רגנאר טורנקוויסט מתארהדרקוןבתור המשחק בלב אולפני Red Thread. זה משהו של הפתעה, בהתחשב בכך שתסריט וקונספט עבורפרקי נפילת חלומותקיימים במוחו (ובכוננים קשיחים שונים) כבר יותר מעשור. האימה/מסתורין הנורדי תהיה הגרסה השנייה של הצוות החדש שלו, וכפי שהוא הסביר לי בביקור האחרון באוסלו, זה המשחק שהם נוסדו כדי ליצור.

המעבר מ-Funcom לעצמאות חדשה נראה קשור באופן מהותי ל-Dreamfall ולרצון להמשיך את הסאגה שהחלה לפני יותר מחמש עשרה שנה, אבל הסיפור לא כל כך פשוט. ראשית, Red Thread העניקו רישיון לזכויות לסדרה מ-Funcom. "בכל פעם שמישהו קונה את המשחקים הקודמים כדי להתעדכן בסיפור לפני המשחק ב-Chapters, אנחנו עדיין עושים מכירות עבור Funcom!" טורנקוויסט משועשע מהרעיון ש-Dreamfall הואשֶׁלוֹסִדרָה.

"Dreamfall שייך ל-Funcom, זה שייך לנוער שלי, זה שייך למעריצים. זה הפך להיות הסיפור שלהם ולא שלנו, ולא כולם כאן עבדו על המסע הארוך ביותר או נפילת החלומות. חלק מהצוות צעיר וחדש. דראוגן יהיהשֶׁלָנוּמִשְׂחָק."

יש עייפות קלה לפעמים כשהוא מדבר על Dreamfall. אני חושד שזה שילוב של השעות הארוכות שכבר מושקעות במשחק כמו גם משקל הציפייה. הוא רוצה לעשות פרקים כמו שצריך כי כל כך הרבה אנשים חיכו כל כך הרבה זמן אבל זה לא אומר שהצוות לא השאיר לעצמו מקום להתנסות קטנה. קל היה לחזור לבאר מוכרת אבלהחוויה שלי עם שעות הפתיחה של המשחק הראתה סימנים של נידנון טרי.

דראוגן מסתכל רחוק יותר. משחק המסתורין-אימה מחפש ימים חדשים לגמרי ואת החופים המוזרים שהם מתחבטים מולם.

חלקית בשל הקבוצה המצומצמת של טקסטים ומחברים שמהם אנו מצפים שהתרבות הפופולרית תשאב, וחלקית בשל הקריינות של הטריילר והשימוש בים, דראוגן כבר נכנס לקטע Lovecraft של מוחות רבים. אין ספק, זה סיפור של בידוד, חקירה וטירוף, אבל הזרז לקריסה הוא אנושי ולא קוסמי. אם המשחק של חוט אדוםהואלאבקראפטיאן, סביר להניח שיהיה לו יותר במשותף עםהזקן הנוראמֵאֲשֶׁרהצל מעל אינסמות'. טורנקוויסט מודה שהקרוואן נשען קרוב מדי לרעשים עמוסי אבדון, מה שמרמז על הפחדה מסורתית יותר.

"הסיפור עוסק בזוועות שקהילה קטנה יכולה לגרום לעצמה. זו טרגדיה וגם סיפור אימה". כפי שנכון לרוב הסופרים, טורנקוויסט נהנה ממילים, לפעמים בגלל הצליל שלהן לא פחות ממשמעותן. מאז שפגשתי אותו לראשונה לפני שנתיים, שמתי לב שיש לו הרגל להתבסס על מילה מסוימת במהלך ראיונות ושיחות. כשצפיתי בו צועד בנוף השומם של כפר הדייגים הנורבגי של דראוגן משנות העשרים של המאה הקודמת, ציינתי שזה יותר מלנכולי מאשר מאיים. "מלנכוליה היא מילה טובה. זה מתחיל עם קורבן של אירוע נורא וככל שהסיפור ממשיך אנחנו לומדים על הגיבור ועל עברו שלו".

הגיבור המדובר הוא אדוארד, אמריקאי שהגיע לחוף המערבי השומם להפליא של נורבגיה כדי לבקר את משפחתו של חבר מהמלחמה. לאחר ששרד את הסכסוך, החבר עבר לאמריקה אך נפטר בעודו גבר צעיר. דמות השחקן, אנטומולוג וצלם נלהב, נוסעת לנורבגיה כדי לפגוש את המשפחה שנותרה מאחור, להעביר את הכבוד האחרון של בנם ואולי כדי לספק קישור לחיים שבחר הרחק מבית מולדתו.

מנותק מהעולם שבחוץ, כמעט בלתי אפשרי להגיע לכפר ביבשה. בהגיעו בסירה, לשחקן יש שבעה ימים לחקור ולחקור את חייו ומותו של הכפר. כשיגמר השבוע – ולא לפני כן – הסירה תחזור לאסוף אותו אבל עד אז הוא לבדו. פְּשׁוּטוֹ כְּמַשׁמָעוֹ. הכפר נטוש, ואחת המשימות הראשונות היא להקים מקלט ובסיס חקירות באחד הבתים הריקים. כשזה נעשה, השחקן חופשי לחפש רמזים כיצד ומדוע המקום הגיע להיות נטוש.

כמו בלש נואר מחוץ לרשת במוטל מוזנח, אדוארד מתחיל להצמיד רמזים לקיר שלו, לחבר אותם עם חוט. החוט אדום, אישור ערמומי לחשיבות המשחק לאולפן וגם לסוג המכניקה הנרטיבית שהם מעוניינים לחקור. הביטוי 'מכניקה נרטיבית' מעניין אותי, וכך גם שיחות עם מרטין ברוסגורד, שיהיה הבחור האחראי העיקרי על עיצוב חללים ותהליכים אינטראקטיביים שבאמצעותם ניתן לספר את הסיפור.

בפעם האחרונה שדיברתי איתו הוא בנה מערכות לחימה ומיומנויות עבור העולם הסודי. "זה אתגר שונה מאוד. TSW היה על איזון זה על..." הוא מחווה, מחפש את המילים. קשה למצוא אותם מכיוון שה-Red Thread לא עובדים מתבנית הפעם.פרקי נפילת חלומותאני חושב, יפתיע אנשים רבים ברגעים של ניסויים שקטים שלו, אבל אם Draugen יתממש בלי להשיל חלק מהשאיפות שלו בדרך, זה עלול לגרום לאדוות גדולות בהרבה.

במהלך שבעת הימים שבהם השחקן תקוע בכפר, יש גם שבעה לילות. האורך המדויק של המחזור עדיין לא נקבע, אבל אפקטי התאורה נמצאים במקום והם מרהיבים. ל-Red Thread אין תקציב או צוות עצומים, אבל הם עושים את מה שיש להם לעשות דרך ארוכה על ידי התרכזות בדברים החשובים ביותר. כאן, בדרוגן, האור חשוב. זה יוצר אווירה וכמו בכל דבר אחר, זה מוסיף לסיפור.

"אני לא יכול להגיד יותר מדי על מה שקורה בלילה אבל יש איום ישיר על השחקן". שאלתי אם יש אלמנט על-טבעי לאיום הזה, בהתחשב בעובדה שהתעלומות של ההתנחלות הן חברתיות ואישיות, המבוססות על דעות קדומות ואי הבנה ולא על חיות קודרות. "אנחנו שואבים מהמיתולוגיה הנורדית ומאגדות מקומיות, אבל אנחנו לא בהכרח הופכים כל חלק מהפולקלור לאמיתי. אמונה טפלה ואמונה חשובות גם כן."

טורנקוויסט וברוסגורד לא אמורים לדעת אם הדראוגן עצמם ממלאים חלק במשחק או שכל הרדיפות הן מטפוריות, אם כי בהחלט ישמַשֶׁהוּאורב בלילה. מלבד ההתמודדות עם הנפילה הרגשית ואולי הרוחנית של קהילה שאולי עשתה קניבליזציה של עצמה, לזבל המסכן שלוקח את התפקיד של חוקר חסר פחד יש בעיות משלו.

במהלך הימים, הוא מספק פרשנות על אירועים במסווה של מכתבים למישהו מיוחד בבית באמריקה. דרך המכתבים, מתברר שהוא מודחק ומעוכב בערך כמו כומר כפרי ויקטוריאני. חשוף לאכזריות וטרור, סביר להניח שהוא יגיב בניסיון לסווג את הטראומה והקורבנות כאילו היו דגימות בוטניות או אנטומולוגיות. הוא קצת פאדי-באדי, וזה יהיה כותר חלופי מצוין בבריטניה למשחק.

למעשה, יש לנו כאן באנגליה מסורת של מתעסקים בעלי אופקים שמרניים שמתערבים בעניינים שעוקפים אותם. לא סרטי ה-Cry On אלא מותג הספרות המוזרה שלנו, המודגם בצורה הטובה ביותר על ידי סיפורי הרפאים של מר ג'יימס. הרגעים השקטים של חקירה ונוף משתנה של הלילה מזכירים את העיבוד המפואר והמפחיד של ה-BBC,שרוק ואני אבוא אליך. התפאורה והעיצוב של Draugen לוכדים את העולם הקדמוני שאורב מאחורי ומסביב להישגים אנושיים, ממתין לתבוע כל חלקת דשא וסלע משונן בחזרה ברגע שאנחנו נחמקים מהעין לרגע.

הים, לוחש ולכאורה אינסופי, הוא מרכז יסוד טבעי מושלם עבור העל טבעי. היא מחזיקה יצורים זרים לנו במעמקיה, היא בלתי ניתנת לדעת ותובעת חיים, ובכל זאת היא יכולה להיות מקור לנוחות והגנה רבה. הדראוגן של המיתוס מגיח, גופני וכמו גופה, מקברים מימיים. במשחק יש אינדיקציות חזקות לכך שתחילת הסוף הגיעה כשמישהו נפל לים, או נדחף. טביעה, גמול, יציאת מצרים, מכת רכילות ואמונות טפלות - הכפר בהחלט רדוף בדרך זו או אחרת.

בניסיונותיו לרציונליזציה של התרחשויות איומות שעשויות להיות תוצאה של תהליכים לא מדעיים, או שפשוט יש בשורשם את חוסר ההיגיון של הטבע האנושי, גם גיבורו של דראוגן יהפוך לרדוף. הוא נוטה להזיות, הנגרמות על ידי ליקוי ראייה במה שעשוי להיות סוג של תסמונת צ'רלס בונט. ואכן, קוצר הראייה שלו הוא מאפיין מרכזי של המשחק.

"זה מה שקורה כשאנשים שמרכיבים משקפיים מעצבים את המשחק שלהם". טורנקוויסט טוען שהמשקפיים ישחקו תפקיד משמעותי, במיוחד בלילות החשוכים הארוכים של הנשמה. "הם יכולים להיסדק ולפעמים תצטרך להסיר אותם ולנקות אותם כדי שהנוף שלך לא יהיה מטושטש או מעורפל." ואז יש הזיות. "מעולם לא חוויתי אותם בעצמי אבל עשינו את המחקר שלנו."

נכון לעכשיו, המשקפיים והחוט המחבר האדום הם החלקים המכניים היחידים במשחק שהצוות דנה בהם, והיישום עדיין לא נעול. כאשר Dreamfall יישלח, ההתמקדות תהיה ב-Draugen והרבה מהעבודה המתרחשת כיום היא ראשונית וניסיונית. "

שיחה פנתה לאסתר היקרהונעלם הביתה, האחרון משחק שטורנקוויסט מעריץ במיוחד, והבאתי את התיאוריה שלי שהבכורה של Fullbright עשויה להיזכר כמו הימים הראשונים של גרפיקת תלת מימד. עבודה נפלאה לתקופה אך מתוארכת במהירות. אני מרגיש שחלק מהמפתחים מרגישים סביב הקצוות של מה שאפשר עם עיצוב נרטיבי שאינו מסתמך על פיסוק של פאזלים או המון טקסט.

עם Draugen, Red Thread לוקחים על סיפונה את השיטות שבהן משתמשים מעצבים אחרים ומחפשים דרכים להוסיף משהו חדש. אי אפשר לומר אם הניסוי ישתלם אבל אני שמח שהוא מתקיים. ההכרזה של Draugen הגיעה בזמן מוזר, בעוד Dreamfall Chapters עדיין נהנה מאור הזרקורים, אבל זה רחוק מלהיות 'Red Thread's Other Game' במובן קל. משוחרר מהמעצורים של סדרה ארוכת שניםוהדרישות של מוציא לאור, Draugen עשוי להיות המשחק הראשון שנהנה ממלוא היתרונות של העצמאות החדשה של הקבוצה.