האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

רק כדי להוציא את זה מהדרך מוקדם, אני אוהבדוגמת הדרקון: אפל עולה[אתר רשמי]. אני לא יכול לחשוב על משחק אחר שהתרגשתי יותר לראות משוחרר מקיומו המעונה ב-Playstation 3 ו-Xbox 360. אבל בצד בעיות ביצועים, Dragon's Dogma היה מסוג הניסויים שהלוואי שחברות נוספות היו מוכנות לעשות - ו מ-Capcom מכל המקומות!

אני לא בטוח אם אני יכול להביע את הסיבה במלואה, אבל יש משהו ב-Dragon's Dogma שמעורר את ההרגשה הנפלאה שהייתה לי כששיחקתי במשחקי קונסולות יפניים ישנים יותר. חלק אחד ממנו הוא סוג זה של תחושת הרפתקאות חסרת גבולות שגורמת לי להתרגש בכל פעם שאני יוצא אל מחוץ לבטיחות חומות הטירה, אבל יש גם ניואנס עדין יותר ל-JRPGishness של Dragon's Dogma.

אני חושב שזה בגלל שהדוגמה של הדרקון היא ללא ספק מוזרה. לא רק בתערובת של רעיונות היוצרים את השלד שלה, אלא גם בסיפור שלעיתים הותיר אותי נדהם לחלוטין ממה שקורה בכלל. אני מתכוון, אנחנו מדברים על משחק שבו אתה יכול לעשות רומן על כל דמות בלי אפילו להבין שעשה איתם רומן. אין דרך אמיתית לדעת על מי אולי הובלת בלי כוונה עד לסצנה האחרונה שבה הבנת שכל הזמן הזה טיפחת בסתר מערכת יחסים עם ה...ליצן בית המשפט? מַה?

אבל באמת, Dragon's Dogma הוא פשוט RPG משובח שלא מפחד לנסות דברים חדשים גם אם הם לא תמיד מצליחים. וזה הסוג הזה של ביטחון בגיחוך שלו שגורם לי לאהוב אפילו את הפגמים הכי מתסכלים שלו.