אחרי שצפיתי לסירוגין בשידור חי של מסיבות העיתונאים אמש, וצפיתי בתגובות של עמיתים אליהם בטוויטר, אני מתעורר עם ציניות כבדה כלפי התעשייה כולה. בעוד כמה כתובות IP חדשות הוכרזו, ואולי אפילו היו מעניינים, המסר המכריע של ערב LA היה של מפלגתיות, קיפאון וחוסר מודעות מטריד למה שהכי בעייתי בעולם המשחקים. מה שאפשר לסכם פחות או יותר במשפט החוזר באופן מפחיד, "עם DLC בלעדי לקונסולה שלנו".

זה כמובן נובע במידה רבה מהימצאותנו באותה משמרת אחרונה לצד ערש דווי של הדור הנוכחי של הקונסולות. עם כמעט כולם בטוחים שגם ה-PS4 וגם ה-Xbox 3 (בואו לא נאמץ את הכינוי "720" עד שנקודה כזו שמיקרוסופט תהיה מטורפת מספיק כדי לאמץ אותה) ייצאו לחג המולד 2013, ברור שזה מוקדם מדי להכרזות משמעותיות עליהם. אבל גם מיקרוסופט וגם סוני מפרסמות הודעות עלמשחקיםזה כנראה ייצא אז. מה שמוביל לרשימת שחרורים מבלבלת ומטופחת שצריכה להעמיד פנים שהקונסולות הנוכחיות הן פריטי החובה העדכניים ביותר של כל ילד נרגש, בזמן שכולם יודעים שהם חומרי סל עסקאות שעומדים להיות מוחלפים.

התסכול של זה מנקודת המבט שלנו הוא כמובן שהמחשב נמצא תמיד בחוד החנית, הדגם האחרון שלו שוחרר כל יום, והצורך בהתנהגות המוזרה הזו נעדר לחלוטין. וזו הסיבה, כמובן, ש-2012 ורוב השנה הבאה הולכות להיות שנים מבריקות עבור המחשב האישי. ככל שמפתחים מתוסכלים על ידי טכנולוגיות בנות כמעט עשור וערכות פיתוח מהדור הבא שעדיין אינן אמינות, המחשב האישי נראה כמו קרקע מובטחת ליכולת לממש את הרעיונות שלהם. במשך שנה לפחות, הגרסה הסופית של כל משחק חוצה פלטפורמות הייתה המחשב האישי, ועכשיו אנו רואים מספר הולך וגדל של בלעדיות למחשבים אישיים. זה זמן מצוין עבורנו. זמן, כמובן, שהרעש והפאר של E3 התעלמו ממנו.

אבל אולי אפילו יותר מתעלמים מהגישה הרווחת של גיימרים לאופן שבו הם מטופלים על ידי המוציאים לאור הגדולים יותר. בוא נפרק את עניין ה-DLC הזה.

הכרזת DLC חודשים רבים לפני שחרור משחק מתעלמת מההבנה ההולכת וגוברת שמדובר בפגיעה במי שמשלמים מחיר מלא עבור משחק חדש. אנשים כבר הבינו את זה מזמן, ולמרות שוויכוחים על האופן שבו פיתוח DLC משאיר מפתחים בתעסוקה לאחר סיום המשחק הראשי יכולים לזכות לאהדה מסוימת, זה לא באמת גורם רלוונטי עבור הלקוח. הלקוח שמתבקש לשלם עוד גוש כסף עבור מה שקודם לכן ניתן בחינם, או התגלגל לחבילת הרחבה מאוחרת יותר, שווה יותר. זה די נתון עכשיו, אז זה היה מוזר לראות את DLC מתגאה בקול רם כל כך במהלך רבים מהאירועים.

אבל גרוע יותר היא ההתפארות בכך שהיא בלעדית לקונסולה מסוימת. כמובן, אם אתה מיקרוסופט ואתה עורך תוכנית של מיקרוסופט, אתה רוצה להתפאר במה שבעלי 360 יקבלו שאחרים לא יקבלו... כל עוד לא תפסיק לחשוב על הלקוחות שלך. זה ממלא את הרעיון המאוד מיושן של נאמנות לקונסולות, בתקופה שבה אנשים יכולים לאסוף כל אחד משני הדגמים הגדולים בפחות מ-100 פאונד. חלפו הימים שבהם השקעה של 400 פאונד פירושה שאנשים יהפכו לשבטים ויגנו על בחירתם מלכתחילה. ויותר מתסכל, אם במקרה אינך הבעלים של הקונסולה שרוכלת כעת את המשחק חוצה הפלטפורמות של צד שלישי, הרגע קיבלת אצבע אמצעית נכבדה מהמפתח/המפרסם האחראי. זה לא אומר, "היי, גרסת ה-X של המשחק הזה עדיפה!" זה אומר, "כל שאר הגרסאות של המשחק שלנו נחותות." וזה מסר די מוזר לשלוח ללקוחות.

וזו רק דוגמה אחת לטון הצחיח והמיושן שכל הלחצנים האלה קיבלו. רגעים מביכים התפזרו לאורכו, מתצוגה מוזרה של ספורט אלקטרוני בבגדים צמודים, ועד למארחים שהצהירו שהם "שחקן ראשון ואמנם, אישה שביעית", והכל מנוקד לאורך כל הלילה על ידי מפיקים המחזיקים בבקרים ו מתיימר לשלוט בקטעים כמו ילדים בתחנת שירות שמושכים את גלגלי ההגה של אולמות הנסיעה בזמן "INSERT COIN" מהבהב על המסך. המסר הוא בוז מוזר לקהל - כמובן שהם לא באמת משחקים! בכל משחק שבו אתה יכול להיהרג על ידי האויב, או, כפי שכל כך הרבה מאלה שהוצגו ביקשו ממך להאמין, אירועים הם פרוצדורליים ובלתי מתוסרטים, אי קיום רצף שצולם מראש בהופעה חיה יהיה פשוט טיפשי. תפסיק להעמיד פנים - זה מביך.

בעוד משחקים כמוכלבי שמירהוFar Cry 3בהחלט נראה מעניין, זה היה ערב של המשך בעיקר של גברים שיורים ברובים לעבר גברים שיורים ברובים, כולל השניים האלה, המייצגים תעשייה שפשוט כבר לא מוכרת לי. המשחקים שאני צורכת, גם מיינסטרים וגם אינדי, מציעים לי מגוון מדהים של ז'אנרים ונושאים, ולמרות שאני לא מתכחש לנפח של יריות, אני גם מודע לתעשייה שמציעה כל כך הרבה יותר. עם זאת, המצגת הפונה כלפי חוץ מכל המוציאים לאור הייתה אחת של דינוזאור שלא שם לב שעולם המשחקים אינו עשוי כולו מ-Gears Of War, מדי פעם נחתך על ידי משוגע מגחך שמנופף בזרועותיו המצוירות בקינקט שלהם. אה, ואז הם לא מסחים את דעתם לחלוטין על ידי ניסיון להיות אפל ומצהירים שהם המציאו את עתיד הטכנולוגיה. עד כמה מביכה בצורה בלתי נסבלת הייתה ההכרזה של מיקרוסופט ש-SmartGlass היא "הפעם הראשונה" שאנחנו יכולים לשלוט בטלוויזיה שלנו באמצעות הסמארטפונים שלנו? אה, זה מוזר, כי אני די בטוח שאני זוכר שהשתמשתי בשלט Unified באנדרואיד שלי כדי לשלוט ב-Windows בטלוויזיה שלי אתמול בלילה.

אני תוהה אם חלק מזה נובע מה-Peter-Molyneux-ism של השנים האחרונות, שבו מפתחים עמדו כדי להכריז על משחקים שישנו את הדרך בה אנו חיים את חיינו, רואים את העולם, מקלפים את התפוזים שלנו ותופסים צבע, עם מושגים פסאודו ניסויים שבסופו של דבר ממשיכים להיות משחקים חברתיים בינוניים. הייתה היגוי הרחק מ"המשחקים יעלו אותנו מעבר לאנושיות בלבד" וחזרה ל"אדם יורה באדם והבניין נופל למטה!" קטעים משמימים להחריד של CODBLOPS2 היו השיא של החמצן החום הזה, כשאנחנו מבינים שלצפייה במישהו אחר דוחף קדימה בין קטעים לחתוך כמעט לא שונה חוויה מלהיות האדם שמחזיק את הבקר. ואפילו הפוטנציאל של כלבי ה-Watch, הנחשקים כיום, נחגג בעיקר בראשם של אנשים, ולא על סמך מה שראינו: אדם שהולך לאט עד כאב בעיר יפה, מקשיב לשיחת טלפון, מסתובב באיטיות כואבת מסביב לעיר יפה. לבנות, ואז לירות בכמה גברים.

אז אני שמח לומר שמה שראינו ב-E3 אמש לא היה מייצג את תעשיית המשחקים שאני חלק ממנה. ואני תוהה כמה זמן יעבור עד שהמציאות של הענף תהיה מיוצגת באירועים האלה. למרות שכל עוד העיתונות המשתתפת יושבת שם ומשמיעה עד שהם מקיאים, אולי זה יהיה הרבה זמן.