כַּאֲשֵׁרבשביל הכבודכשנכנס לראשונה אל המעקה של משחקי מחשב, זה היה מתסכל. מכה אחר מכה של הריב הא-היסטורי הזה הציג משחק לחימה קשה עם כל מיני תעלולים מרושעים שנזרקו פנימה. מדפים, קוצים, מלכודות, סולמות. אבל התשתית המשחקית סביבו הייתה אסון. ניתוקים, פיגור, שידוכים מחורבנים והקמצנות הכל כך נפוצה בכל הנוגע לתגמולים לאחר המשחק. זוג מגני שוק חלוד? וואי, תודה.

היום זה יותר טוב. הקמצנות אף פעם לא באמת נעלמה, אבל רוב הבעיות האחרות כן. השארת משחק לחימה מוצק על אתחול אנשים מקירות גבוהים.

יש גם חבורה של גיבורים שנוספו מאז ההשקה. יש נזיר שיכול לקפוא בעמדת שאולין, ואז להסיט תנודות חרב נכנסות בשנייה האחרונה. יש שמאן דם ויקינג מרושע שיכול לקפוץ על אנשים ולנשוך נתח מהצוואר שלהם. יש לוחמת רעולי פנים מטרידה שמשמיעה לחישות מצמררות כשהיא מניפה גרזן על הפנים שלך. במסכי טעינה, כל שאר הגיבורים מתנדנדים ומתעוותים ומעבירים את משקלם. הלוחם רעול הפנים הזה פשוט עומד שם, דומם כאגם ללא רוח. היא מפחידה אותי.

אני מהסס לשבח את כוחו הנוכחי של המשחק כ"מהפך". כי ליוביסופט (ולנו העיתונאים) יש הרגל להפוך את השיפור האיטי וההדרגתי המובן של משחק וידאו לאיזשהו סיפור גבורה גואל, עלייה מהאפר. במשך זמן מה, כל מאמר Rainbow Six Siege על הפלנטה היה מדבר על החזרה המופלאה שלה מהקבר, כאילו זו לא האסטרטגיה הפיננסית ההגיונית של חברת ענק לטפח את תינוק המשחק היקר שלה אחרי נקודת הלידה, ולא לנטוש אותו בחניון כמו קופסה של חתלתולים לא רצויים.

אבל זה כןראוי לשבח For Honor היום. הקהל ב-Ubi המשיך בעניינים, הוסיף שרתים ייעודיים כדי למנוע את הבעיות ברשת, והוסיף באופן קבוע את גיבורי הטרור החדשים. יש עדיין קצת משחק צפוף כשזה מגיע לקניית הגיבורים האלה באמצעות דיגיקאש "פלדה" (בשביל הכבודמבחינה טכנית הוא לא משחק חופשי להפעלה, הוא פשוט מרגיש כמו כזה). אבל לאחר שקפצתי בחזרה אל שדות הקרב המפוזרים בדם בחודשיים האחרונים, אני נזכר בכל ההתמודדויות הגדולות, תחבולות המלחמה ואנשי הרצח. שמאן הדם כבש את ליבי.

היא תלשה אותו בידיה החשופות.