זה תמיד עצוב כשמפתח אינדי מבטיח מתמוטט. האחרון הואאולטרה אולטרה, תלבושת מקופנגן שהמשחק הראשון (והאחרון) שלה היההֵד, משחק מהסוג החמקן-אקשן-אימה שבו אישה צעירה עם גרון קרקר נוסעת לארמון מקושט בגודל כוכב לכת במטרה לנסות להחיות חבר שאבד זה מכבר שהיא סוחבת בקובייה אדומה על גבה. אה, וזה גם מלא בשיבוטים שלה שמחקים כל צעד שלה וכולם רוצים להרוג אותה. איזה כיף!

זה רעיון מסקרן, ללא ספק. תתחיל להיות ערמומי, למשל, והשיבוטים יחזרו בערמומיות. תירה בהם עם האקדח שלך, והם יתחילו לפתוח באש גם עליך. כך גם בריצה, פתיחת דלתות, אכילת ענבים מחזירי בריאות, הליכה באגנים מימיים וקמרון על מדפים. לא משנה מה תעשה, השיבוטים שלך ילמדו ויסתגלו אליו, מה שיכול להפוך אותם ליריבים מסובכים למדי כשהם כל הזמן משתמשים בטקטיקות משלך נגדך.

עכשיו, אני אהיה מראש. לפני שבאמת התחלתי לשחק ב-Echo, הדברים שקראתי עליו גרמו לזה להישמע מדהים. בדמיוני, דמיינתי את זה כמשחק הפעולה כבד הקרב הזה בגוף שלישי, קצת כמו המשחק המוערך של דונטנודזכור אותי, רק באיזה סטנד-אין מוזר ותת-קרקעי של ארמון ורסאי שבו כל הזמן היית צריך לערבב את המהלכים שלך כדי להתקדם.

אבוי, המציאות הייתה משהו שונה לגמרי. אתה מבין, En croaky-great הוא באמת שברירי למדי. היא יכולה לחטוף מכה אחת (או ליתר דיוק, אחת שנחנקת-לקצת) כשהיא נתפסת על ידי שיבוט בודד, אבל אם היא תקבל שוב אספסוף, או שיש עליה יותר משלושה שיבוטים בו-זמנית, זה זֶה. בחזרה למחסום האחרון. ואדם חי, המחסומים האלה יכולים לפעמים להיראות רחוקים מאוד מהמקום שבו היית לאחרונה.

אולי אני פשוט לא כל כך טוב בלשחק ב-Echo, אבל עד כה מצאתי את זה די מתסכל. אני רק באמצע הדרך כרגע, אבל בשבילי, זה מעורר את אותה התחושה שאני מקבל בכל פעם שאני מנסה לשחקנשמות אפלות, כאילו הסיכויים מוערמים נגדך בצורה לא הוגנת והכל כל הזמן מנסה להשיג אותך. חלק מהאנשים ללא ספק יקבלו מזה בעיטה אמיתית, אבל כשבחלק מהאולמות הענקיים האלה יש עשרות על עשרות מהשיבוטים המציקים האלה שמפטרלים במסדרונות בבת אחת, לעתים קרובות לא צריך הרבה כדי להיות המום לגמרי, מה שגורם לכמה מעצבנים. הפעלה מחדש וסילופים ארוכים בחזרה למקום שבו נפלת לאחרונה.

איבדתי את הסבלנות עם זה כמה פעמים, והלוואי ולאן היו עוד כמה מהלכים בשרוול כדי להפוך אותה לקצת יותר גמישה. היא בהחלט מדברת על תחת רע קשוח, שחצן (אם מעט צרוד); רק חבל שהיא לא הולכת גם בהליכה.

אבל למרות התסכולים שלי מההתגנבות ומהקרב המצומצם, יש בזה משהו שגורם לי לחזור. העולם עצמו ממומש להפליא, ואני מסקרן לראות מה עומד בלב היכל המראות המסובך והבלתי נגמר הזה. יש בזה משהו שגורם לי לרצות לחקור כל פינה אחרונה כדי לנסות לברר את המסתורין שלו, וכמעט הלוואי שהיהסומהמצב 'ללא מפלצות' בסגנון שנותן לי פשוט להסתובב בו וליהנות מהאזנה לצלילים הצורבים של רוז לסלי (הידוע גם: גוון מ-Downton Abbey / Ygritte מ-משחקי הכס/ מאיה מהקרב הטוב) מתקוטטת עם בן לוויה הבינה המלאכותית שלה על שטות הקובייה הטרנס-הומניסטית שלה. או, לכל הפחות, שמצב הקושי Easy שלו יפחית באופן דרמטי את מספר השיבוטים שאתה צריך להתמודד איתם, כי עד כה אני לא יכול לראות שום הבדל בין Easy ל-Normal.

אבוי, עםאולטרה אולטרה כבר לא בפעולה, אף אחד מהתקוות והחלומות האלה לא יתגשם. ובכל זאת, למרות הפגמים של Echo, זה נשאר מוזר ושונה באופן שרוב המשחקים מהסוג הזה הם לעתים רחוקות, וזה משהו שלדעתי ראוי לחגוג ולא לקבור ולשכוח. אקו אולי לא מושלם בביצוע הרעיונות שלו, אבל אני בטוח שמח שהוא קיים.