שלום לגו'נור: פיצ'פורד על דיוק

פיצ'פורד: גם אני צודק! אני באמצע, ואני לא מאמין. כל יום אני כמו: 'וואו. זה לגמרי קורה'. אני פשוט זוכה לכבוד וזכותי שאני מסוגל לעשות משהו, ושאני יושב במושב בו אני יושב. אני חושב שכל החבר'ה שעובדים על זה מרגישים אותו הדבר. זה מדהים.

פורטר: האם זה מוזר עבור אנשי 3D Realms, כמו סקוט מילר וג'ורג' ברוסארד, שהתינוק שלהם גדל ביעילות בבית של מישהו אחר?

פיצ'פורד: אני לא יכול לדמיין איך זה מרגיש עבורם. אני זוכר כשחתמנו ​​על העסקה שגירבוקס ו-3D Realms חתמו יחד; העברת הבעלות על המותג והמשחק. עשינו את זה בטקס פשוט בגירבוקס. סקוט וג'ורג' הגיעו, והיו לנו את כל החוזים, והתברר שהרבה אנשים מגירבוקס רק רצו להיות שם. הם רק רצו להיות בחדר כשזה קרה. לא באמת תכננו שום דבר, רק לחתום על החוזים, וסקוט אמר 'אתה יודע מה, אני רוצה להגיד כמה מילים'.

זה היה ממש מחמם את הלב. זה הזכיר לי שני דברים. קודם כל כמה אכפת לו מהמותג שלו, אבל גם כמה אמון יש לו בי ובצוות שלנו. ואז גם ג'ורג' אמר משהו. זה היה ממש מגניב גבר! ג'ורג' ואני משחקים פוקר כל שבוע, הוא חבר יקר שלי, ואני לא יכול לדמיין איך זה חייב להיות בשבילו. אני רוצה שדיוק יהיה מנצח, לא פחות בשביל כולנו כמו בשבילו. לא הייתה לי את הקריירה שלי אלמלא החבר'ה האלה לוקחים עלי סיכון כשהייתי חובבן. הם הביאו אותי לטקסס ונתנו לי הופעה; נתנו לי לעבוד עלDuke Nukem 3Dאז, ולהיות חלק מזה."

פורטר: הדרך שבה אתה מספר את הסיפור למעשה נעשית די אמוציונלית. שֶׁלָהכמו הסצנה בסוף It's a Wonderful Life. כשכולם ממהרים ברגע האחרון להגיד לדיוק שהם אוהבים אותו ומצילים את היום.

פיצ'פורד: זה כן! זה גם כמו הסוף של מלחמת הכוכבים. ג'ורג' ואלן [בלום, היוצר המקורי של דיוק]: הם כמו לוק סקייווקר. הם נמצאים ב-X-Wing בתעלה, וביגס פוצץ ולוודג' נפגע המנוע שלו. R2D2 בוער! מחשב המיקוד כבוי! אין תוכנית, הם עושים כמיטב יכולתם - עפים ליד מושב המכנסיים שלהם ודארת' ויידר הכניס אותם לעיניהם בזמן שכוכב המוות מתכונן לפוצץ כל תקווה לאנושות. דארת אפילו לוחץ על ההדק, ואז באותו רגע מתוך זוהר השמש בא האן סולו. "כולך ברור ילד! בוא נפוצץ את הדבר הזה ונלך הביתה!". יש לנו את הרגע הזה עכשיו. דברים כאלה לא קורים בתעשיית המשחקים. זה מוזר להיות ממש באמצע.

פורטר: מה שאני אוהב בו, זה שיש את כל הסיפור המעורב והמורכב הזה של התפתחותו, והרגש הגבוה סביבו. ואז המשחק מופיע והכול עוסק בנשים עירומות, לזרוק קקי ולהשתין במשתנות.

פיצ'פורד: אני יודע! זו דמות כל כך מגוחכת! אבל הנה דבר: הכל קורה בעולם הזה בגלל אנשים. דיוק הוא משהו שנמשך כל כך הרבה זמן שלמרות שזה משהו שבו הנושא הוא גיבור אבסורדי ומגוחך (אם מדהים), למשחק יש סיפור אנושי אמיתי מתחתיו. כל זה מאוד אמיתי עבור כולנו. אני חושב שזה הפך לחלק מהסיפור.

פורטר: כשהעלית את המשחק לסיפון, כמה עבודה הייתה לך לעשות? כמה פערים היו למלא?

פיצ'פורד: קשה לדייק בזה, מכיוון שמשחקים כל כך מורכבים. אם הייתי מסביר את זה, היית מוריד כמה דברים. המיקום של המשחק הזה ומה שקורה בסיפור של דיוק - הכל, מהעיצוב ועד לכיוון האמנותי והמשחקיות - זה הכל החזון של 3D Realms. זה מה שהצוות רצה לעשות, וזה מה שהם עשו. אבל גם, כדי לממש את החזון הזה בפלטפורמות שונות וכמוצר שנשלח עם שחקן יחיד ומרובה משתתפים, יש מאמץ עצום שהושקע כדי לתמוך בחזון הזה. החזון עצמו, המשחק, הוא המשחק של 3D Realms.

פורטר: אתה יודע, אתה כמעט יכול - ואני חושב שמישהו כנראה צריך - לכתוב ספר או לעשות סרט על התפתחות המשחק הזה.

פיצ'פורד: היו פניות הן לגבי ספרים והן לגבי סרטים תיעודיים. אני חושב שזה מגניב, אני חושב שצריך לספר את הסיפור, אבל אני לא רוצה להסיח את דעתי יותר מדי. אני אחראי לזה, אז בכל מידה שאני יכול אני רוצה לוודא שכל ההתמקדות היא לוודא שזה יסתדר. אז אולי נוכל לקחת אוויר ולהתחיל לחשוב על סרטים דוקומנטריים ומה שלא יהיה. אולי בכל זאת, אם למישהו יש את הפיתוח הנכון, והוא יכול להיות לא פולשני ולבוא ולדווח על חלק מהתהליך ולהבין אותו, אז... אולי.

פורטר: הוא איננו כל כך הרבה זמן, אז למה אתה חושב שמראים כל כך הרבה אהבה לדיוק?

פיצ'פורד: אני לא יודע. הוא כל כך חד מימדי, אבל יש בו משהו! מה אתה חושב שזה?

פורטר: ובכן, אני מניח שהוא היה ההתחלה של מערכות יחסים של הרבה אנשים עם משחקים ויורים. נוסף על כך הפיתוח שלה הוא כמעט פולקלור עכשיו...

פיצ'פורד: זה בהחלט הפך לפולקלור. כדי לדבר על זה, בשנה שעברה הייתי בלונדון עם סטיב [גיבסון, סופרמו שיווק Gearbox וכלב טופ לשעבר ב-Shack News]. הלכנו לשחק פוקר בקזינו אמפייר. ישבנו מסביב לשולחן ובחור אחד שאל את כולנו מה אנחנו עושים למחייתנו. עכשיו אני בדרך כלל לא אוהב להיכנס לזה, אז אמרתי "אה, אני מייצר תוכנה. דברים משעממים".

ואז סטיב אומר "אנחנו מייצרים משחקי וידאו!" וכולם על השולחן השתפרו והבחור שואל "נו באמת? מַה?". סטיב אומר: "הוא עבד עלדיוק נוקם!". והבחור פשוט משתגע. הוא קם, רוכן מעל השולחן ואומר "אני חייב ללחוץ לך את היד! אלו היו הציצים הראשונים שאי פעם ראיתי!"

פורטר: הדוכס נוקם המקורי הציג כל כך הרבה רעיונות; חוטי הטריפה, פצצות הצינור, המראות, המצלמות, ההולודוק - שה-Halo: Reach אימצה רק עכשיו. האם Duke Nukem Forever עדיין יכול לחדש ככה?

פיצ'פורד: זה משחק חדש. יש כל כך הרבה מה שנעשה בתעשייה הזו, אבל יש כאן כמה פנינים חדשות. עם זאת, זה גם לא יכול להצליח אם זה לא נותן כבוד ושירות מעריצים לזיכרון העבר שלנו. זה צריך לעשות את שניהם בהצלחה. ואני חושב שכן - כששיחקתי בו, זה קרה. זה חייב להיות משחק חדש, אבל הוא לא יכול לשכוח מאיפה הוא הגיע ואת כל הזיכרונות שלנו. אתה תגלה איך זה עושה את האיזון הזה.

פורטר: אני מניח שג'ון סנט ג'ון הוא עדיין הקול של הדוכס?

פיצ'פורד: כן, ג'ון מוסיף כל כך הרבה אישיות ואופי. עבדתי עם ג'ון הרבה במהלך השנים, הוא שחקן קול מאוד דינמי. הרבה אנשים לא יודעים את זה, אבל במשחק הראשון של Gearbox -Half-Life: כוח מתנגד– ג'ון סנט ג'ון עשה את קולם של כל החיילים. זה כולל את סמל התרגיל, שהיה ר' לי אמרי הזה 'מה התקלה העיקרית שלך?' אוֹפִי. הוא עשה את זה בצורה מושלמת. הוא כישרון קול מדהים.

לפני כמה חודשים יצא לי להיכנס איתו שוב לתא, וכיוונתי אותו שוב. ביימתי אותו הרבה במהלך השנים, אבל הפעם ביימתי אותו בתור דיוק בפעם הראשונה מזה יותר מ-12 שנה. הייתי שם עם במאי האודיו שלנו מארק פטי, הסרנו את הנעימות - והתחלנו. ג'ון חוגר איזו שורה בקולו של דיוק, ומארק ואני פשוט מסתכלים אחד על השני. אנחנו כמו: "אנחנו עושים משחק Duke Nukem! זה חזר!"

אנחנו הולכים למקם את המשחק לטריטוריות שונות ולשפות שונות, ואני רוצה לראות אם ג'ון סנט ג'ון יכול לעשות מבטא אנגלי. אני חושב שזה יהיה מצחיק למקם את זה באנגלית בריטית. "שלום לתינוק גווונור!"