חזרתי לדמוקרטיה 3בניסיון לתקן את העוולות שלהממשל הקודם שלי. בביקורי הראשון שברתי את בריטניה, ריסקתי את התרבות שלה ויצרתי מדינה שמזכירה את Clockwork Orange, מלאה בכנופיות ואלימות אולטרה-אלימות. במהלך הכהונה השנייה שלי בממשלה, ציפיתי להתגורר בנקודת הביניים, בתקווה לגלות יציבות בבינוניות. כמו תמיד, התוכנית לא ממש הצליחה והחוויה בפועל הייתה הרבה יותר מעניינת ממה שציפיתי.
דמוקרטיה 3עשה מדורת לוויה מהאידיאליזם שלי.המפגש הראשון שליעם המשחק התחיל עם תוכנית. רציתי ליצור חברה מאוזנת, הימנעות מהתחסויות מטומטמות לקבוצות אינטרסים מיוחדות ובמקום זאת לעשות את הטוב ביותר למספר הגדול ביותר של אנשים. הנחתי את המחשב הנייד שלי לרגלי השרידים הכבושים של ג'רמי בנת'ם, התייעצתי עם תורתו של ג'ון סטיוארט מיל והתכוננתי להפוך את בריטניה לגדולה שוב.
בשעת בין ערביים, כנופיות חמושות הסתובבו ברחובות ואזרחים שלווים בעבר הניפו נשק משלהם בניסיון לתבוע בחזרה את עיירותיהם ועריהם. האנרכיה בבריטניה, והגרוע מכל, סיכויי להיבחר מחדש היו קרובים לאפס. מי יצביע עבור האיש שנכשל בצורה כה מרהיבה וכל כך מהר? אַף אֶחָד.
ניסיתי להציג מדיניות ותוכניות הוצאות שמתאימות לאמונות הפוליטיות שלי, שמתבטאות סביב הרעיון של ממשלה גדולה וטובת לב שמסייעת בקסם מבלי להתערב, ומגנה מבלי להפוך לפטרנליסטית. חלקית בגלל הרשת ההדוקה של סיבה ותוצאה של המשחק, וחלקית בגלל שנהניתי לדחוף את הסימולציה לגבולותיה, כשהרווחה הפכה לתוכנות זדוניות חברתיות, דחפתי את המדינה מעבר לקצה, ועודדתי את הקריסה. ההצגה לא התחילה כניסוי בעיצוב דיסטופי, אבל זה הפך לזה בגלל שהאיזון בבריטניה היה הרבה יותר קשה ממה שציפיתי שיהיה.
יש הרבה מה להעריץ בדגם, שמסתיר בעיקר את קריסת המספרים שלו מאחורי תצוגות מחמירות בצורה מושכת. התרשמתי מכך שהמשחק אילץ אותי להתמודד עם מציאות מסויימת של שלטון, תוך שהוא מפסיק את האמונות וההטיה שלי, וחושף את הפגמים בציפיות התמימות שלי. זה, כך חשבתי, היה הכוח של המשחק, מה שאולי אומר שהוא ביקורת על המערכות הדמוקרטיות השונות שהוא מדמה כמו גם משחק. זה אומר שהתמ"ג והפופולריות הם הסימנים של מדינה מצליחה. בטח, קבוצות של אנשים מצביעות לשחקן כי הם אוהבים מדיניות ותוכניות, אבל זה לא אומר שהם באמת מרוצים. אולי הם פשוט יאהבו את העובדה שהפכים אידיאולוגיים נמצאים בקו האש מכיוון שחומרים אסורים, ההוצאות על אמנויות מצטמצמות ומקלטי מס מתקרבים למקומם כמו מטריות גולף גדולות ומגונות.
חשבתי על המשחק כעל משיכה נואשת יותר ויותר, לא בין שני צדדים, אלא בין קבוצות האינטרס הרבות. הלחץ העדין ביותר על אגף אחד עלול להכעיס את שוחרי הסביבה, לאבד את קולותיהם, אבל בבקשה בעלי הון ונהגים. אף אדם לא שייך לקבוצה בודדת ולכן בתודעתו של בוחר בודד מופעל לחץ על סדרה נוספת של גדילים. התוצאה של כל החלטה היא מסובכת אבל אם המטרה היא נקודת ביניים בוצית, כאשר יעדים ארוכי טווח מוחלפים בטקטיקות הישרדות קצרות טווח, היקף המשחק מצטמצם. חלק מההנאה של סימולציות בחיים האמיתיים הוא שאנחנו יכולים לנסות את המקומם ואת הבלתי צפוי, מדי פעם להצליח.
כששיחקתי גרסה שלמה יותר של המשחק בשבוע שעבר, הכוונה שלי הייתה למצוא את האיזון המושלם, להיות שר הבינוניות, אבל בערך באמצע הקדנציה הראשונה שלי, משהו השתנה. גיליתי מחדש את האידיאליזם שלי.
ידעתי שעליתי על דבר טוב כשהצהובונים התחילו לתקוע בי, בתקווה להנחית מכת נוקאאוט, מכיוון שלא עשיתי דבר פוגעני יותר מאשר להכניס את ההוצאות לשליטה ולנסות לחזק את התקציב נגד הגלים המתנפצים של המיתון העולמי המתמשך. עשיתי את הדבר הנכון אבל, חשבו אילי התקשורת, עשיתי את זה בצורה לא נכונה לחלוטין. במקום לקצץ בהוצאות על בריאות, חינוך ואמנות, בחרתי להעלות את מיסי החברות, להגביל את סלילת הכבישים ולהטמיע מס אחוזה. העשירים כעסו, אך בין היתר בזכות ההרגל שלהם לאכול זה את זה, הם לא ייצגו חלק ניכר מהאוכלוסייה.
כן, הם יכלו לתקוף אותי מהמבצרים האדומים והגרקין הזכוכיתיים שלהם, אבל אפילו הגילוי השערורייתי ביותר רק פגע בפופולריות של המפלגה שלי לתקופה קצרה. אנשי הדמוקרטיה 3 יכולים להיות הפכפכים אבל הם יודעים דבר טוב כשהם רואים את זה, וכאשר מדיניות צריבה איטית הגיעה לידי מימוש, בריטניה הפכה למרכז מצוינות טכנולוגית, ומשכה תאגידים בינלאומיים שנראו שמחים לשלם את המיסים המענישים כדי להרוויח גישה למוחות המשכילים ולמתקנים המתקדמים שנבעו מהשקעתם.
בלי להבין שזה קרה, התחלתי שוב לעסוק במשחק ברמה רגשית. בעבר, צמצמתי את תהליך קבלת ההחלטות למרדף אינטלקטואלי. התעסקתי עם מכונה שיצרה הצבעות, ניסיתי לכייל אותה לתפוקה מקסימלית. בכך שיצרתי לעצמי בטעות מרחב מרפקים, שאיפות גבוהות יותר נחשפו כעת והחזירו לי את האידיאליזם. כמה שנים קצרות לאחר שהפכתי למנהיג הכול יכול, הגדלתי את ההוצאות על בריאות וחינוך, והבטחתי שהמיסים שנלקחו מאלה שבבעלותם הרבה מאוד יועילו ישירות לאלה שיש להם מעט מאוד. בריטניה הייתה בדרך לשוויון, ולמרבה התדהמה שלי, שגשוג. סקרי דעת קהל מעריכים שלממשלה יש דירוג אישור של 80%.
זו הייתה חוויה מתגמלת, לא רק בגלל שהרגשתי יותר זיקה עם תושבי המדינה שלי במעבר הזה, רוצה לעשות מה (לדעתי) נכון עבורם ולא מה שצריך, אלא גם בגלל שאני' גיליתי את רוחב המשחק. במקום לרמוס את הגישה האידיאולוגית, דמוקרטיה 3 מעמתת אותה עם מימושים אכזריים הדורשים גמישות ולא כניעה.
כשאני הולך לקראת הקדנציה הרביעית שלי, אני יכול לראות שהכלכלה הולכת להפוך לבעיה. המגזר הציבורי ההולך ומתרחב סוחט עסקים מקיומם וזה פוגע באנשים קטנים עם רעיונות גדולים כמו בתאגידים גדולים עם מצפון זעיר. ואז יש את הטרוריסטים הקפיטליסטים, נערים בריונים עם פסים עם פצצות מתחת לכדורים שלהם. ארגוני הביון שלי מעריכים שמתקפה צפויה בכל יום עכשיו, אבל אני לא משוכנע שהם עשו את המחקר שלהם כמו שצריך. אחרי הכל, איך הם יכלו כשקצצתי את כל המימון שלהם לבניית בית אופרה חדש?
