הקוראים אולי יודעים עד עכשיו שאני מעריץ של משחקי גוף ראשון שבהם אתה מסתובב בסביבה מקסימה ומתבאס.קרוב לשמשהוא לא רק אחד מאלה, אלא יש לו גם עלילה מוזרה-אלט-היסטוריה מהנה שבה טסלה בעט בתחת של אדיסון ויצר מדינת ספינה ענקית צפה של מדענים במים בינלאומיים.

אתה מופיע על הספינה האמורה אחרי שדברים קצת התגברו, ברור. אחותך הייתה אחת המדעניות שעבדו על הספינה, והיא עשתה משהו שקשור לזמן, כלומרבָּרוּרדבר שלא מומלץ לעשות. אתה מנווט בספינה, מדי פעם יוצר איתה קשר, עם טסלה עצמו, ומדען שלישי אבהי ועוזר שנלכד ליד המנועים.

הקצב במחצית הראשונה של המשחק באמת מצוין. החלק הפנימי של הליוס הוא קטיפה ומעין סטימפאנק ניאו-ויקטוריאני, כולו עץ ופליז מלוטש מאוד, וריפוד קטיפתי, ואתה מתחיל למצוא דברים מטרידים. מכתבים על מרגלים, חדרים נטושים, ערימות של גופות מבותרות. אתה יודע, הערמון הישן הזה. עוקבים אחריך בספינה גם על ידי מפלצות בלתי נראות וגם רוצח סדרתי אנושי נורא. קריפ-או-רמה. אכן מסוגנן מאוד.

זה נעזר במערכת שמשמעותה שכמה הפחדות קפיצות או קטעים מצמררים יקרו רק אם אתה מסתכל בכיוון הנכון, מה שאומר שאתה לא מבין את הדבר הזה שבו מתרחשת צריחה מפחידה בכינור, אבל היית עסוק בלהתעצבן על מקום אחר, ולהתגעגע לכל מה שהיית אמור לראות.קרוב לשמשמרגיש מאוד מלוטש בהקשר הזה. שום רגעים עצבניים לא מבוזבזים.

למרבה הצער יש כמה רצפי מרדף אינסטה-מוות מעצבנים שצריך לעבור, וברגע שהמפלצות הבלתי נראות נראות הן גם הופכות הרבה פחות מפחידות, וזו תמיד הדרך. אבל בסך הכל נהניתי מאוד מקרוב טו השמש, ומקווה שהסוף הפתאומי מעיד על כך שיש עוד ממנו. המשך סקסי גדול בתהליך. בחורה יכולה לחלום, אה?