לפני עשר שנים אתמול, ארבעה מהפריצות למשחקים היפות והמקסימות ביותר של בריטניה התכנסו ואמרו, "כן! הגיע הזמן שלנו! השעה שלנו קרובה! הרגע שלנו נולד!" בטקס שמפר כל הגינות, נמשכה ידית הבשר הענקית, ו-Rock Paper Shotgun Dot Com עלה לאוויר. לאינטרנט סוף סוף הייתה מטרה, משחקי מחשב עמדו למלא את היום שלו. יום הולדת שמח לנו.

זה היה ה-20 באוגוסט 2007, כשאחרי חודש סודי של כתיבת האתר מבלי לספר לאף אחד שאנחנו, ג'ים רוסינול, ג'ון ווקר, אלק מיר וקיירון גילן הביעו לעולם שהאתר הוא דבר. דבר מזעזע ומטופש שרקחנו יחד באקראי בוורדפרס, אבלשֶׁלָנוּדָבָר. לא היה, באותה תקופה, איכשהו אתר משחקי מחשב ייעודי עם תחום רחב, וזה היה הפער הזה שעלינו להוכיח כאדמה פורייה. רצינו להחזיר את סגנון הכתיבה שאהבנו מאז שהיינו יצורים קטנים שצחקנו על עותק של Your Sinclair או Amiga Power, ורצינו לעשות את זה לגבי הפורמט שכולנו אהבנו, בעולם שהלך והתנחם- מְרוּכָּז.

משחקי המחשב היו בשפל בזמנו, אבל ידענו, הייתה לנו אמונה, והוכחנו אי פעם שצדקנו. קשה אפילו לזכור את משחקי המחשב כפי שהיו ב-2007, שם לא-Valve שעלה ל-Steam היו חדשות גדולות, כאשר החנויות החלו לצמצם את שטח המדף לכל מה שלא התנגן בקופסת פלסטיק, אבל ההפצה המקוונת הייתה לא ממש תפס. אבל יכולנו להריח את זה. האוויר היה טעון בהתרגשות החשמלית שלפני הסערה של מהפכת האינדי הממשמשת ובאה, Steam עמדה להתפוצץ עם ההכרזה על ה-Orange Box, ובניגוד ישיר ל-Naysayers שחזו אבדון למחשב מול הפלייסטיישן 3 שזה עתה יצא לאור. Xbox 360, ידענו שהמחשב יהיה המקום להיות בו שוב.

לארבעתנו היה ניסיון של עשור או יותר בכתיבה על משחקים למגזינים כמו Edge, PC Gamer, PC Format, Official Playstation, NGamer ועוד הרבה יותר מדי, אבל עכשיו רצינו להיות אחראים על משהו, ליצור משהו מאפס ולעשות את זהיָמִינָה. מההתחלה יצאנו להיות האתר שעצבן את המו"לים באותה קלות כמו לשמח אותם, לכתוב מהלב שלנו במקום מהארנק שלנו, ואחרי כמה שנים כשהתחלנו להרוויח קצת כסף לשלם תורמים טובים יותר מהמתחרים שלנו. RPS מעולם לא לקחה על עצמה חוב, מעולם לא הייתה השקעה כלשהי, אלא נבנתה לאט ובהתמדה על ידי נחישות וכתיבה טובה ארורה. ועם הרבה מזל טוב בנינו משהו שעבד, ובעולם הפכפך, משהו שבאמת החזיק מעמד.

במהלך השנים עשינו כמה טעויות, עשינו הרבה דברים נכונים, איבדנו עשרות אלפים בהכנסות מפרסומות ממו"לים נרגזים, ראינו כמה מהכותבים הטובים בתעשייה באים, הולכים ונשארים, ואנחנו מקווים שהיינו קול במשחקים שונים מכל האחרים.

על הדרך אספנו כמה מהכותבים הכי מדהימים שתמצאו בתעשייה. היה לנו העונג העצום שקווינטין סמית' הצטרף אלינו במשרה מלאה, עכשיו שלשתוק ותשבורוחות מגניבות. ואז הצטרף אלינו נתן גרייסון הנפלא, עכשיו מסתער עליו בקוטאקו. לאחר מכן הגיע הסגל הנוכחי שלנו, עם אדם סמית', גרהם סמית', אליס אוקונור, פיפ וור וברנדן קאלדוול, כל אחד נבחר ביד כדי להביא את הכישרונות והאישיות המדהימים שלהם לדחוף את ה-RPS לכיוונים חדשים.

לא משנה מה הרשימה יוצאת הדופן של פרילנסרים, עם אנשים כמו טים סטון איתנו מההתחלה. יותר מדי להזכיר, מבלי לשכוח שמות חיוניים ולפגוע. אנחנו אוהבים את כולכם.

הראשון שעזב מארבעת הגדולים המקוריים היה קירון גילן, שעכשיו אולי קצת יותר מפורסם בכתיבת קומיקס עבור מו"ל בשם מארוול. הוא המשיך לכתוב כמה מהדמויות היותר לא ברורות שלהם, כמו איירון מן, ת'ור, אקס-מן ולאחרונה דארת' ואדר ורק את ספר מלחמת הכוכבים המדמם. והוא עושה איזשהו קשקוש על בני נוער שאוכלים מוזיקת ​​קסם או משהו. כולנו יכולים לומר שאנחנו מכירים אותו כשמדברים עם אנשים. (ואיך התמודדנו אי פעם בלי ידיעות חדשותיות מעניינותכָּזֶה?)

לאחרונה ג'ים רוסיניול ארז את כל הג'ויסטיקים שלו וחצה את רוביקון לפיתוח, הפעלת Big Robot ויצירת משחקים מדהימים כמואדוני, אתה ניצוד, ורק לאחרונה,האות מטולבה.

וכמובן מוקדם יותר השנה הודענו על החדשות העצומות למדי שארבעת הבעלים המקוריים מכרו את RPS ל-megacorp המרושע Gamer Network, שכפי שניתן לראות הרסו באופן דרמטי את כל מה שהיה נהדר אי פעם... הו, זה בדיוק אותו הדבר! הורה!

זה היה די עשור, מבלוג מחורבן שכתבנו ארבעה מאיתנו בזמננו הפנוי, ועד לעסק בוגר וראוי שמאויש על ידי הטובים בעסק, בתקווה שומר על הנושא הקבוע של קול ייחודי וחיוך ערמומי. ואנחנו לא הולכים לשום מקום, עם משחקי מחשב גדולים יותר ממה שהיה אי פעם, כנראה הודות ל-RPS.

אז כן, אנחנו בו זמנית בני 10 ו-144, אבל אתה יכול לעשות את זה כשיש לך דוב אינסופי בתור אלוהות.

תודה לכל מי שקרא אותנו בכל שלב בעשור האחרון (חוץ ממך,סטיב) - זה היה מאמץ חסר טעם אם לא היית בא. הנה לעשר השנים הבאות!