האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, כל יום, אולי לכל הזמן.

לא הייתי, עד השבוע. אתה יכול עכשיו לשפוט אותי. נַעֲשָׂה? בְּסֵדֶר. כשאנשים שואלים את השאלה הנדונה "מה הכי טובFinal Fantasy", כל הממים יתכנסו לצדו של זידאן וחבורת השחקנים-נוכלים שלו. וזה מאוד כיף, כי בחוגי המשחקים הרחבים יותר (כלומר אלה ששוקלים רק ב-JRPG, בניגוד להיותם מעריצים) הוא לא מוכר כמו אחיו המבוגרים, או האחים החדשים והנצנצים יותר. אבל... אולי... אולי הממים צודקים?

אני מקווה לגלות. רק עכשיו ברחתי מ"יער הרע", אז אני מניח שעדיין יש לי חמישה עשר דיסקים לעבור. אבל עולם האגדות והדיאלוג לנקודה הם בדיוק מה שחשקתי בימים האחרונים. סביר להניח שאגש החוצה אחרי כמה שעות נוספות, מתוסכל ממגבון מסיבה או איזו נוף מטושטש שאי אפשר למצוא. אבל בוא נראה. בוא נראה. אף פעם לא השלמתיFinal Fantasy VIII, וזה תמיד רדף אותי. אני לא רוצה עוד שלד בארון הווידגם שלי.

לחזור אחורה גורם לי לחשוב על Final Fantasy כסדרה. יש בו משהו חזק ובלתי ניתן לעצירה, המשחק שהיהכנראה הנשימה הגוססת של סקוור(או לפחות כך מספרת האגדה המופרכת) הולידה סדרה שמרגישה אלמוות. ולמרות שזה לא בדיוק "טרי" בכל פעם, יש מספיק מגוון ואבולוציה כדי לגרום לאנשים לחזור. FFIX היה האחרון בעידן המצולע המסוים שלו, אז אני מרגיש שאני חייב לעצמי להדביק סוף סוף.