האם שיחקת? הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, כל יום, אולי לכל הזמן.

אני תמיד מרגיש קצת עצוב כשאני חושב על זהצללים קטלניים. הסיבוב של יון סטורם אוסטין בסדרת ההתגנבות המהווה דרך של Looking Glass הוא התגלמות של שאיפות מתוסכלות. המפתחים תכננו בעצם ש-Deadly Shadows יהיה משחק התגנבות בעולם פתוח, מעין Grand Theft Carriage מימי הביניים. אבל תעדוף ה-Xbox המקורי בשילוב עם שאיפות טכנולוגיות גבוהות גרם לכך שכמו אדם שמנסה להכניס פיל למקרר, יון סטורם נאלץ לצמצם ללא רחם את היקף הפרויקט שלו. אפילו אז, הם יכלו לכלול רק את החלקים החשובים, כמו תא המטען וזוג רגליים.

למרות שקשה להתעלם מהדמות הכחושה שחותך Deadly Shadows, המשחק של Ion Storm יכול לשוטט ולגזול באותה מידה כמו שני הכותרים של Looking Glass שלפניו. יש כמה רמות בעיצוב מלכותי, כמו אחוזת האי של האלמנה מוירה, העלייה הזוחלת של גארט של מגדל שעון ב-Killing Time, וכמובן עריסה Shalebridge הידועה לשמצה, שנותרה אחת הדוגמאות המשובחות והמפחידות ביותר לאימה של משחקי וידאו.

אם אתה לא מכיר את העריסה, הוא רואה את גארט חוקר בית יתומים מורשע שהפך לבית משוגעים בזמן שהיתומים עדיין חיו שם. עיצוב הרמה שלו מרובד בצורה חכמה כמו הנחת היסוד, מה שמאלץ את גארט להעמיק יותר ויותר בבניין מלא בזיכרונות חיים, טראומטיים ואלימים.

אני גם רוצה לתת כבוד לתכונה שהוזכרה מעט של Deadly Shadows, צלוחיות השמן. גארט יכול לנפץ אותם על הקרקע כדי ליצור כתם שמן, וכל שומר חולף יחליק על הנוזל. אני זוכר בבירור שומר אחד שסייר ליד ראש גרם מדרגות באחוזה של האלמנה מוירה. אם היית זורקת צלוחית שמן בדיוק במקום הנכון, השומר המטמטם היה מחליק במורד גרם המדרגות ומפיל את עצמו.

כל משחק שמסוגל לייצר גם אימה פסיכולוגית וגם סלפסטיק מתהווה ראוי לזמנך, ו-Deadly Shadows הוא זה לחלוטין, גם אם הוא רק גוון של מה שהוא נועד להיות במקור.