Warlock: Master of the Arcaneהיהמשחק מוצקשהבטיח המשך נהדר. לממשק ולמפה היו קווי דמיון לCiv V, שחלקם היו מעט יותר מעור עמוק, אבל למשחק היו רעיונות משלו, מחוזקים בתחושת המגוחך שהיה מוזר והומוריסטי אך נמנע מהפיתוי של טירוף.הגוליםמרחיב את המרכיבים החזקים ביותר של המבשר שלו ומביא את החקירה והכיבוש המבוססים על תורות לרב-יקום מרתק. שיחקתי קצת יותר משעה ולא רציתי ללכת.
ישבתי באמצע שורה של סופרים כשהתכוננו לשחק את "הגולה" בפעם הראשונה. לא היינו מתחרים או משתפים פעולה, במקום זאת נבודדים בקמפיינים נפרדים, אבל מרובי משתתפים יהיה מוכן להשקת המשחק הפעם.
העולם שהמשחק יצר באקראי על המסך שלי היה עמוס הרים, רועד משלג וגועש באלמנטים של קרח. השם שלו היה בוטה - Frosty Wastes - ודווקא סוג הסביבה שגורם לך לרצות למשוך את השמיכה סביב הסנטר וללגום ספל שוקו חם. בטח לא מסוג המקומות שאפילו נראה שכדאי לכבוש אותו.
השחקן משמאלי מצא את עצמו בגן עדן מוריק - מסוג המקומות שגורמים לך לזכור שהמילה 'צמחייה' קיימת בעצם - עם ים תכלת מנצנץ מתחת לשמש מרמלדה. בעקבות אירועי היצירה האחרונה של ה-DLC של Master of the Arcane, העולם של Ardania התנפץ וראיתי שני רסיסים שונים של העולם השבור. ברור שהגעתי לשבר שאפילו לא היה יבשת או אי - הפסולת הכפורית הייתה במקור גלד מתקלף על פיסותיו המשתלשלות של ענק כפור.
לא משנה. כל עולם הוא אבן דרך אל הבא. מצא פורטל וניתן לשלוח יחידות לרסיס שלא התגלה, ולבסוף להתקדם על פני מטה-מפה שמובילה ללב הכל - הליבה של ארדניה. השברים הבודדים של העולמות שלנו הוגדרו ל'קטנטנים', מה שהיה אמור להפוך את מציאת הפורטל לקלה יחסית, אבל העולם הקטן והקפוא שלי לא דאג לציית.
קצה המפה של כל רסיס מורכב מחלל ריק. יחידות מעופפות יכולות להיכנס אליו אך בסופו של דבר יתפוררו, נקרעו לגזרים על ידי כוחות אסטרליים ארקניים. הקצה הדרומי של Frosty Wastes היה כמו חלום של Discworld, ים נוצץ עדיין נוזלי שנשפך על הקצה כמו מפולת שלגים של יהלומים. לרוע המזל, אטרקטיבי ככל שהיה, הים ניתק את דרכי לדרום ולמערב, ולאחר שחקרתי את האדמה הרדופה ביסודות וגיליתי את קצוותיה לצפון ולמזרח, הבנתי שהפורטל כנראה היה מעבר לים.
זה אומר שאצטרך להתמודד עם נחש הים הענק שכבר גבה את חייהם של כל יחידות שסטו קרוב מדי לחוף. בניתי פריגטה, מלאת תותחים, אבל הנחש אכל אותה. ואז, בהתייעצות עם עץ מחקר הכישוף, הנחתי את הקוסם שלי על נתיב שיוביל אותו לשלוט בכוח המעוף המיסטי.
בזמן שהמחקר היה בעיצומו, ביליתי את זמני במעיכת מאורות מפלצות, שפועלות כנקודות שרצים, בניסיון להפוך את Frosty Wastes למקום קצת פחות לא נעים לחיות בו. בניתי גם עיר שנייה ושיניתי את הנוף בתוספת מבנים וכישופים. כישוף הארצות הפוריות יצר שדות וגלים מבעבעים סביב הערים שלי, הביא צבע לעולם, ומילאתי משושים במרכזי ייצור ומגדלי הגנה. בניינים תופסים מקום על מפת העולם, במקום להיות מופרשים במסך עירוני, והמיקום יכול להיות חשוב, במיוחד כאשר משאבים מיוחדים מספקים בונוסים לחובבים מסוימים.
כשהגעתי בסופו של דבר לרסיס השני, החלפתי את נעלי השלג שלי בסנדלים. ככל שהעין יכלה לראות, לא היה דבר מלבד הרים ומדבר, עם ערים של קוסם יריב זועם פזורות מסביב באבק. עדיין לא דאגתי במיוחד לקשר איתו. דחופה יותר הייתה המשימה של אבטחת עיר על הרסיס המדברי החדש הזה. החלוץ שעבר דרך הפורטל היה לורד יחיד, יחידת גיבורים קסומים אדירה, וקיוויתי שהוא יהיה חזק מספיק כדי לתבוע יישוב ילידים. אחרת, אצטרך לשלוח מתנחלים משלי, מאחת משתי הערים המושלגות שלי.
הסיכוי לנהל ערים וצבאות על פני שבעה או שמונה רסיסים הוא די מרתיע. עם שניים בלבד, מצאתי את עצמי מפצל משאבים בצורה מסורבלת, ומשאיר את פסולת השלג ללא הגנה. הנחתי ש"ניצחתי" במפה הספציפית הזו, שלא היו לה יריבים ישירים להביס, והיא נחקרה במלואה. אבל אז, הודעה הודיעה לי שבקתת מכשפה התגלתה בהרים. שלחתי כמה לוחמים לחקור ורוחות הרפאים של כמה זאבים אכלו אותם, מה שנראה כמו דבר יוצא דופן שיקרה.
זה Warlock II. דברים חריגים קורים וקורים לעתים קרובות. קווסטים צדדיים מופיעים, לפעמים עם קווי עלילה מסועפים. מאורות חדשות משתרשות באזורים שלא מפטרלים בהם באופן קבוע – במשחק שלי, זה הוביל לכך שהפורטל בין העולמות הפך לשורץ בנחשים מעופפים, שטלל כל יחידה שניסיתי לשלוח דרכן, כך או כך. בסופו של דבר השמדתי אותם בכך שנתתי לאביר חמור את כוח המעוף כדי שיוכל להעיף אותם מהאוויר.
זה Warlock II. זה זה עם אבירי החמור המעופפים ומתנחלי השלד המעופפים (מאוחר יותר), שמושכים את העגלות שלהם באוויר, מתנדנדים מעלה ומטה כמו פיתוי בבריכה. העיר המדברית שבסופו של דבר כבשתי הייתה מותאמת לנבדל, מה שנתן לי בניין חדש ועצי יחידות לגלות. בבירה שלי, ביתו של סקארל דמוי הגמד, בניתי בסופו של דבר רובוט מרובע ענק, למרות שמעולם לא טעיתי כשגרמתי לו לעוף.
פגם העיצוב הגדול ביותר של Master of the Arcane היה היעדר משחק סיום משכנע. גילוי עולם חדש בפתיחת כל קמפיין היה כרוך באתגר והפתעה, עם כל מיני יצורים ומאורות מוזרים לצוד ולחקור. המאבק לשרוד את המתקפה של היצורים הפראיים והמוזרים הרבים שקוראים לארדניה בית היה מטרה משכנעת יותר מהמאבק הסופי נגד קוסמים יריבים וממלכותיהם הקטנות.
לאחר מעשי ידיים קצרים למדי, אי אפשר לומר בוודאות שלקמפיינים בודדים יש אורך חיים משופר בהרבה בהשוואה לוורלוק הראשון, אבל כל המבנה של המשחק עוצב מחדש, לכאורה במטרה לספק סדרה של אפשרויות משכנעות בכל סיבוב. הגולה משתלשל כל כך הרבה גזרים מול השחקן שהוא יוכל לספק את באגס באני, ויש לו מספיק מוטות, מתגים ומקלות בארסנל שלו כדי לרצות את המרקיז דה סאד. יש תחושה חזקה יותר של כיוון והעצמה, אבל השממה היא עדיין מקום מסוכן, והתוספת של משימות ואירועים מתוזמנים הופכת את כל העולם הענקי להרבה יותר מפתה.
שיחקתי פחות מחצי שעה כשלחש ארמגדון קרע את אחת הערים שלי, והותיר מגוון של הרי געש מבעבעים שבהם היו פעם אדמות חקלאיות. הרסיסים האישיים שמרכיבים את העולם הם בליבת ההתקדמות של סרט ההמשך, ללא ספק, אבל השינויים במבנים שמאחורי הם שזכו לשיפוץ המתחשב ביותר. עצי מחקר ובנייה מאפשרים לשחקנים לקבוע לעצמם נתיב אך נשארים גמישים מספיק כדי לאפשר סטייה כאשר התוכניות משתנות. והם יעשו זאת, כי העולמות בתנופה. אתה אף פעם לא יודע מתי צב ענק עומד להופיע על מפתן דלתך ואי אפשר לדעת מתי תזדקק ללוחמת זומבים מעופפת. הכי טוב להחזיק אחד בכוננות. ליתר בטחון.
משחקי אסטרטגיה מסוג זה כמעט ולא תופסים - או לפחות משמרים - את המשיכה העוצמתית של אופקים לא ידועים. שיטת הנסיעות הפורטלית והמגוון המבריק של העולמות אמורים לעזור לגלות לשמור על חלק מהמסתורין והפלאים שלו למשך זמן רב יותר מרובם. בתחילה, נדהמתי מהדמיון הגלוי והבוטה לחסרי הערכהEador: Masters of the Broken World, אבל אפילו שעה עם The Exiled מראה שזה משהו אחר לגמרי. יש לו את העולם השבור במשותף אבל חוץ מזה הוא בונה אזרחי הרבה יותר מסורתי, עם עולם דינאמי משכנע, והרבה בחירה במונחים של אופי ופיתוח עיר.
אם הוא יתעצב כמו שהמעשה הזה מציע, זה יכול להיות כמעט בדיוק ההמשך שקיוויתי לו. תיקון מה שלא עבד והגדלת היקף האלמנטים שכן. ועם מרובה משתתפים מהיום הראשון.
Warlock II: The Exiledאמור להגיע באביב הקרוב.