרפאים הנעימה ביותר שנתקלתי בה שאינה רומאית, אבל אפילו הוא לא היה גולת הכותרת. זה היה... קורמורן, שמדובב על ידי חברם של הוג והאגט, ומעצב המשחקים הפיזיים והדיגיטליים כאחד, מינק אטה. מצאנו את הציפור הזו על גג המגדלור, והיא סיפרה לנו סיפור מאוד פשוט על היותנו קורמורן בקול שהיה כל כך מצחיק שפשוט חזרתי לצחוק עליה שוב.

בסך הכל, אני מת מרגיש כמו עבודה הרבה יותר אישית ממה שווילמוט היה. גם להוג וגם להגט יש ניסיון בעיירות חוף מהסוג של שלמרסטון, ואני מזהה רבים מתחומי העניין שלהם תקועים בקצוות המשחק. בשלב מסוים, אנחנו מסתכלים פנימה שואב אבק ורואים בודהה מפח קטן, והוג מתנקז. "זה מבוסס על דבר אמיתי שקרה לי. העליתי בטעות בודהא קטן מפח, והייתי צריך לחתוך את הבורר כדי לאחזר אותו".

טטרהדרונים צבעוניים מופיעים בראשו של הבודהה כשאנחנו מסתכלים דרכו, יוצרים תבנית מוזרה ומנצנצת, והאגט משקף כמה יפה הוא נראה. "יש את כל האנימציה המקסימה הזו שפשוט יוצאת מחיתוך גיאומטריה תלת-ממדית", הוא אומר, "בצורה שלא יכולנו לחזות עד שעשינו אותה וחתכנו אותה".

"הטטרהדרונים מייצגים הארה", מתאר הוג.

ראוי לציין שהמשחק הזה גם מאוד מצחיק, באופן שממש פונה לחוש ההומור שלי במיוחד. בשלב מסוים, מצאנו פועל בניין חסון, כלוא בתוך בול בטון מוזר "על היותו סוער", וצחקתי בקול. יש גם אנשי דגים, שכשאני רואה אותם, עומדים בתור לטוסט. "פעם הם גרו במערות הים", מסביר הגט, "אבל עכשיו הם כאן על פני השטח לעתים קרובות יותר. והם אובססיביים לאוכל יבש. יש להודות שזה היה בעיקר תירוץ לשים המון טוסטרים משחק, עם זאת, כי הם נהדרים להסתכל פנימה". אנחנו מסתכלים בטוסטרים; אני יכול לראות למה הוא מתכוון.

אלה לא גברים יומרניים. ובכל זאת, אני יכול לומר של-I Am Dead יש כמה דברים גדולים, אבל שקטים, להגיד על מוות ושינוי וזיכרונות. מוריס אוהב את שלמרסטון, והוא רוצה להישאר שם, אבל לדברי הגט, הוא יכול לראות שזה משתנה בדרכים שהוא לא בנוח איתן. יש לי תחושה נוראית שהסיפור של מוריס יוביל אותו להבנה שהגיע הזמן להמשיך הלאה, ואני לא יכול להתאפק. אני שואל אם יש לזה סוף טוב.

"זה כן," אומר הגט, באותו רגע שבו הוג אומר "עושה את זה?", באותו הטון שבו אומר ת'ור "הוא בכל זאת?". "יש הרבה סיפורים עצובים בדרך", מודה הגט, לאחר רגע. "זה מריר מתוק".

אני חושד שזה יגרום לי להתייפח לגמרי. אין שום דבר חולני או חמי או סנטימנטלי מדי ב-I Am Dead, אבל כמעט יכולתירֵיחַהעצב, באופן שבו אתה יכול להריח כשעומד לרדת גשם. אני יודע שבמקרה הזה, הגשם ייצא לי מהפנים.

I Am Dead "כמעט גמור", כנראה, ויצא בקרוב מאוד, אם כיעמוד חנות Steamלא יוצמד לאחר חלון שחרור רחב של 2020.