האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.
יש הרבה ערי משחק שהייתי רוצה לבקר בהם. הברים והחנויות שלMass Effectהמצודה של מזכירה לי שדה תעופה ענק ומוזר. The Imperial City of Elder Scrolls IV: Oblivion הוא תכשיט מלכותי בחלקו הורס בעולם קוסמופוליטי שמגהק באופן עקבי קסם. אבל לא בהכרח הייתי רוצהלִחיוֹתבמקומות הללו. הם מסוכנים. העיר דוריסבורג בElse Heart.Break()אולם. זה מקום שהייתי מבלה בו לפחות שנה או שנתיים.
חלק מזה הוא רק בגלל הצבע, האורות הבהירים של העיר הלא כל כך גדולה. בתור משחק, גם אתהמעריץ את העולם הפתוחמספיק זמן כדי לגלות את היכולת לפרוץ כל דבר, החל מלחמניות שמנת ועד פחי אשפה (ואז גם תאהבו לעשות את זה). או שתתעצבן באופן מובן עלחוסר כיוון. אני מקווה שאתה הראשון. יש איכות כמו מכונה לדוריסבורג. כל אחד מתעסק עם הזמן. אתה יכול לבזבז ימים שלמים על ההגעה בניסיון למצוא בירה לבחור הומלס מחוץ למלון שלך ולא מצליח למכור פופ תוסס לזרים שמחכים לחשמליות. אבל אפילו לזרים האלה יש לולאות משלהם, שגרות NPC קטנות משלהם. זה גורם לעיר להרגיש חיה, אבל לא כל כך כאוטית שאתה לא יכול להבין איפה חברך לעבודה יהיה בשעה 02:00 (על הספסל ברחבה מחוץ למועדון).
המשחק שמתחת לכל זה הוא הרפתקאות חצי נקודה 'נ' קליק וחצי שיעור לימודי בתכנות בסיסי. יש סוכנויות ממשלתיות מפוקפקות, קולקטיבים של האקרים, בנקים, בתי קפה, חנויות נעליים, מסיבות, קונצרטים, בתי קזינו ורשת דיגיטלית אורגנית שאפשר להתחבר אליה עם כל מחשב, רשת ש"תשמץ" אותך ממקום אחד לאחר, אם יש לך את הכישורים.
כשהייתי קטן, רציתי לחיות בפוקימון, כי העולם הזה היה מעניין ומוזר ובדיוק מסוכן במידה הנכונה. Else Heart.Break() גרמה לי להרגיש אותו הדבר, שבע עשרה שנים מאוחר יותר. אני אמור להיות מבוגר. אבל אני רק רוצה לקחת את הסירה לדוריסבורג ולגור במלון זבל שבו אני יכול לפרוץ את המאפרות.
