האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

פיו פיו פיו. זאפ זאפ. לְהִתְפּוֹצֵץ.אלו הם הצלילים שלPlanetside 2[אתר רשמי] שהוא משחק וידאו שאולי שמעתם עליו.

מעולם לא נגעתי במקורPlanetSide, אבל תמיד אהבתי לשמוע את הוותיקים שלו מדברים על הוואנו וכאלה שדיברו על היורה ה-MMO השאפתני (יותר מדי). עם זאת, ב-Planetside 2 נגעתי, בזהירות ורק לזמן קצר, כמו חיה מסוכנת. אם שמים בצד את הזבל החופשי למשחק, זהו שיפור בשאיפה של המסור שלו. זה מייצר יריבות וקונפליקט בקנה מידה עצום ויש רמות משחק שאינן ידועות לשוטר ההלם הצנוע שפשוט קופץ לקרב אש או שניים.

למדתי על כמה מהרמות הגבוהות האלה כשהלכתי עלנסיעהעם כמה מהגנרלים והחיילים בתוך כל שלושת הפלגים של המשחק. היו מנהיגים של קבוצות ענק של "פאבים" שהיו כלואים ועדרים את החיילים הנואבים שלהם לתוך מהלות "זרג" לעליונות, תוך שימוש במשקל עצום של מספרים כדי לזכות בטריטוריה. אבל היו גם יחידות קטנות יותר, מיוחדות, שהיו מופיעות והורסות את כל מי שהגיע, למרות שלעתים קרובות היו מספרן גדול יותר. אחר כך היו כנופיות אחים שנלחמו לכל צד, והתגלגלו ברכבים משוריינים, יורים וצחקו על כל מה שראו. זו הייתה מערכת אקולוגית מוזרה שהייתה כמעט אך ורק מגברים עם רובים.

וזה עדיין ממשיך, גם אם המספרים שלו אינם מה שהיו פעם. יותר מזה, לאחרונה זה הוסיף קצת אורתכונות בניית בסיס. בתור יורה, זה מספיק מוצק. אבל לעתים קרובות הייתי פשוט מוצא את עצמי משוטט במפה הענקית, מחטט בקווים כזאב בודד, לא עושה דבר למען המאמץ המלחמתי אלא מציץ על אויבים רחוקים שרצים לתוך הבסיס שלהם. בתור עולם ספוג בקונפליקט, הוא גם יכול להיות שליו באופן מוזר לפעמים.