האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של המלצות למשחקים. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

The Omen: The Game. סימולטור אנטיכריסט. Hitman: Blood Magic. מבחוץ,לוציוס[אתר רשמי] נראה כמו ארגז חול של טבח שטני, שבו אתה משחק את השרצים של השטן בדמות נער צעיר שיש לו פרצוף קבוע. עם המשימה להרוג את הצוות והדיירים באחוזה גדולה ותפלה, המשחק מאפשר לך להתמכר לרצח אב, רצח פטריות וכהנה, שזה, אני מניח, עוד צורה של רצח אב. עם זאת, כמו במקרה של הדמות הטיטולרית, המשחק הוא לא מה שהוא נראה*.

לוציוסחייב להבטיח שכל רצח שהוא מבצע ייראה כמו תאונה. במקום להוביל לאימה ולפארסה מאולתרים, זה אומר שיש פריטים ספציפיים לשימוש במקומות ספציפיים בזמנים ספציפיים.

זה בעצם משחק הצבעה ולחיצה. האינטראקציות בגוף שלישי הן פונקציונליות במקרה הטוב וזה בהחלט אפשרי להיכשל אמְשִׁימָהרצח כי פריט חיוני מתקלקל בקיר בזמן שאתה מנסה למקם אותו עם הטלקינזיס המצומצם שלך. הייתי מקבל טענה שלוציוס שואל את האלמנטים הגרועים ביותר מכמה ז'אנרים, בהתחשב בכך שהריצה באחוזה נוטה להיות מייגעת, הכוחות הם זבל וקשה לכוון במדויק, והחידות דורשות הבנה מושלמת של התהליכים הלא הגיוניים לכאורה. נכנס לבנייתם.

בשלב מסוים, לאחר שנאלצתי להשתמש במערכת החמקניות שלא קיימת כדי להימנע מסיירת מבוגרים בלילה, עשיתי את דרכי על פני כל הבניין רק כדי שנאמר לי שאני צריך פריט באגף אחר לגמרי. אז נאלצתי לחזור אחורה, שוב להשתמש במערכת התגנבות שלא קיימת כדי להימנע מהעונש של הפעלה מחדש של כל המשימה. החפץ שהייתי צריך היה שפופרת של דבק-על ולא הייתה שום דרך לדעת שאני אזדקק לזה או שהוא בכלל קיים עד שהמשחק אמר לי להביא אותו.

למרות שנטש את ממשק ההצבעה והקליק הרגיל, לוציוס אפילו מצליח לארוז כמה ציד פיקסלים בזמן הריצה הקצר שלו. כדי לרצוח סד מסכן אחד, לוציוס צריך להחליף נתיך כי במשחק מסוג זה, תמיד צריך להחליף נתיכים. יש קופסאות, בחדר אחסון מאחורי מוסך, ואם התקרבתי מספיק הייתי יכול להבחין באותיות המוסתרות במרקם ברזולוציה נמוכה. 'FUSES'. ניסיתי להרים אחד אבל כלום לא קרה. ניסיתי להזיז את הקופסה באמצעות טלקינזיס ולא קרה כלום. ניסיתי להפיל את הקופסה מהמדף ולא קרה כלום.

בסופו של דבר, הצלחתי להרים פיוז על ידי לחיצה על הקופסה כשעמדתי מצפון מזרח לקופסה ושותלת את הסמן שלי איפשהו באמצע המרחק, בדומה למבט מזדמן של דוגמנית קטלוגית.

כל זה עלול לגרום לך להאמין שאני שונא את לוציוס אבל נהניתי (כמעט) מכל דקה מרגיזה. לפעמים הוא מעוצב רע, לפעמים הוא נשבר אם יש אפילו סטייה קלה מהמצופה - אבל הנושאים הקולנועיים המוכרים הם מספוא מושלם למשחק. כשסיימתי - לאחר שסבלתי את קרב הבוסים הלא-מקומם בצורה מחרידה ומצחיקה של רמה אחרונה - תהיתי מדוע יותר אנשים לא החליטו ליצור משחקים שמרגישים כמו סרטי אימה של שנות השבעים. היכן נמצא סימולטור ההליכה הוונציאני שלי אל Don't Look Now?

אם לא שיחקת את לוציוס והחלטת לעשות זאת, אני ממליץ לך לעשות זאת (כפי שעשיתי) עם לפחות צופה אחד שיציע עצות, תנחומים ולעג. אני לא ממש ממליץ על Mystery Science Playthrough, אבל תחשוב על Lucius כעל סוג של משחק דרייב-אין - הוא נמצא בכל מקום מבחינה טכנית אבל מכיל כמה ריגושים זולים וטובים. והזלזול מדי פעם יכול להיות חלק מהקסם אם אתה מסוגל לסבול את זה. לדוגמה, במהלך כל משימה כשאתה נתקל בקורבן הבא שלך לראשונה, מסנן אדום ניתז על פני המצלמה והכול מטלטל ומפחיד כשהיא מתקרבת על פניהם הבלתי מודעים. נתקלתי במשרתת שעמדה להיתקל בה כשהיא נכנסה לחדר, והמשחק עשה את מצלמת השטן הדרמטית שלו כשהתרכז, קרוב יותר ויותר, על דלת מתנודדת, לא הצליח לתפוס אפילו הצצה של אישה מאחורי זה.

תהרוג את הדלת, לוציוס, תהרוג את הדלת המזוינת.

זמנים מאושרים. וייתכן שהדברים מסתכלים על המצב הקטן -ההמשך יוצא בעוד שבועייםונראה כאילו הוא עשוי לממש חלק מההבטחה של ארגז החול של המקור. אני לא יכול לחכות.

*למעשה, בוא נודה בזה, לוציוס נראה בכל סנטימטר כגיט הרצחני הבלתי נסבל, הזחוח והמפונק שהוא.